לורד – "Yellow Flicker Beat"
בדיוק בחגיגות ה-18 שלה (7 בנובמבר, שישי), וכשהבאזז סביבה נמצא בפיק הודות לפרק הקורע שהקדישו לה לאחרונה בסאות' פארק, מוציאה לורד את הקליפ לסינגל האחרון והמעולה שלה "Yellow Flicker Beat". כידוע, מדובר בשיר שילווה את "עורבני חקיין" (מה נסגר עם השם הזה), הסרט החדש בסדרת "משחקי הרעב", כשלצדו עוד 13 שירים חדשים של אמנים שווים במיוחד, שנבחרו על ידי לורד עצמה ויהוו את פסקול הסרט.
בקליפ עצמו אומנם לא משולבים קטעים מהסרט החדש, אבל אפשר בהחלט למצוא קווים מקבילים, שמתבטאים באווירה המטרידה של הויז'ואלס, או שאם להיות מדויקים: בריקודים המוזרים של לורד, שכנראה מנסה לבנות ורסיה נשית משלה לתנועות מסוימות של קנייה ווסט. או שאולי זה סתם חיקוי לפליקר מסיבות והנזק שהוא עושה לך.
הפסקול המלא ייצא ב-17 בנובמבר ויכלול שיר חדש נוסף של לורד, אינטרפרטציה חדשה שלה לשיר של ווסט והופעת אורח בשיר חדש של סטרומאה, לצד שירים חדשים של שמות כמו טובו לו, צ'ארלי אקססיאקס וגרייס ג'ונס. בחוץ כבר מסתובבים שני שירים מעולים מתוך הפסקול, אחד של הכמיקל בראד'רס ומיגל ו-אחד של צ'רצ'ס החביבים, שבטח קיבלו את הג'וב הזה אחרי שלורד שמעה את הקאבר שלהם ל "Team" שלה.
קלווין האריס וחיים – "Pray To God"
גם אחרי שה-EDM הפך לז'אנר לגיטימי במיינסטרים האמריקאי, עדיין לא נמצאה דרך פשוטה יותר למכור לקהל את הסחורה האלקטרונית מאשר אלבום שיתופי פעולה של שם מוביל בביזנס. בטח ובטח בתקופה שבה ה-EDM, למרות האהדה הרבה לה הוא זוכה, מגיע לשלב בו הוא מתחיל את הירידה מהפיק הגבוה אליו הגיע בשלוש שנים האחרונות, בואכה מיאוס.
אבל כך או כך, אלבום-מתארחים-מתארחות הוא תמיד פתרון טוב לכל דבר. דיוויד גואטה היה כמובן החלוץ, ואחריו ברשימה קלווין האריס. אומנם מאחוריו כבר אלבום להיטים שכזה, שלמרות הלהיט ההוא עם ריהאנה, הוקלט כשהוא יותר מכוון לקהל האירופאי. אבל בחדש שלו זה לגמרי ה"אלבום האמריקאי" של האריס, שמארח שמות שמאוד אוהבים שם באמריקה, כמו גוון סטפאני, האחיות חיים, הראפר ביג שון. לצד גם קצת ייצוג בריטי, בכל זאת, בדמות ג'ון ניומן והאקסית אלי גולדינג, וחברים מהמאפיה האלקטרונית, כמו ריהאב ואלסו, כדי שהגרעין של המעריצים אף פעם לא יוכל לטעון שהוא התמסחר עד הסוף.
לא באמת משנה באיזו יבשת אתה יושב, התוצאה בכל מקרה מוצלחת למדי, ולהוציא קטעים חלשים פה ושם, (למשל Slow Acid), וכמה שמרגישים קצת כמו שידור חוזר (עוד פעם גולדינג על פזמון שכונה?), מדובר באלבום מסחרי טוב, שינפק עוד הרבה סינגלים. ובתקווה שהחיבור הסופר מדבק עם "חיים" יהיה אחד מהם.
השאלה הגדולה היא בעיקר מה הלאה? כי לא באמת בטוח שלעולם יהיה כוח גם לסיבוב שלישי של "האריס מארח", בטח כשדיוויד גואטה, מחכה מעבר לפינה עם "Listen"' שיוצא עוד שבועיים , שמלבד "דיינג'רס" הממכר יכלול גם שיתוף פעולה נוסף עם ניקי מינאז' ושני קטעים חדשים עם סיה, שהרבה אנשים מחכים להם.
ג'רמייה - "Don’t Tell 'em"
אז האריס מלמעלה בדיוק סיפר השבוע שריהאנה דחתה את כל השירים ששלח למנהליה לטובת אלבומה הבא. מאוד יכול להיות שהם פשוט היו לא מספיק טובים, אבל יותר הגיוני שגם בסביבתה של ריהאנה מריחים לאן נושבת הרוח, ומריחים את הקאמבק הגדול של הסאונד האורבני לרדיו האמריקאי. והאמת שלא צריך להיות מומחה בשביל לקלוט את השטח, מספיק להסתכל בטופ 10 של מצעד הבילבורד שהתפרסם אתמול, ומלבד הפאוור גירל העצבני ששלט בו בקיץ, כולל בעיקר להיטים שמגיעים מהאיזורים היותר שחורים של ההפקה. למשל טיילור סוויפר בראש עם "שייק איט" הגרובי סבנטיזי, מייגן טינור עם הבס שלה, "בנג בנג" הפאנקי, "בלאק ווידו" הטראפי של איגי אזליה, ו"דונט" של אד שירן, שמרפרפ, תרתי, משמע להיפ הופ של הניינטיז.
אבל לצד אלה יש גם להיטי היפ הופ של ממש כמו ה-"Hot Nigger" של בובי שמדורה, שהפך לתופעה ויראלית ב-VINE ולמעשה בכל מקום עם ה-"Shmoney Dance" שלו. וכמובן הלהיט "Don’t Tell 'em" של ג'רמיה בהפקה של דיג'יי מאסטרד, שדווקא כן יש לו קשר לדאנס אלקטרוני, אבל רק בדמות הסמפול מלהיט הניינטיז האלמותי של סנאפ "Rhythm is a dancer".
בן האוורד - "I Forget Where We Were"
לא חסרות דוגמאות לאמנים שמצליחים מאוד בבריטניה או בארה"ב בימים אלה, כשאצלנו בארץ הם זוכים לאלמוניות מוחלטת. לפעמים בצדק, בטח אם זה קאנטרי אמריקאי או פופ יותר מדי בריטי, ולפעמים זה סתם פספוס של תחנות הרדיו, שלא הצליחו לתפוס את הבאזז בזמן.
לבן האוורד הבריטי יש עכשיו ביד את הלהיט הזה שיכול לעשות בשבילו את ההבדל כאן בארץ. מדובר בשיר הנושא מתוך אלבומו השני "I Forget Where We Were", שיצא בחודש שעבר (הראשון שלו מכר מיליון רק בבריטניה), והוא מסוג השירים שמספיקה התקלות ראשונה עם הפזמון שלהם כדי להתמכר אליו ולרוץ לחפש אחר כך גם את האלבום המלא.
מוזיקלית הוא בכלל יכול להתלבש כמו כפפה על האוזן הישראלית הודות לאווירה הרוקית הלא מעיקה, עם הגיטרות החשמליות העדינות, הקול החצי מתבכיין והקיטש המאוד מדוד. איפשהו באמצע בין הקילרס, "קינגס אוף ליאון", דמיאן רייס, ג'יימס בלאנט ופסנג'ר. בקיצור, כל גיבורי הרדיו הישראלי בעשור האחרון. האלבום המלא של האוורד מפנק אפילו עוד יותר, עם כמות שירים מוצלחת במיוחד, שבחלקם הוא גם מרשה לעצמו להיסחף למחוזות רחוקים יותר מעבר לשלוש וחצי דקות של זמן להיט רדיו ממוצע. כמו ב-"End of the Affair" הסינגל הראשון והמעולה שיצא מהאלבום שכמעט נושק לשמונה דקות של להטוטי גיטרה.