חודשיים עברו מאז מבצע "שומר החומות" וההתפרעויות בערים מעורבות, אך מתברר שביפו עדיין מלקקים את הפצעים בשל המהומות בעיר. אותן מהומות שהגיעו לשיאן עם זריקת בקבוק התבערה שכוון לבית יהודי אך בשל טעות בזיהוי נזרק לבית של משפחה ערבית והובילה לפציעה של ילד בן 12.
יפו, שלאורך השנים ידעה להימנע מחיכוכים גם בזמנים מתוחים והפכה לאחד ממוקדי חיי הלילה הבולטים במדינה אמנם לא ספגה מכה קשה כמו עכו או לוד – אך גם היא לא חזרה לפעילות תוססת כמו לפני המבצע – ובספק אם תחזור בקרוב. "הימים שאחרי המבצע היו גרועים יותר מהקורונה". מספר בראל אדם, מבעלי הבר הקולינרי סר עבדול, הממוקם בשוק היווני בעיר. "כשהחליטו לסיים את הסגרים כולם חזרו בבום וכולם היו 'שווים בין שווים'. אם אתה טוב אתה מצליח. אחרי המבצע כולם חזרו ופתחו כרגיל - אבל יפו לא. היו כמה שבועות שזה הרגיש שיפו היא קו אדום ולא מגיעים אליה. הייתה פה שממה".
"בימים שאחרי המבצע אנשים אמרו 'אנחנו מפחדים' וככל שעברו הימים זה קצת נרגע. כמישהו שחי ומאמין בדו קיום – הנושא הזה רגיש. נחצה במערכה האחרונה קו אדום. הגענו לתקופה טובה בשנים האחרונות בטח ביפו, וההתפרעויות החזירו אותנו שנים אחורה", מוסיף אדם.
מה לדעתך גרם לזה?
"אני חושב שהאירוע שמסמל את זה יותר מכל זה אותו אירוע של זריקת בקבוק התבערה. זה מקרה חמור ונורא, אבל בסוף לקחו מקרה אחד וניפחו אותו מאוד כי זה יפו וכי נורא קל להתמקד בו. העובדה שהגדילו כל כך את המקרה הזה גרמה לאנשים לא למהר לחזור לעיר".
כשאדם נשאל על היחסים עם שכניו הערבים בימים שאחרי המבצע הוא מספר: "כמו בכל מקום, יש מיעוט שחושב אחרת, אבל עם הרוב הגדול היינו בשיחות אינסופיות של איחוד כוחות. הייתה אווירה כזו של גיבוש, כי בסוף יש פה אנשים טובים שרוצים להתפרנס בכבוד ולחיות בשקט – זה הרוב הגדול של מי שחי כאן. לצערי, קל ונוח להתמקד במיעוט שלא באמת מסמל את מה שקורה כאן. כולם ביפו התגבשו לטובת תוכנית יציאה חדשה לדרך. בשבוע שעבר למשל, "המישלמה ליפו" ארגנה הופעות חיות כדי לנסות ולהחזיר קצת את החיים לשוק. יש רצון משותף להחיות את האזור".
בראל מעיד כי עם הזמן המצב השתפר, אבל יפו עדיין רחוקה מהשגרה אליה התרגלו בעלי העסקים. "אצלנו בסר עבדול אנחנו אקטיביים בלהביא קהל, אבל יש פה עסקים שאני רואה אותם עדיין ריקים. גם אצלנו היו רגעים שהיו פה שתי שולחנות בערב. זו התמודדות לא פשוטה שמלווה עד יפו גם היום, חודשיים אחרי המבצע".
עד כמה הפגיעה הכלכלית הייתה קשה?
"אם אני שם את חודשי הקורונה בצד, זה היה בפער החודש הכי רע בעסק – ברמה שהפסדנו. כמו שאמרתי לאט לאט יש רגיעה והדברים משתפרים, אבל הפסדנו מאות אלפי שקלים".
איך הקהל היהודי היפואי הגיב בימים שאחרי המבצע?
"רוב מי שגר כאן חזר מהר מאוד ובמובן מסוים אפילו הגיע יותר מבעבר כי יש רצון להחזיר כאן את הדברים למצב הקודם".
ומה עם הקהל הערבי המקומי?
"לא הרגשתי שינוי מיוחד. גם הם חזרו מהר מאוד ולא הייתה אווירה של החרמה".
אז לאן יפו הולכת מכאן?
"תראה, אנחנו אופטימיים ולא נרים ידיים אף פעם. אני מאמין שיפו תחווה מגמת עלייה, בטח כשיחזרו לכאן התיירים שהם משמעותיים מאוד באזור הזה. בעיני, חשוב לתל אביב בפרט ולישראל בכלל שיפו תמשיך להתפתח כי יש כאן קסם מדהים – והיא עדיין הדוגמא הטובה ביותר לדו קיום".
"יש חרם על יפו, בעיקר על עסקים של ערבים"
אם לפני האירועים שליוו את מבצע "שומר החומות", מהדי ארסלאן, הבעלים של "ממתקי אלמהדי", שממוקמת בלב שוק הפשפשים, התרגל לראות את האנשים שמסיימים בילוי בפאב או מועדון בעיר מגיעים למנצ'ס אצלו - עכשיו הוא מעיד כי המציאות הזו השתנתה. "התרגלנו למציאות של שוק תוסס עם לא מעט אנשים מכל הגילאים שבאים ליהנות – הייתה כאן אווירה חיובית. פתחתי שוב את העסק שבוע אחרי הפסקת אש והשוק היה ריק לחלוטין, העדפנו כבר את המצב של הקורונה. רק לפני שבועיים בערך השוק התחיל לחזור לעצמו - אבל זה לא מה שהיה כאן לפני כן".
אתה חושב שזה מגיע ממקום של חרם?
"אני חושב שזה חרם ובעיקר על עסקים של ערבים. אנחנו רואים ושומעים על אנשים שמצלמים את העסקים של הערבים כדי לומר לאנשים לא להגיע אליהם. הגעתי למסקנה הזו כי אני יודע לראות כשהשוק קצת מתמלא ואני רואה פחות אנשים שמגיעים אלינו אחרי הבילוי. אני רואה את זה גם במחזורים שלנו. כשאתה בודק ושומע שהשוק מתמלא אבל אצלך ואצל עוד עסקים של ערבים אין אנשים - אתה מגיע למסקנות ברורות".
מהדי מספר שלמרות הקשיים, יש גם לא מעט לקוחות שמגיעים כדי לחזק. "נכנסים לפה המון לקוחות שכבר שומעים את הקריאות האלה על החרם ואומרים לנו 'תחזיקו מעמד, אנחנו אתכם ואנחנו חיים ביחד'. יש לי הרבה לקוחות שעושים את זה – אנשים טובים, שמאמינים בדו קיום ורואים את התמונה הכוללת".
אתה מרגיש שהרוב תומכים או מחרימים?
"לצערי כרגע הרוב בצד המחרים, אבל אני רואה שיפור משמעותי מלפני כמה שבועות ואני מאמין שבסוף זה עניין של זמן".
איך היחסים עם העסקים מסביב אחרי אותם אירועים?
"עם כולם היחסים מעולים והתלכדנו עוד יותר – יהודים וערבים. גם היהודים נפגעו מאוד מכל האירועים האלה וכולנו שותפים לתמיכה בדו קיום".
מהדי מספר כי לדעתו לעניין החלפת הממשלה תהיה השפעה חיובית לטווח הארוך על הדו קיום בעיר. "החלפת הממשלה היא דבר חיובי, כי מה שגרם לכל המצב הזה היה שלממשלה הקודמת פשוט לא היה אכפת - לא מהתושבים היהודים ובטח לא מהערבים. היעד שלה היה משהו אחר – להישאר על הכיסא".
זה שיש שרים ערבים בממשלה יחזק את הדו קיום לדעתך?
"העניין הזה לא יבוא מלמעלה - אלא מאנשים שחיים יחד כל הזמן ומאמינים בדו קיום – אנחנו אלה שחייבים לעשות את השינוי. יכול להיות שזה שיש כוונות טובות מלמעלה יעזור - אבל הבסיס להכל הוא שלנו, של האזרחים".
אתה מאמין שמציאות הדו קיום ביפו תחזור?
"זה חייב לחזור, ולא בגלל שאין לנו ברירה - אלא כי זה הדבר הנורמלי והנכון. אני יכול לספר שבתקופת המבצע התקשרו אלי לא מעט חברים יהודים לשאול אם אני בסדר או צריך משהו שיחזק אותי – רק זה חיזק אותי מאוד".
אתה חושב שיש משהו שאפשר לעשות כדי לשפר את המצב? או רק לתת לזמן לעשות את שלו?
"אני חושב שכמו שיש לא מעט אנשים שקוראים באופן אקטיבי לחרם – צריכים להיות קולות שקוראים לתמוך בעסקים בערים המעורבות ובדו קיום".
לסיום ביקש מהדי להעביר מסר: "האנשים כאן בשוק הם אותם אנשים שכאן כל הזמן – אלה אנשים שאוהבים אחד את השני, עובדים אחד עם השני ואוכלים אחד עם השני. אנחנו, ערבים ויהודים, לא חייבים להיות הכבשים של חלק מהאנשים מהממשלה. כל הזמן חיינו בכיף – מי הם שיחליטו שעכשיו שוחטים את הקשר הזה? יש פה ניסיון לפרק את הדו קיום לטובת אינטרסים, ואנחנו צריכים לדעת איך להתגבר על זה ולהמשיך את החיים שלנו יחד".
גם אור וקנין ומיכאל בן דוד, שני אנשי חיי לילה שמפיקים לא מעט אירועים במועדון החמאם ביפו, מספרים על הקשיים שהם חווים. "לפני כל ההתחממות ואחרי השנה וחצי הקשות של הקורונה, זה היה נראה שאנחנו נכנסים לתקופה טובה ומלאת מסיבות. בסוף השבוע של שבועות הייתה אמורה להיות לנו מסיבה גדולה בחמאם, אבל כשכל הבאלגן התחיל מן הסתם ביטלנו את הכל באופן גורף".
"כבר ביום שלאחר הפסקת האש התחלנו לשלוח הודעות לאנשים שאנחנו נערכים לאירועים, והתגובות היו 'תקשיבו, אנחנו לא נכנסים ליפו בזמן הקרוב'. גם המון אירועים פרטיים שסגרנו במקום כמו ימי הולדת – בוטלו. כמפיקים, אנחנו גם מציעים לאנשים את המקום לאירועים פרטיים והיה גם מישהו שהצענו לו את החמאם ענה לנו: 'אחרי מה שהיה – אני לא מעוניין להביא אנשים ליפו'".
הרגשתם שזה ממקום של פחד או חרם?
"באופן מוצהר עניין הפחד עלה מרוב הביטולים - אבל היו גם כאלה שהרגשנו שזה ממקום של חרם על העיר, וזה לא משנה אם העסקים הם של יהודים או ערבים".
כמפיקי אירועים, אתם יכולים לבחור מקום אחר – למה בכל זאת אתם בוחרים להישאר ביפו?
"זה פשוט מאוד: כמפיקים, ואנחנו מקווים שהבליינים שלנו גם חושבים ככה - אנחנו לא רוצים לתת יד לקומץ גזעני משני הצדדים. אם יש שנאה מהצד היהודי או הערבי, של האנשים שבוחרים לבוא ולקרוע את הדו קיום שניסו לבנות פה במשך עשרות שנים – לא ניתן לזה יד. נראה שאפשר לבוא, לחגוג, לרקוד ולהרגיש הכי בטוחים וחופשיים שיש כי אנחנו במדינה שלנו וכי יש כאן אנשים מכל הסוגים. לא צריך לתת יד לרוע ולהרס, ההפך – אנחנו צריכים להראות שאנחנו לא מפחדים אלא חזקים".
"אתה רואה ביפו אנשים שעובדים בעסק שלהם, ואלה לא אנשים שעוסקים בלפגוע ולהרוס - אלא כאלה שעובדים מהבוקר עד הלילה בשביל להביא כסף הביתה. בסוף, כולם נפגעים. גם העסקים של הערבים וגם של היהודים נפגעו, ובסוף שני הצדדים יושבים מול העסק שלהם עם כסאות מקופלים – זה קורע את הלב", אומרים וקנין ובן דוד.
היום, חודשיים אחרי המבצע, נראה שהמצב השתפר מעט – אבל אור ומיכאל מספרים כי זה רחוק מלהיות מה שהיה לפני כן. "אנחנו כן רואים חזרה, אבל אני מכיר את יפו שנים וזה לא קרוב למה שהיה לפני – יש עדיין פחד. יש הרבה אנשים שמסתכלים על הטוב, אבל גם המון שמסתכלים על הרע לצערי. האם זה יחזור ב-100% למה שהיה פעם ובזמן הקרוב? אנחנו בספק. ככה או ככה – אנחנו נישאר ביפו, אנחנו מרגישים בנוח ולא נוותר כי זה משהו גדול יותר – יפו היא חלק מהתרבות שלנו, מהמדינה הזו ואנחנו צריכים ואפילו חייבים לחיות יחד".
"אם נפחד כל החיים, לא נגיע לשום מקום"
גם עמית נחמני, בליינית שיוצאת לא מעט ליפו, מספרת כי גם לה לקח זמן לחזור לעיר אחרי המבצע. "לא התקרבתי ליפו הרבה זמן, היו שבועיים-שלושה אחרי המבצע שבכלל לא הייתי הגעתי לעיר, ולמרות שאני אישית חזרתי לבלות כאן - אני מרגישה שלא הכל חזר לגמרי. התחושה היא שזה לא לא כמו לפני המבצע והתפרעויות, אבל ברור שזה הרבה יותר טוב מלפני כמה שבועות".
מה לדעתך השתנה בשבועות האלה?
"קרוב למלחמה היו אנשים שאמרו שעדיין מסוכן להתקרב ליפו, אבל עכשיו זה לא המצב כי קצת שכחו את המלחמה. אם שואלים אותי, אנשים בוחרים לא להגיע ליפו לא מתוך גזענות אלא ממקום של פחד נטו".
מה בכל זאת גרם לך לחזור ולבלות ביפו?
"יפו סופר אותנטית לדעתי. היא מיוחדת מאוד באופי שלה והיא שונה מהותית מתל אביב; יש בה אווירה אחרת ויש מקומות סופר מיוחדים. בהלה ממצב כזה או אחר תמיד תהיה - אבל בסוף עוברים גם את זה. אנחנו חיים בדו קיום ואם נפחד כל החיים לא נגיע לשום מקום".