טינה איברגימוב - "עוד יהיה לי"

לא משנה לאיזה מיקום תגיע טינה איברגימוב בתוכנית הזו, הערב נולדה כאן כוכבת חדשה. צעירה, זורחת, סקסית, כובשת, מהממת, ומעל להכל וזה הכי חשוב - זמרת מצוינת. איברגימוב לקחה את הבלוז הזה של מרגול, ובלי להתקשקש איתו, העיפה אתו את התקרה. מדובר באחד השירים הכי שחוקים בתולדות הטלוויזיה הישראלית, שבוצע כבר עשרות פעמים, ואיברגימוב הצליחה להגיש אותו אחרת.
היא פתחה בשקט, שרה את הבלוז ברגש מדויק, שמרטיט את הבטן. שנייה אחר כך היא כבר פתחה אותו וכמות "אחות בלוז" אמיתית נתנה אותו קצבי, חד, מדויק, מרקיד, רכבה נהדר על הטקסט והליווי המעולה, זרקה עליות לימין ולשמאל, ואז פתחה באמת, כמו שזמרות גדולות עושות, והיתה מושלמת גם בקטעים הקשים של הפאוור-ווקאל, שבהם קשה לשלוט על הקול. ומה שהכי מדהים, שהיא עשתה את זה כאילו בקלות. כלומר יש לה עוד לתת.
ציון: 10

 

ענבל בקמן - True Colors

בקמן בחרה שיר שמתאים לה, בלדה בה היא יכולה לממש את הגוון הנוגע שיש לה ברפרטואר. היא פתחה יפה, כשהקול המתוק שלה משרטט את השיר של סינדי לאופר בלוליטיות. לא היו לה יותר מדי בעיות עם האנגלית, היא שלטה בשיר, והצליחה לבצע אותו בסדר גמור, למרות זיופים קטנים בעליות למעלה. מה שהיה חסר הוא נגיעה אישית שלה, להביא לשיר צבע אחר ממה שכבר היה בו, או כמילותיו - למצוא בו את הצבע האמיתי הפרטי. יש לבקמן את היכולת לשיר ברכות בלדה קטנה וחמודה שכזו, אבל זה נשאר ברמת הקאבר הרגוע, שעובר נחמד ליד האוזן, ולא ממש תופס את המאזין.
ציון: 8.5

 

עומר דץ - "עכשיו התור לאהבה"

עומר דץ חזר לשורשים המוזיקליים שספג בבית - בלדה ישראלית יפה עם גיטרה אקוסטית, של עוזי חיטמן ז"ל, שכתב לאבא ואמא דץ את השיר לאירוויזיון. זו היתה בחירה נכונה מבחינה אישית, כי עם השיר הזה דץ מרגיש בנוח, אבל זה כנראה לא מספיק לתוכנית שבה הקהל צמא לריגושים, וכדי להגיע ללב שלו צריך לבוא עם שיר שחודר מדויק ולעומק כמו קרן לייזר. במקום לייזר, דץ פתח כאן בליטוף נעים, כשהשיר היפה של חיטמן מתנגן מפיו בנינוחות. בהמשך הוא הטעין את המיתרים ביותר רגש, הגביר ווליום והביא את השירה הנרגשת שאפיינה אותו מתחילת העונה. זה היה בסדר גמור, אבל כבר שמענו ממנו את הסטייל הזה לפחות שלוש פעמים. בקטע הבא הוא שוב הרגיע, ואז הרים פלצט יפה, מתפייט, שכמאמר השיר 'דוקר על הנשמה', ונשמע לרגע כמו זמר טקסי זיכרון מוצלח. הסיומת היתה שוב מפלי רגש עומר דציים חזקים, רוטטים, כמעט מתלהמים. הוא שר יפה, כרגיל בכישרון רב, והפגין יכולת גבוהה שאפשרה לו לשלוט בכל רגע בביצוע.
ציון: 9

 

אביתר קורקוס - "איסלנד"

אביתר קורקוס שוב שיחק אותה בגדול. לכאורה, "איסלנד" של שלמה ארצי הוא לא שיר ש"מתאים לו", בטח שלא על פי העצות שקיבל מהקוצ'ר אייל גולן. אבל קורקוס עשה כאן תרגיל יפה, והוכיח (ומי כמו גולן יודע את זה), שגם שיר של שלמה ארצי יכול להישמע מזרחי, אם שרים אותו ככה. "איסלנד" הוא לא מלהיטי-העל הענקיים של ארצי, והמלודיה או הטקסט שלו הם לא עד כדי כך מקובעים בתודעה הכללית, ומכאן שהבחירה של קורקוס למה שהוא רוצה לעשות עם השיר היתה מושלמת.
הוא שר אותו כאילו מדובר בשיר של אתניקס, של זהר ארגוב ז"ל, או של גולן עצמו, בהגשה ים תיכונית עם סלסולים מזרחיים נהדרים. עד כדי כך היה הביצוע שלו רחוק מהמקור, שמי שלא מכיר את השיר של ארצי, לא היה מזהה שהמקור שייך לו. בדיוק בשביל ביצועים מהסוג הזה קיימת תוכנית כמו "הכוכב הבא". שאפו לקורקוס.
ציון: 9.5

 

רוני ישראלי – "It's Raining Men"

רגשות מעורבים. מצד אחד רוני ישראלי היא ווקאליסטית חזקה שבחרה שיר נכון ומבחינה קולית שרה אותו מצויין. מצד שני, הבחירה בדאב-סטפ והאוס בניצוחו של הקלידן והמעבד עדי גולדשטיין, שאחראי ב"בינלאומיות" על הפן האלקטרוני - עשתה לה עוול. גולדשטיין אומנם עשה עבודה טובה לכשעצמה, אבל זה לא התאים לסגנון השירה של ישראלי, והוציא את כל העוקץ, את כל הגרוב והגוד-טיים ששיר הדיסקו הזה משדר במקור.
לו ישראלי וה"בינלאומיות" היו שומרים על הדיסקו המקורי, היא היתה נשמעת הרבה יותר טוב. למרות שיש לה פאוור-ווקאל ולמרות שהיא יודעת להגיע גבוה, ישראלי היא לא זמרת דאנס. למרות שנוטים לזלזל בז'אנר, זמרת דאנס הוא מקצוע בפני עצמו (דוגמאות בולטות - דנה אינטרנשיונל ומיטל דה-רזון בארץ, גאלה מהניינטיז וסיה העכשווית בחו"ל), שלא כל אחת שיודעת לשיר גבוה וחזק יכולה להתמחות בו. הביצוע הקולי של רוני לא התלבש על הליווי, מה שדי בלבל אותה וקלקל לה את הנאמבר. חבל.
ציון: 8

 

ליאור פרץ - "יש בזה טעם"

ליאור פרץ התאמצה בביצוע הזה להתחבר למקום הרגשי שלה, ולתת בתים שקטים שיגעו ללב הקהל. אני מאוד מעריך את היכולות שלה, היא שרה מאוד יפה את הבתים, אבל השירה השקטה שלה לא כל כך ריגשה, לא ממש נגעה. אני מבין מה היא ניסתה לעשות, אבל לדעתי זה עבד פחות ממה שהיא קיוותה. גם הקהל בבית, לפי קצב ההצבעות, פחות התחבר לבתים השקטים שלה, ויותר לפזמונים הרועמים. דווקא בארץ הקולות הנפתחים למעלה, פרץ היא הכי מדויקת בנבחרת, הכי חזקה, הכי שולטת. שם, כשהיא מעיפה את הדציבלים, היא מרגשת ברמות אחרות, נותנת ביצועים, כמו הביצוע הזה, שמוציאים מהמאזין דמעות של אושר. באשר לקטעי הבלדה - היא נמצאת בכיוון הנכון, היא בדרך לשם, אבל עוד לא הגיעה.
ציון: 9

 

ענבל בקמן - "Your Song"

זו ענבל בקמן שכולם אוהבים לאהוב. זמרת עם קול תמים ומתוק, שלוקחת קלאסיקות יפות ומביאה אותן אליה, למגרש הבלדות הרכות, שזורמות על הגוף כמו ליטוף בצמר-גפן. בקמן שרה כאן כל כך נעים וחמוד, כאילו היא קוטפת פרחים בשדה, כאילו היא מגישה מתנה עטופה בסרט לאדם אהוב. אבל מעבר לגלוייה הפסטורלית שמתאימה לפרסומת לחברה סלולרית, בקמן הביאה לביצוע הזה גם את האמת והכנות שלה, היא שרה ישר מתוך הלב, ואפשר היה לראות על פניה שהשיר הזה עושה לה משהו בפנים, כאילו שהיא מקדישה אותו למישהו אהוב במיוחד. אני עדיין מנסה לפענח מה היא לבשה שם, אבל אני "יכול להגיד לכולם" (can tell everybody) שזה לחלוטין היה "השיר שלה".
ציון: 9.5

 

עומר דץ - "סליחה"

עומר דץ שוב הולך למקום הבטוח מבחינתו - בלדה ישראלית איכותית וקלאסית, הפעם של אהוד מנור ז"ל ומתי כספי. דץ שר יפה, את זה כולם יודעים.  וכאן הוא שר יפה מאוד, יפה במיוחד. בניגוד לעבר, הפעם הוא הצליח לרגש מבלי להגזים, הדיקציה שלו היתה מרשימה, כך גם בניית הביצוע. דץ שר מדויק, ישר, וגם כשרטט כהרגלו, זה היה בגבולות הסביר. מעבר להכל הביצוע שלו שידר כנות, אמת, וטוהר. הוא באמת התכוון כששר "סליחה", והקהל האמין לו לכל מילה.
ציון: 8.5

 

רוני ישראלי - "Beautiful"

הפונציאל היה ענק, כי ישראלי היא זמרת עם צבע קול חם שמתאים מאוד לבלדה המרגשת הזו, וברור שבפזמון ואיפה שצריך לפתוח היא תמריא ותביא אותה. לכן, ובדומה למקרה של ליאור פרץ, הכל קם ונופל כאן על היכולת שלה לרגש כשהיא שרה את הבתים השקטים. החמימות הבלוזית הובילה אותה למקום טוב. כשהיא פתחה את השיר היו בשירה שלה מספיק רכות, מספיק רגש. היא התכוונה לכל מילה כששרה "אני יפה, ולא משנה מה אומרים עלי". האמת הפרטית הזו יצאה מהפה שלה בצורה טובה. האמנתי לה.
אבל למרות שהכל בביצוע הזה היה נכון, מרשים, בנוי לתלפיות, היה קשה באמת להתרגש וליפול ממנו. הסיבה היא שבחלקים ממנו רוני שרה "טוב מדי", חזקה מדי, בטוח בעצמה מדי, נצחונית, והיתה חסרה בשירה שלה השבריריות והפגיעות שהשיר הזה מצריך, תכונות שבשבילן היא היתה צריכה להתחבר לעצמה ממקום עמוק יותר, ולהביא החוצה גם את הרגשות הפחות נעימים שאומרת לה המילה "Beautiful".
ציון: 8.5