טינה איברגימוב - "אבא"

מי שלא הזיל דמעה בנאמבר של טינה איברגימוב אין לו לב. זה לא היה ביצוע "מרגש" באופן מלאכותי, אלא ביצוע מרגש באופן הכי אמיתי שיכול להיות. היא התכוונה לכל מילה והכוונה שלה עברה דרך הקול, המבט בעיניים, הפתיחה של הפ והעמידה על הבמה ונכנסה דרך האוזניים ישר ללב של כל מי ששמע אותה.

טינה התרגשה בעצמה מאוד ולכן פתחה בהססנות. בבית הראשון ובפזמו הראשון היא די ג'עג'עה והייתי משוכנע שהיא לא תעבור, אבל אז הגיע הבית השני שבו היא לתפע החלה להתחזק ולשיר טוב, בפזמון היא הגבירה, ורגע לפני שהמסך עלה כבר הגיעו הצמרמורת והדפיקות המואצות. מזל שהשיר נגמר, אחרת היו שולחים לי שח"ל.
ציון: 9

 

אלון טאוב - "דרך ארוכה"

הביצוע של אלון טאוב היה נוראי, מהרבה בחינות. הוא בחר שיר לא נכון ש"קטן" על הקול הגדול שלו, והתאמץ לדחוס את היכולות הווקאליות שלו לתוך תבנית קטנה מדי. הוא זייף, במיוחד בחלק האחרון, שר עם יותר מדי אוויר, התנחמד, היה קיטשי עד כדי שחשבתי שהוא עושה פרודיה על יהורם גאון.

היו בביצוע שלו כמה נקודות אור מעטות, אבל הרוב היה פשוט בלתי נסבל. כשהוא הגיע ל"אני ציפור תלויה על בד.." התחשק לי לסגור את הטלוויזיה בזעם. מה זה אמור להביע? אחר כך הגיעה שרשרת זיופים שאיתה הוא לא היה עובר אודישן אפילו לא ב"קזחסטן איידול". אוף כמה גרוע.
ציון: 5

 

אילן אקרט - "This Love"

לא יודע מה רוצים מאילן אקרט. הבחור עלה לבמה ונשמע הכי מקצוען. הוא שידר גוד-טיים, הוא היה גרובי, הוא שר טוב. אקרט שלט בשיר, הריץ מצויין את הטקסט, לא זייף, והיתה תחושה שהוא מחובר חזק ללהקה המצויינת שמלווה אותו, ונותן אחלה נאמבר.

עד אמצע הנאמבר הייתי בטוח שהוא עובר בדלוגים קלילים, באמצע היתה לו "בטן" בביצוע, אבל הוא סיים בסדר גמור. רוב הזמן נהניתי מאילו ומהביצוע שלו.  לא כל ביצוע בתוכנית כמו "הכוב הבא" צריך להיגמר בלב קרוע ושותת דם. אני בעדו.
ציון: 8.5

 

דוד דריי - "עומד בשער"

דוד דריי הוא בדיוק תמונת המראה של אילן אקרט. הקול שלו מרגש יותר, אבל הוא לא היה בטוח מה לעשות איתו ואיך לנצל עד הסוף את היכולות. דריי חזק כשהוא שר בלדה, ולמרות זאת החלק השקט של הביצוע בפתיחה היה לא יציב. הוא לא הלך בו עד הסוף מבחינת הרגש. בחלק השני, על המיד-טמפו, הוא איכשהו התייצב אבל זה הרגיש שהוא לא ממש בתוך השיר אלא שר אותו מהצד. בחלק הקצבי הוא כבר זרם יופי, אבל שם ווקאלית היה לו שיא יפה ורוב הזמן הוא לא ריגש. צריך להבדיל בין נאמבר שבו השיר מרגש והלהקה מנגנת מצויין אבל הזמר לא ממש משחק אותה, לבין מי שבאמת חזק בביצוע. "עומד בשער" הוא שיר שאמור לצמרר, ולא הצטמררתי.
ציון: 8

 

עמית בן שבת - "לפעמים"

או מיי גאד. מאיפה עמית בן שבת הביאה את הקול הנמוך הזה בהתחלה. זה היה עמוק מן השאול, מרתק, וסקסי יותר מאסתי גינזבורג. רק בשביל הפתיחה הזו של השיר, עם הקול הנמוך נמוך הזה היה שווה לצפות בתוכנית אתמול. יש זמרות שמעשנות 40 שנה ואין להן את הצרידות המופלאה הזו בקול. יש אנשים שמשלמים מאות שקלים כדי לשמוע אותן בברים אפלים ברחובות ברזל ריקים וארוכים. גם בהמשך בן שבת היתה מצויינת. הרבה זמרות מנסות להישמע כמו אורית שחף, בן שבת גם הצליחה. נכון, זה נשמע מעט מעושה, אבל האמנתי לה לכל מילה. היא הביאה לשיר את זה הרבה כאב וצריבה חזקה באוזן. אוי כמה נפלא זה היה. איזה רוקנ'רול. אלוהים קח אותי להופעה שלה.
ציון: 10

 

יובל אלמלם - "דמעות"

הבחירה של יובל אלמלם ב"דמעות" של אייל גולן נראתה על פניו נכונה, אם היא היתה באה אליו בגישה שונה, ומנסה לשיר אותו אחרת. אבל אלמלם הלכה על משהו שקרוב למקור, וברגע האמת היא לא סיפקה את הסחורה. השירה שלה לא היתה מספיק טובה. הקול שלה לא מספיק חזק, בגילה, להחזיק שיר כזה. התוצאה היתה לחץ ועוד לחץ על המיתרים, סלסולים שהגיעו לא במקום, בעיות בפרייזינג ועוד תקלות קטנות, אבל בשורה התחתונה היא עדיין בוסרית מדי בשביל לשאת שיר כזה של זמר כזה על כתפיה הצעירות. "דמעות" הוא שיר שאמור לגרום לאנשים להזיל דמעות, ומצער. לצערי היא היתה רחוקה משם.
ציון: 7

 

אדם לי - "Careless Whisper"
_OBJבהתחלה לא אהבתי את הביצוע של אדם לי. הוא התחיל שקט מדי, לדעתי, והקטע החזק שלו הגיע לקראת הסוף. בצפייה שנייה ושלישית גם את הפתיחה הוא שר טוב. ללי אין קול ענק, אבל הוא מדויק מאוד. הפרייזינג שלו באנגלית, אגב, לא טוב מזה של הישראלי הממוצע, ועדיין אפשר היה להינות מהביצוע שלו, כי הוא שלט בשיר והביא בו את הגרוב הנכון. הוא ידע איך לשים את המשפט על המלודיה ובקטע הקריטי שבו הוא עולה גבוה עם מודולציה הוא נשמע נהדר. משם הוא רק הלך והשתפר, והוכיח כמה הוא טוב בגבהים. אחלה ביצוע.
ציון: 9

 

רוית פדן - "ואיך שלא"
_OBJבחירה לא טובה של שיר. "ואיך שלא" הוא בלדה שנעים מאוד לשמוע ברדיו, אבל הוא לא מתאים לתוכנית כזו, שבה צריך להעיף לצופים את המוח. בטח שלא בביצוע הסטנדרטי מדי שרוית פדן בחרה לתת. ווקאלית היא היתה בסדר גמור. אפילו שרה יפה. אבל שם זה נגמר. בבחורה נחמדה ששרה יפה שיר שקט וחביב, שרוב הקהל של התוכנית בקושי מכיר אם בכלל. לא ברור על מה היא קיוותה לבסס את הרמת המסך, אבל התוכנית לא הצליחה, למרות שהביצוע שלה, לכשעצמו היה סביר פלוס. בסוף היא פתחה את הקול, הרימה ווליום, נתנה קטע חזק של מודולציה. התרגשתי, אבל זה היה מעט מדי ומאוחר מדי. טו לייט טו ליטל.
ציון: 8

 

שהם כהן - "שתיים בלילה"
_OBJ"שתיים בלילה" הוא מלכודת קטנה לזמרי בלדות. נדמה שהוא שיר ימיימני ובכייני, שצריך לשיר אותו מהרגע הראשון בפול-רגש, להטביע באוויר ולנסות לרפד בכמה שיותר קיטש. אבל משה פרץ שר אותו במקור אחרת לגמרי, איתן וחד כמו סיכה מפלדה. בהתחלה שהם כהן צלל לתוך המלכודת הזו, רק מאמצע השיר הוא התחיל לשיר באמת, ואז התברר שגם הוא לא ממש מצליח לספק את הסחורה. הוא לא שר טוב מספיק, הקול שלו לא הצליח לגעת באמת ברגש, והיו לו מניירות מרגיזות של זמרי קריוקי. חבל כי כהן מוכשר וקיוויתי שיעבור את המבחן.
ציון: 7.5

 

ליאור פרץ - "מישהו פעם"
_OBJכשליאור פרץ התחילה לשיר הלב שלי נפל לתחתונים. האם טעיתי לגביה מהתחלה? האם היא לא הזמרת המצוינת שאני חושב שהיא? אבל פרץ הראתה לי (ולכולם) מאיזה צד באמת מחזיקים את המיקרופון. היא בנתה את הנאמבר הזה בהדרגתיות, כמו טיל רב-שלבי, שמנוע אחרי מנוע נדלקים בו בזה אחר זה, המיכלים העודפים ניתקים והיא ממריאה לשחקים. בהאזנה שנייה הבנתי כמה טעיתי. כמה היא היתה שם מהרגע הראשון, כמה היא באמת טובה, והפעם רעד לי הלב מעצם הביצוע, שהיה מושלם, ביצוע שבשבילו עברי לידר כתב את השיר הזה. וואו זה היה מדהים. למישהו יש תקליט ישן של מוצארט?
ציון: 10