פחות מחודש אחרי שהוציאה אותו, הסינגל החדש של דיקלה, "פסנתר לבן" (מילים: דיקלה, לחן: דיקלה ועידו אוחיון, הפקה מוזיקלית: עדי רותם, דיקלה, רוני בראון ועידו אוחיון), הצליח לכבוש את מצעד ההשמעות של אקו"ם און אייר. שוחחנו עם הזמרת, שלפני כחצי שנה הפכה לאמא, על הלהיט החדש, הפרויקטים השונים שעליהם היא עובדת והשינוי הגדול שחל בקריירה שלה לפני כמה שנים.

למרות הטקסט היחסית קודר של "פסנתר לבן", בחרתם להפיק אותו בצורה שנשמעת יותר כמו רמיקס מסיבות. מה הוביל אתכם לבחירה הזאת?

"אני מאוד אוהבת שילובים של טקסטים מהחיים. אתה קורא לזה קודר, אני קוראת לזה אמת. לשלב עם ביט מקפיץ, לערבב את השמחה ואת העצב יחד. אני עושה את זה לא מעט. זה משהו שמאוד מרגש אותי, לקחת את העצב ולהכניס אותו לקצב אחר, משכיח".

עד 2014 היית אהודה בקרב קהל נאמן אבל מצומצם יותר, ומאז "ואם פרידה" נדמה שממש פרצת לקהל הרחב. מה את חושבת שהביא לשינוי הזה?

"התפתחות אישית ומרחבית שלי. החיבור שלי עם רוני בראון והליקון, שהצליחו להוציא ממני עוד שכבות שהיו די חבויות. משהו בשנים האחרונות התרכך אצלי ובא לידי ביטוי במוזיקה. בלי כל קשר, משהו בקהל נפתח. הקהל הרבה יותר מקבל ופתוח לשמוע סגנונות חדשים, דברים אחרים שלא מוכרים לו. עידן היוטיוב הרחיב את הספקטרום של השמיעה של הקהל. אנשים יותר מקשיבים למוזיקה, יותר מסוקרנים. פחות מצומצמים ומסורתיים. זה משהו שנורא עזר לי. בהתחלה זאת הייתה קבוצה, אמנם קטנה אבל מאוד חזקה ועקבית. הם עזרו לי להמשיך את הדרך, זה לא מובן מאליו. הקהל הרחב באופן כללי עבר איזשהו שינוי".

עד כה שמענו שלושה שירים מתוך האלבום החדש ("אתי", "תודה", "פסנתר לבן"). מתי הוא צפוי לצאת ומה עוד מתוכנן בו?

"אני מאמינה שבחודשים הקרובים, לקראת חורף 2019. אני עדיין לא יודעת. יצאו עוד כמה סינגלים לפני. אני מפיקה מוזיקלית את האלבום עם מישהו שלא עבדתי איתו מעולם, עדי רותם. יש באלבום המון צבעים וטעמים שלא ממש הדגשתי עד כה, זו תהיה חגיגה".

בפברואר האחרון נולדה בתך הבכורה. איך את מצליחה לשלב את האמהות עם ההופעות והעבודה על האלבום החדש?

"זה משתלב היטב כי אני אישה שמאוד אוהבת לעבוד. יחד עם זה, אני מאוד אוהבת את הבת שלי, אז כשאני יוצאת לעבודה אני מודיעה לי שאני יוצאת לעבוד בשבילנו. היא מקבלת את זה מאוד יפה, זה מקל עליי. יש גם הרבה עזרה. אנחנו מסתדרים ולא חוסכים מפה או משם".

לאחרונה קיבלת רצועת שידור משלך בגלגלצ. מהצד זה נראה שמאמנית שנוגנה מעט יחסית בתחנה עברת להיות מושמעת שם הרבה יותר, ועכשיו את אפילו משדרת שם. מרגיש קצת כמו ניצחון?

"אני לא מרגישה מנצחת בדברים כאלה. אני חושבת שזה מתחיל להתרחב, הלב מתחיל להיפתח לכל מיני מקומות שפעם היה לו קצת יותר קשה. כמו שעכשיו אני הולכת לעשות את המחזה של ביאליק. הילדה המזרחית מבאר שבע שגדלה על כל מיני סגנונות, מי דמיין את זה? משהו נפתח, זאת איזושהי בשורה. החיבורים הכרחיים והשלם מכיל בתוכו הרבה מרכיבים. אין רק שחור ולבן, יש הרבה צבעים וכדי להשלים, צריך להשתמש בכולם. גלגלצ עבורי זה בית. אבל זה רק צד אחד, יש גם את הצד של אליקו ודידי. אלה גם חלק מהשלם".


ב-28.7 (ט"ו באב) תעלי מופע מיוחד בחוות רונית, בו תארחי את מארינה מקסימיליאן. איך נוצר החיבור ביניכן?

"את מארינה תמיד אהבתי. אני חושבת שהיא אדם מדהים והחיבור בינינו מתבקש. התארחנו אחת אצל השנייה מזמן. האלבום הראשון שלה ("Step Into My World") הוא מופתי, אני לגמרי חורשת עליו. היא זמרת, יוצרת ואמנית שמאוד חשובה במדינה. אני מאוד מתרגשת לקראת זה. נבצע בהופעה שירים שלה ושלי. אני אבצע את השירים האחרונים שלי, עיבודים חדשים לשירים הקודמים ואשמיע בבכורה את "פסנתר לבן". יהיו 8-9 נגנים. זאת תהיה חגיגה גדולה, קונצרט מאוד מרקיד".

את מופיעה על הבמות הגדולות ומוציאה להיטים שכובשים מצעדים, אבל ב"פסנתר לבן" את אומרת "כן יש לי עוד לחלום". למה את מתכוונת? יש לך יעדים שטרם הגעת אליהם?

"בוודאי. יש חלומות אישיים שלא הגעתי אליהם. התשוקה שלי היא המנוע שלי, אבוי אם הייתי מגיעה לכל היעדים. החלום הגדול ביותר זה להמשיך לחשוק בדברים חדשים".

השבוע במצעד ההשמעות של אקו"ם און אייר:

1. דיקלה - פסנתר לבן (מילים ולחן: עידו אוחיון, דיקלה דורי, הפקה מוזיקלית: עידו אוחיון, דיקלה דורי, עדי רותם)

2. פבלו רוזנברג ופאר טסי - משהו מתוק (מילים ולחן: גיל זכאי, הפקה מוזיקלית: יעקב למאי)

3. שמעון בוסקילה - פריז (מילים: סהר חגי, מרק קקון, לחן: שמעון בוסקילה, הפקה מוזיקלית: נועם עקרבי, עמית הראל)

4. ליאור נרקיס - רק שלך (מילים, לחן והפקה מוזיקלית: אופיר כהן, אלון פרץ)

5. שרית חדד - עכשיו זה אחרת (מילים: אבי אוחיון, לחן: אבי אוחיון ומתן דרור, הפקה מוזיקלית: מתן דרור)