אין תמונה
אז מה אם היא לא עשתה קפה למפקד

ועדת השרים לחקיקה תצביע היום על הצעת "חוק אמנים משתמטים" של ח"כ משה (מוץ) מטלון (ישראל ביתנו). לפי ההצעה, גוף ציבורי הממומן על ידי המדינה לא יורשה לממן אמנים שלא שירתו בצה"ל או התנדבו לשירות לאומי. אבל החוק הזה הוא מקארתיזם לשמו. כן כן, מקארתיזם רודפני ופולשני, אותו הלך רוח סופר-אולטרא-פטריוטי ופשיסטי ששרר בשנות ה-50' של המאה הקודמת בארצות הברית בהנהגתו של הסנטור ג'וזף מקארתי, אז נרדפו אמנים מהצד השמאלי של המפה הפוליטית ב"ציד מכשפות" ונאסרו עקב השקפת עולמם.

סביר שהחוק לא יאושר, בין היתר כיוון שהוא נוגד את חוק יסוד חופש העיסוק, אבל זו לא הנקודה. הנקודה היא שהחברה שלנו, גם בשנת 2011 ואחרי 63 שנות עצמאות, עדיין שואבת את ערכיה כמעט אך ורק מהאתוס הצבאי, ועדיין מביטה על המציאות כמעט אך ורק דרך כוונת הרובה. ערכים אחרים, כמו התנדבות אזרחית, התגייסות שלא לצורך פרסום ותרומה אמיצה לקהילה אינם שווים דבר אם אינם הולכים יד ביד עם מדים בצבא זית.

זה מתאים למשטרים פשיסטיים או קומוניסטיים

אביב גפן מעובדה
שלוש שנים באוהלו של אולפן. גפן | וידאו WMV: עובדה

מאור כהן, מארינה מקסימיליאן בלומין ועברי לידר, כמו גם אמנים אחרים, יכולים להופיע עשרות פעמים בשנה בהתנדבות, כולל בפני חיילים, ועדיין ישראל העכשווית תאהב אותם באמת רק בתנאי שעברו בבקו"ם. שרית חדד, מלכת בימות הבידור העירוניות בימי העצמאות, יכולה לעבור בין עשרה בתי חולים בזמן מלחמה ולהופיע בפני ילדים חולי סרטן או פצועי צה"ל, ועדיין ישפטו אותה ויחמירו איתה כיוון שנמנעה משנה וחצי של הכנת קפה לאיזה סגן מפקד טייסת. זה הזוי. זה מתאים למשטרים פשיסטיים, או קומוניסטיים, או פונדמנטליסטיים, לא לחברה שמתיימרת להיות דמוקרטית, ליברלית, אזרחית ופלורליסטית.

כאילו שהשירות הפוטנציאלי של ג'קו אייזנברג כאפסנאי בצריפין, של ישראל בר-און כפקיד בקרייה או של מיכאל מושונוב כמש"ק ממטרות בשק"ם היה מסייע במשהו לביטחון מדינת ישראל, ארץ ישראל ותורת ישראל. אם כדורגלנים ישראלים רפי יכולת, שמרוויחים מאות אלפי דולרים רק כדי להפסיד שוב ושוב ליוון או קפריסין, זכאים לתואר "ספורטאי מצטיין" ולשלוש שנות זולה במשרד של הרס"ר בין הקפה של הבוקר ב-12:00 לאימון ב-15:00, למה שלא יתנו לאמנים אפשרות להיות "אמן מצטיין"? מה, כולם מתאימים ל"להקיא צבאית"? כולם עידן רייכל?

ומעבר לכך, מדינת ישראל היא אחרונת המדינות המערביות מבחינת התמיכה הכספית בתרבות. ועדיין, המיליונים שכן נשפכים מגיעים לתיאטראות, למוזיאונים, לתזמורות ולמחול. אפס שקלים בשנה למוזיקה. ולא, "אמנות לעם" היא לא הפיתרון, היא לעג לרש. איפה ההיכל למוזיקה הישראלית? איפה בתי הספר? איפה התמיכה באמנים מתחילים שלא מגיעה ממפעל הפיס (שמעניק רק פרס אחד בשנה) או מאקו"ם (שחיה על כסף שמגיע לאמנים)? המוזיקה הישראלית לא מקבלת שום תקציב ממסדי ונסמכת בשנים האחרונות על שולחנן של חברות הסלולר ועל כוח הקנייה ההולך ומצטמצם של הקהל. ועכשיו הפוליטיקאים רוצים לגזול מהאמנים עוד פרנסה.

לקהל לא מגיע להפסיד אותם

כי דיסקים לא מוכרים כמו פעם, רוב תחנות הרדיו (כולל הבכירות שבהן) לא משלמות תמלוגים כמו שצריך, אז מה נשאר לאמנים? קצת פסטיגל בחנוכה (אם יש להם מזל וקוראים להם מירי מסיקה) וההופעות הרגילות. ומי שלא מצליח "לפתוח קופה" מופיע בהופעות סגורות ורק מחכה לאיזה בומבמלה, חופש גדול או יום העצמאות, שמשך שנים ארוכות נחשב ל"באנקר". מרבית אמני ישראל חיים את המיתון כמו כולם. יש ימים קשים, יש קשיי פרנסה, אבק הכוכבים הוא בהרבה מקרים פיקציה. אני לא נכנס לכיס של אסף אמדורסקי, אביב גפן ובן ארצי, אבל אני חושב שלא מגיע להם להפסיד פרנסה ולקהל לא מגיע להפסיד אותם רק משום שבילו שלוש שנים באוהלו של אולפן במקום באוהלה של תורה או באוהל סיירים.

אחרי שירות מלא בתפקיד לוחם בחייל קרבי, שלושה קווים בלבנון של לפני הנסיגה ועוד אי אלו קווים בשטחים, וכמובן שירות מילואים, אני מוכן להחליף בשמירה כל אחד ואחת מה"משתמטים", העיקר שימשיכו ליצור, ושלא יעשו כאילו כמו מאיה בוסקילה.

>> הטור הקודם שלי: רגולציה של תכני הרדיו? הצעה הזויה
>> והנה עוד הצעת חוק לא דמוקרטית