בתקופת כהונתו כסולן "שבק ס'" היה הכינוי המלא של דני ניב - "מוקי D". עברו מאז כמה שנים, וביום ראשון הקרוב ייצא לחנויות האלבום המשותף של מוקי ולהקת יוסלס ID שמורכב משירים שאת מילותיהם יצר מוקי ואת לחניהם חיבר סולן הלהקה יותם בן-חורין. השירים שיצאו מהאלבום - "עוד יבואו ימים טובים יותר", "מה לך נפשי" ו"הנה עיר" עם קרן פלס (שהפך לקליפ משעשע במיוחד), סימנו את הדרך לאלבום רוק, לעיתים גם אגרסיבי, כמיטב המסורת של יוסלס איי.די, במקור להקת פאנק-רוק עם קבלות. הצליל שונה מרוב הדברים שעשה מוקי עד היום, למרות שגם בתקופת שבק ס' היו לו נגיעות רוק-פאנקיות כמו "אין כבוד" מהאלבום "כנען 2000".

"אני מודה שהאלבום הזה היה סוג של גחמה", אומר מוקי. "אבל אני חושב שחלק חשוב מהדרך של מוזיקאי ואמן היא להתנסות ולבדוק. לא תמיד השיקול המסחרי מוביל. צריך לדעת להישאר נאמן לעצמך, ואני מרגיש ככה. אם לא אעשה מה שאני אוהב לעשות אז אני לא נמצא במקום הנכון".

-האלבום הזה לא היה סוג של הימור מבחינתך, או סיכון?
"לא, לא הימור או סיכון. זה לא לשים על הכף את הקריירה, זה עוד פרק, עוד לבנה בחומה. אני מקווה שאהנה ממנו ומההופעות שעכשיו קורות כמה שיותר. זה לא דברים כאלה קרדינאליים, לא כזה חשוב. יש לי במקביל גם מופע אקוסטי בעקבות האלבום האקוסטי שיצא לפני שנה וחצי, שיחקתי בסרט, הרבה דברים שאני אוהב אחרת אשתעמם".

"בוא לא נדבר על שבק ס', בוא נדבר עלי"

-בכל זאת, זה פחות מיינסטרים מהאלבום האקוסטי, למשל.
"לעשות מוזיקה זה קודם כל לעצמך. אמן כותב קודם כל לעצמו, בהגדרה. זה לא שלא הייתי מודע לזה שזה פחות מיינסטרים, אבל זה לא היה שיקול. זה גם אשלייה, כי השירים מלודיים. זה לא משהו שאנשים צריכים להיבהל ממנו, זה fun והסאונד הוא fun.זה גם לא הכיוון העיקרי שלי במוזיקה מעכשיו והלאה. זה הרפתקה שיצאתי אליה".

-מה היה שונה במסע הזה ממסעות קודמים?
"זה היה מאוד מהיר, הכל קרה מהר וטוב. נפגשנו לראשונה עם השיר 'לא רוצה להתבגר', הפך לשיר הנושא של הסדרה 'רמזור'. הקלטנו והיה כיף, והיה נראה הגיוני לעשות עוד כמה שירים. העברתי טקסטים ליותם שהצטברו אצלי בשנתיים האחרונות, ותוך זמן מאוד קצר, כל כמה ימים, קיבלתי ממנו שירים מולחנים. תוך כמה שבועות היו שירים לאלבום. נכנסנו לחדר חזרות, הבאנו את יוסי פיין כמפיק והקלטנו, הכל קרה מהר ופשוט. לא היו התחבטויות או לבטים בדרך, זה זרם מאוד קל".

-במה יוסלס איי.די שונים משבק ס'?
"בוא לא נדבר על שבק ס', בוא נדבר עלי ועל יוסלס. זה שונה מכל דבר אחר שעשיתי. לא עבדתי עדיין עם להקה שהיא קיימת ומגובשת ומקצוענית ושאני בא אליה מבחו. היה תענוג לעבוד איתם. בתקליטי הסולו זה היה עם פילוני ונגנים ובשבק ס זה עם אנשים שאנחנו חברים עוד מבית הספר. פה זה היה ראש אחר. כמו שאמרת, העניין פה הוא המסע".

"משחקים כאן בתקשורת משחק שהוא לא המהות"

-גם הכתיבה היתה הפעם שונה?
"אני תמיד כותב טקסטים בסגנון שלי, וכל מלחין, אם זה יותם או פילוני או מישהו אחר לוקח את זה לעולם ולמקומות שלו. כמעט ולא כתבתי שירים ללחן מוכן, הטקסטים כמעט תמיד באים קודם. אחר כך עושים התאמות קטנות, אבל לא כתבתי שונה באלבום הזה. כל תקופה אצלי, כל פרק בחיים, מסוכמים בתקליט, לפי תפיסת העולם באותו הזמן. באלבום הזה הדברים יותר אישיים, למרות שזו מילה שאני לא מת עליה. אולי הם קצת הולכים יותר פנימה מאשר החוצה מבאלבומים קודמים.

"יש כל מיני דרכים להגיד את הדברים שלך ולבחור דרך אחת זה משעמם. אני גם לא מרגיש שאני רוצה תמיד לדבר על אותם הדברים. הפעם יותר עניין אותי אני, החבורה שגדלתי איתה, בני דורי, המקום הזה, התקופה הזו בחיים, החברה שלנו, אבל בצורה כללית. ניסיתי להבין מה המקום שלנו כאן ומה המקום שלי - במשפחה, בחברה, האנשים שסביבי איך אנחנו חיים. בשירים אני יותר מדויק ובראיונות אני בדרך כלל טוחן מילים ולא פוגע במטרה".

-מפריע לך שהתקשורת מחפשת את הפה הגדול שלך בנושאים פוליטיים?
"זה די משעמם אותי. יש קבעונות בתקשורת ויש תיוגים. שמים אנשים בקוביות מסודרות ולפי זה עובדים והולכים לאן שרגילים. ככה משווקים וככה קונים. לא משנה להם שמישהו הוא משהו אחר, אנשים רוצים לעבוד לפי תיוקים. גם הצרכנים של התקשורת תקועים קבעונות האלה, זה הטבע האנושי. יותר קשה לבדוק כל פעם מחדש משהו לא צפוי או שהוא לא מול העיניים. אני לא כאן בגלל שאני מייצר כותרות, אלא בגלל שאני עושה שירים שאנשים אוהבים לשמוע. משחקים כאן בתקשורת משחק שהוא לא המהות. אני עושה שירים לא 'פגוש את העיתונות'".

"טוב לי איפה שאני נמצא, אני שמח בחלקי"

-אתה מרגיש שהיתה ציפיה שתהפוך לכוכב יותר גדול?
"אני דווקא מרגיש שזכיתי בהרבה מאוד דברים. אני שמח בחלקי, טוב לי איפה שאני. אני די מרוצה ממה שאני עושה, אם זה מוזיקה או סרט או טלוויזיה, שאני מאוד אוהב לעשות. אני ממש לא חושב שאני בשיא, אני בדרך, היא עוד ארוכה, ובסוף נגיע".

-ספר על הסרט בו אתה משחק.
"זה סרט באורך מלא, פיצ'ר, שנקרא 'טרמינל' של הבמאי דני מנקין. אני משחק בחור ישראלי שנתקע בפראג בדרך לניו יורק, פוגש שם בחורה והם מבלים סוף שבוע יחד".

-תפקיד ראשי?
"תפקיד ראשי, הגיע הזמן".