"אף פעם לא רציתי להיות אמא. חוויית ההורות זה משהו שאני לא מתחברת אליו, ואתה לא יכול להרגיש בחסרונו של משהו שמעולם לא רצית", טוענת הזמרת אלונה דניאל. היא כבר בת 43, נראית הרבה פחות, מנהלת מזה שנים זוגיות יציבה עם בעלה מיכאל וכאמור לא מרגישה צורך להרחיב את התא המשפחתי בעתיד הנראה לעין.
התוצאה היא אלבום הסולו השלישי והמשובח שלה "ליל הבכורה", אותו הפיקה מוזיקלית חברתה הקרובה קורין אלאל. אלבום רוק רזה, בועט, מלא הומור ציני וטקסטים מושחזים, ובעיקר מורעב כאילו הייתה דניאל פרגית דיסטורשן שזה עתה פצחה בכיבוש הביצה. "אני חלק מדור חדש המנהל את חייו ללא קשר לגיל ביולוגי", היא מסבירה, "הסטיגמה לפיה עד גיל מסוים את צריכה להפוך לאם לא עובדת עלי. אני ומיכאל חיים יחד כבר יותר מעשור בשכונות הכי ג'יפות של דרום תל-אביב כי ככה התאים לנו. רק עכשיו התחלנו לדבר על מעבר למרכז העיר. הרבה טקסטים נכתבו בהשראת החיים בדרום תל-אביב. שכונות כמו פלורנטין, אבו כביר, שכונת הארגזים, שכונת התקווה. אפילו גרנו תקופה בבית שהיו בו שלוש רציחות בשנה וחצי".
-שירים כמו "אגף האי שקטים" או "פלורנטין" לא נשמעים כואבים או מוחים. להיפך.
"כי אני לא אדם המחפש לזעוק על עוולות העולם. אני אופטימית ביסודי. תמיד מעדיפה לצחוק מאשר לבכות. רק שני שירים נוצרו מתוך כאב גדול, ועוד אחד רומנטי, "לילות", שמוקדש למיכאל. השאר פאן. המגורים בשכונות הכי פחות סימפטיות בעיר זה סוג של קטע. מתרגלים ואז מתמכרים. את דרכי כמתופפת, השינוי הכי מהותי שעברתי כמוזיקאית בעשור האחרון, התחלתי כי גרתי מטר ליד מסגריה. הייתי מתופפת בדואט עם מכונות ופטישים עד שזה הפך למקצוע השני שלי. מוזיקאים ששמעו את 'ליל הבכורה' טוענים שרק מתופף יכול לכתוב שירים כאלה. המקצבים מופרעים לחלוטין. מי שינסה למחוא כפיים עם השיר 'ארנב לבן' ויצליח, אעניק לו פרס הוקרה".
16 שנים מפרידות בין האלבום הנוכחי לבין "זאבים", אלבום הסולו השני של דניאל, סולנית להקת "טאטו" לשעבר. בזמנו נחשב "זאבים" לכישלון מסחרי וכיום הוא פריט נדיר לאספנים. אחרי הכישלון כפתה על עצמה תקופה ממושכת של התנזרות ממוזיקה, ועסקה בין השאר בכתיבה עיתונאית ובתרגום ספרים מעברית לרוסית ולהיפך.
"היו כמה שנים במהלכן החלטתי במודע לא לעסוק במוזיקה", היא אומרת, "עד היום אני חושבת שהתארגנה קנוניה נגד ההחלטה הזו, כי קולגות כמו טל גורדון, ערן צור, יובל מסנר וענבל פרלמוטר ז"ל היו מזמינים אותי שוב ושוב להתארח בהופעות שלהם ולא היה נעים לי לסרב. בשלב מסוים הקמתי עם ערן ויובל את "רביעיית מסנר", שהייתה בעצם שחזור הגרעין היוצר של 'טאטו', וההופעות הצליחו מאוד. הגיטריסט אלי סורני הזמין אותי להופיע איתו תקופה, ואז קורין הציעה שאהיה המתופפת שלה בהופעות ואני איתה כבר שבע שנים. היה לי ברור שאחזור לכתוב שירים בשלב מסוים. לא השאירו לי ברירה".
-היה ברור לך גם שקורין אלאל תהיה המפיקה המוזיקלית באלבום?
"קורין היא קודם כל חברה טובה, ששמעה את רוב השירים זמן קצר אחרי שנכתבו. בדיוק באותה תקופה היא בנתה אולפן מקצועי בבית ולמדה סאונד, וכבר אז אמרה לי שברגע בו האולפן יהיה מוכן ההפקה הראשונה תהיה האלבום שלי. זה לקח זמן, ארבע שנים מתחילת העבודה עד צאת הדיסק. חלק גדול מההמתנה היה מסיבות טכניות, כי שום חברה לא רצתה להפיץ את האלבום עד ש'נענע דיסק' של ניצן זעירא הרימו את הכפפה. טענו שזה ישיר מדי, לא מסחרי, מוחצן".
-אם יתברר שצדקו? כישלון מסחרי מפחיד אותך כיום?
"זה הפחיד אותי בתקופת 'זאבים', כי אז הייתה המוסכמה שאם לא קונים דיסק שלך סימן שלא אוהבים אותך. כיום השוק שונה לגמרי. מכירות זה לא מדד לכלום. קובעות רק ההופעות החיות, וכמה קהל אתה מצליח להביא למועדונים. תודה לאל, אני מופיעה המון ומתפרנסת בכבוד. יש לי הופעות שלי, עם קורין ויש לי שני פרויקטים נוספים. האחד מופע משותף עם טל גורדון, ג'וני שועלי ורונית שחר. כל אחד עושה עיבודים פסיכיים לשירים מוכרים שלו, וקצת שרים האחד את הרפרטואר של השני ונהנים בטירוף. זה מופע שרץ בלי פרסום ומביא המון קהל.
"ניסיון שני, ממש מהזמן האחרון, הוא מופע עם שלמה בר מ'הברירה הטבעית'. איש מדהים, נגן כלי הקשה ברמה בינלאומית ועם נשמה של בן עשר. לכאורה, אנחנו הפכים מוחלטים ודווקא בגלל זה החיבור בינינו מדהים. בקיצור, אני שוחה בים של יצירתיות ומהמקום הזה סוגיות כמו אלף עותקים יותר או פחות כבר לא עובדות עלי".
פסגת יצירתה של דניאל באלבום החדש, ולטענתה השיר הטוב ביותר שכתבה והלחינה אי פעם, הוא "שלושה". אחד משני השירים אותם כתבה ממקום של כאב עמוק, גם אם לטענתה לא מדובר בכאב האישי שלה. "השיר נולד בעקבות רומנסה קצרה שחברתי לקובץ סיפורים ברוסית לפני כמה שנים", היא משחזרת, "ההשראה הייתה מקרה אמיתי של חברה שלי שהתאהבה בגבר בצורה אובססיבית, ובסוף גנבה ממנו זרע ונכנסה להריון כדי לשמור אותו איתה ועדיין הוא עזב אותה בסוף. לא יכולתי להישאר איתה בקשר קרוב אחרי זה, כי בעיני לכפות הורות על מישהו זה נורא. השיר עוסק בעיקר באובססיה. ניסיתי להיכנס לראש של אישה שכל חייה מוקדשים לאחיזה בבן זוגה בכל מחיר".
-ובך אין את הפן הזה?
"אובססיה? לא. קנאה, כן. אם אחזור הביתה ואמצע את בעלי עם מישהי, הלך עליה".