טרמפולינה, תומר יוסף, בן הנדלר
"יש לנו מה להגיד, בעיקר אמירות ברמה האנושית של אדם לאדם". תומר יוסף ובנו הנדלר, טרמפולינה | צילום: היידי מוטולה

תומר יוסף ובנו (בן) הנדלר, שניים מאושיות הגרוב הישראלי, מרכיבים את הצמד "טרמפולינה". יחד הוציאו לאחרונה את הסינגל "הקומבינטור" וב-1 באוקטובר ישיקו את אלבום הבכורה שלהם בבארבי תל-אביב, שם יארחו את ברי סחרוף, בום פם (שמבצעים עם יוסף את הלהיט "רוצה לזוז"), תמיר מוסק מה"בלקן ביט בוקס", אסף תלמודי ועוד. בינתיים הם מככבים בסוף השבוע הנוכחי בפסטיבל האינדי "חוצמזה", שמתקים בקיבוץ פרוד שבצפון.

"ההשקה בבארבי תהיה חגיגה גדולה של שחרור התקליט, בשילוב עם תערוכה של אמנות הרחוב של AME72, אמן גרפיטי בריטי שפועל בארץ", מספר יוסף. "הוא עשה לנו עיצוב לעטיפה ולקליפ שצילמנו ומלווה את כל הפרויקט בויז'ואל שלו. ראינו עבודות שלו ברחוב, ביררנו מי הוא, השמענו לו חומרים נוצרה כימיה טובה בינינו והחלטנו לשתף פעולה".

"די מהר הרגשתי חבר של תומר ונכנסתי אליו הביתה"

-ואיך שניכם נפגשתם?
בנו
: תומר כידוע אישיות מפורסמת. מגיל צעיר הכרתי אותו, עוד לפני שהוא הכיר אותי. הוא חזר מניו יורק עם הדיסק הראשון שלו ואמרו שהוא מחפש בסיסט. התקשרתי וממש מהר הרגשתי חבר שלו. הרשיתי לעצמי ישר להיכנס אליו הביתה והרגשתי שם כמו בבית. ומאז זה לא השתנה, אנחנו מנגנים יחד כמעט עשר שנים".

-למה דווקא עכשיו הרגשתם צורך להכריז עליכם כצמד?
תומר:
"זה מהלך טבעי של העניינים שאנחנו עובדים עליו כבר 3 שנים. יש בינינו כימיה טובה, אנחנו עובדים יחד גם על פרויקטים שלי, גם של הבלקן ובאופן טבעי החלטנו שנעשה אלבום יחד. חלוקת תפקידים היא לא כזו מוגדרת. שנינו מוזיקאים אז החלטנו להיכנס לאולפן יחד וליצור יחד מרמת הטקסטים והלחנים, עיבודים, הפקה, הכל. העבודה היא די על תקן של כיף, לא משהו אחר".
בנו: "לא היה דד-ליין לסינגל או אלבום. נתנו לעצמנו זמן כמעט בלתי מוגבל. עבדנו 'על הדרך', עם הפסקות של חודש ואז שבוע עבודה.ההתהוות היתה טובה, לא היה שום לחץ".

-במה שונה "טרמפולינה" מדברים קודמים שעשיתם?
בנו
: "נתנו לעצמנו הרבה חופש, פתחנו את הדלת לכמה סגנונות. תומר התחיל כאמן רגאיי, רוטס, שורשי, באלבום השני הוא התפתח ועכשיו זה עוד שלב".
תומר: באופי שלנו אנחנו לא נעשה משהו תקוע או שהולך אחורה. תמיד נרצה ללכת קדימה ונחפש ניחוח 'פרשי', בקטע של ללכת קדימה כל הזמן".
בנו: "ליצור אלטרנטיבה למה שקורה היום במוזיקה".

-אם כבר אלטרנטיבה, ב"קומבינטור" יש לא מעט התרסה.
תומר:
"כשאתה על במה יש לך כוח והשפעה ואני מעדיף לקחת את זה למקומות שהם קצת יותר מאשר 'אני אוהב אותך' או 'אני מס' 1'. כי את אלה אני יכול להגיד לאשתי או לעצמי. אנחנו לא מתיימרים לשנות דברים. מצד שני, יש לנו מה להגיד על החברה, בעיקר אמירות ברמה האנושית של אדם לאדם, ברמה החברתית. יש לנו דחף להשתמש בכוח הזה כדי שיהיה יותר טוב. אנחנו מגדירים את האלבום 'שירי מחאה לרחבת הריקודים'".

"צריך להיות עיוור כדי לא לראות מה קורה במדינה"

בנו: "הרעיון הוא שאם אתה כבר עושה שיר ויש לך אופציה מול הרבה אנשים לקחת את זה למחאה, אז לא בקטע של להתלונן, אלא להתייחס לישראל. כי אתה לא יכול להתעלם, צריך להיות עיוור כדי לא לראות. זה לא מחאה אקסטרה, זה על הלחם והמים. ועל זה שאין מספיק כבישים לאופניים".

בלקן ביט בוקס הופעה תומר יוסף 2
"כשאתה על במה יש לך כוח והשפעה ואני מעדיף לקחת את זה למקומות של אמירה חברתית". תומר יוסף | צילום: רועי ברקוביץ'

-"עברתי רק כדי לראות" יהיה באלבום?
תומר
: "הוא הוקלט והיה מוכן עוד לפני 'עבודה עברית' ואז הצענו אותו לניצן זעירא המפיק של הפרויקט. הופתענו קצת מההצלחה ההיסטרית שלו הוא ייצא באלבום וכמובן שנבצע אותו בהופעה".

"גודל הקהל לא משפיע על היצירה שלנו"

-עד כמה אתם מרגישים שותפים למהפכה שעבר הגרוב הישראלי?
בנו: "אנחנו בקטע של לעשות מוזיקה שאנחנו אוהבים ועושים את זה בלי לחשוב על סצנה. אני שומע את כל סוגי המוזיקה, גם קאנטרי, ומנגן עם ברי, שזה בכלל רוק אתני".
תומר: "הגודל של הקהל הוא לא מניע ביצירה שלנו. בעוד 3 שנים אולי נעשה פולקה אם זה יעניין אותנו".
בנו: "על כל אחד שהצליח יש עשרה שלא. מה שכן, יש הרבה יותר פתיחות. כששיר ראפ היום יוצא לרדיו זה לא נשמע מוזר. היום זה כבר יותר מתקבל גם על הזקנות. פעם לא היו רוקדים ראפ בחתונה וכמובן שישראל מעתיקה את העולם. זה קרה בכל העולם. אנחנו מושפעים מהגלובליזציה. גם אירופה. היום המוזיקה השחורה מאוד מוכרת והיא לא היתה ככה כל הזמן".

-איך הגעתם לפסטיבל "חוצמזה"?
תומר:
"כיף להיות באירוע כזה כי מאסנו בשאנטיפי ובבומבמלה. מגניב שיש פסטיבל שמציע אלטרנטיבה וסגנונות שונים, שקהל יכול לפתוח את הראש ולקבל דברים מזוויות קצת אחרות מבחינה מוזיקלית".
בנו: "יש לנו עוד הופעות מגניבות. כבר עשינו 5-6 הופעות ואתה כבר מרגיש ווייב ושזה הולך למופע שגם 20 אלף איש וגם מאה איש יכולים ליהנות ממנו. המטרה היא ליצור אימפקט עם הקהל. אנחנו יותר כותבים בשביל לשתף את המאזין, פחות לספר על עצמנו, אלא להכניס אותו לתמונת מצב גלובאלית".
תומר: "בזמן שהוא מנענע את העכוז".