סי היימן
"כמעט ולא הייתי פה, ומה אני אשאיר אחריי". סי היימן | צילום: מאיה באומל בירגר

לא קל להיות סי היימן, אבל מאוד מעניין ומאתגר. מי שהיתה בסוף שנות השמונים התקווה הגדולה של הרוק הישראלי הנשי, נאבקת בעשור האחרון על מקומה בתעשיית המוזיקה. היא פתחה חברת הפקות ובוקינג עצמאית, ומריצה במקביל כמה סוגי מופעים משלה וכמה סוגי מופעים של אביה, המלחין הותיק וחתן פרס ישראל נחום "נחצ'ה" היימן, שהפך בשנה האחרונה לסמל המאבק של אמנים ותיקים על מקומם בתרבות וזכות הקיום שלהם, כולל פגישות עם ראש הממשלה וניסיון לסיוע ממשרד התרבות.

בין הופעה להופעה סי היימן היא גם אמא לתומר עפרון, בנו של המוזיקאי רן עפרון, לשעבר חייל מצטיין וכיום תלמיד ב"רימון", וליהלי שוחט בן ה-13, שבימים אלה עושה את צעדיו הראשונים על הבמה עם להקה מקורית, אחרי שנאבק במחלת האפילפסיה. גם סי היימן נאבקה על הבריאות שלה, כאשר לפני כמה חודשים התגלתה אצלה מפרצת במוח והיא עמדה בפני סכנת מוות.

מי שהזדמן להופעה של היימן ב"בית היוצר" של אקו"ם בנמל תל אביב רק לאחרונה, יכול היה למצוא על הבמה את האמא סי שמארחת את הקולגה קורין אלאל ואת הבן יהלי שוחט, שגם מופיע עם חומר משלו. בקהל ישב האב והסב הגאה נחצ'ה היימן, שהצטרף לביתו בקלאסיקה הנצחית שהלחין "כמו צמח בר".

"זה מרגש אותי", אומרת היימן. "זה התחיל עם אח שלו הגדול, תומר, שהוא כבר שנה שניה ברימון. כבן של רן עפרון הוא בא ממקום של הרבה מוזיקה. עכשיו גם יהלי שר. הוא בן 13 ויש לו להקה ראשונה. הוא התחיל להופיע בגיל 11. הדור שלהם חופשי הרבה יותר מאיתנו בכל מה שקשור ללנגן, להופיע, להצטלם, להיחשף. אני שמחה שתומר ויהלי מוצאים עצמם במוזיקה כי זה בנשמה ואי אפשר לעזוב את זה. אני לא מהאמהות החרדות ששואלת איך הם יתפרנסו. הם לא למדו בבתי ספר מיוחדים של אמנות או מוזיקה. אנחנו לא משפחה שעושה מזה סיפור".

-את הכישרון הם ירשו.
"זה אתם תגידו. הכישרון מגיע מאבא שלי ועובר ישירות, הגנים חזקים. את האהבה למוזיקה הם ירשו בטוח.
תומר ביקש לא לדבר עליו כשהוא ברימון. לכן הוא גם לא עלה לבמה ב'בית היוצר'".

-איך תגיבי אם הם ישירו שירי מרד ומחאה?
"אני אצבוט את עצמי שזה עבר אליהם ממני. יש אצלי משהו בוער ורעב שלא נרגע אף פעם. מה שהם יעשו זה כבר הם - והם צריכים ללכת עם האמת שלהם".

-את מוציאה עכשיו את השיר והקליפ "שימי ליפגלוס". את החוב של ההתרסה שילמת, ועכשיו את רק זמרת בכיף?
"השיר החדש מתעסק בהעצמה נשית וזה לא נושא חדש אצלי. הוא לא שיר מתריס אלא מחזק. הוא אומר שאם היה לך רע אז הנה תדעי לאן את הולכת. אני כבר עובדת על השירים הבאים עם הלהקה החדשה שהקמתי, ה'שאלטרים', עם מאור ויזל ועובד אפרת. בניתי שוב להקת רוק כדי שאנשים שוב יקנו כרטיס להופעה, ולא ועדי עובדים, אלא אנשים שרוצים לבוא לתכלס. אני מתחילה להיפתח לכתיבה, לאסוף חומר לאלבום הבא. אני עוד לא יודעת מה יהיה. אבל יש משהו במה שאתה אומר. נגיד 'בלוז לחייל' ששרתי בהופעה עם קורין, הוא כבר כתוב כבר, זה נאמר ועכשיו השאלה היא איך לבצע אותו ממקום בוגר. היום לא הייתי כותבת כזה שיר. עם השנים אני כותבת דברים יותר אישיים".

-ומה יושב עליך ברמה האישית?
"לא הפסקתי אף פעם להופיע, אבל פחות התעסקתי ברוקנ'רול. 15 שנה לא היה לי מופע רוק עם להקת רוק. הסתדרתי בלי הנקודות ציון האלה, שעשו אותי בעיני הקהל ליוצרת ופרפורמרית. היום יש לי שוב רעב לחומרים האלה מהאלבומים הראשונים שלי. בחרתי לי מסלול, בלי במאי ועורך. אני ערכתי את האוסף שלי 'רגעי סי' שיצא עכשיו בהוצאה מחודשת, כי בחברת התקליטים אמרו לי שאין תקציב לעורך. אז ערכתי לבד והאוסף קיבל מחמאות מאוד גדולות. במופע הזה, החדש, לקחתי את הקהל לטיול בתחנות חיי, אני 25 שנה על הבמה. השירים מדליקים אצלי שוב את הרצון לכתוב, אני רוצה להתחיל לגעת. יש כבר שני שירים וממשיכים הלאה".

-מה את רוצה להגיד עכשיו בשירים?
"בגדול לספר על המסע האישי שלי. בתוך ה-15 שנה האלה שלא עליתי עם חומרים שלי מלאים לקחתי התנסויות. שרתי שירי נשמה, שירי ארץ ישראל, ביצועים לשירי בלוז, שירים של אבא שלי, אלה הדברים שהתעסקתי איתם בעיקר, לצד להיטים קבועים שלי שאני שרה בכל הופעה, שזה 'גיבור גדול', 'לא עובדת בשביל אף אחד', ו'צמח בר'. במשך עשור וחצי דחפתי את עצמי קדימה ועסקתי בלשרוד. דרך ההישרדות נגעתי בדבקים מדהימים. הנגיעה בחומרים שלי פותחת אצלי שוב את המסע לדברים יותר אישיים אוטוביוגרפיים, לחזק אחרים בלהיות פתוחה לכאבים שלי".

סי היימן
"היו לי שנים קשות מאוד, ממש מלחמת הישרדות" | צילום: מאיה באומל בירגר

-מה כואב לך?
"כאב לי. עברתי שנים לא פשוטות ולמדתי מהן הרבה. הרמתי לעצמי עולם משל עצמי. בשנים האחרונות קיבלתי כמה מכות. ליהלי היתה אפילפסיה שזו היתה בומבה גדולה לקבל כאמא. ולפני שנה היה לי את ה'בום' בבית חולים. מה שקרה זה שבסיטואציה מעט שונה, יכולתי לא להיות פה עכשיו ולא להשאיר אחרי ולא לעשות את מה שאני הכי אוהבת שזה להופיע".

-איך זה קרה?
"לפני שנה סבלתי מכאבי ראש נוראיים. בדיוק הרמתי את להקת ה'שאלטרים' והתחלנו לעבוד. היו לי כאבי ראש איומים. בסילבסטר התמוטטתי במסעדה שהופעתי בה. לקחו אותי לבית חולים, היתה לי מפרצת בעורק במוח ולא ידענו את זה. יש לי את זה באופן מולד ולא הקשבתי לסימנים. כשכואב לך הראש אז ומרים לך 'קח כדור', כל אחד עם העצות שלו. היתי מאושפזת בבילינסון כמה שבועות וקיבלתי החלטה שכאשר אני אצא מזה, אחרי שתעבור התקופה שבה לא מרשים לי להשתולל, אני אצא עם מופע ואחזיר את הקהל אלי".

-החלטה חשובה.
"הרגשתי שזו הדקה ה-90. אני בת 52 וחייבת להחזיר את הקהל. יש לי קול ויש שירים ובסופו של עניין אני מרגישה הכי בטוח על הבמה, אז חזרתי לשם, זהו. מבחינת העניין הכלכלי עשיתי החלטה אמיצה לפתוח פרויקט בהד סטארט, והצלחתי. משמח אותי שמצאתי דרך אחרת לזכות במודעות. עשיתי ב'הד סטארט' פרויקט 'סי היימן חוגגת 25 שנה על הבמה'. העליתי אותו ב-15 בנובמבר. הייתי צריכה 58 אלף ש"ח כולל העמלות כדי לצאת למסע הופעות. וזה קרה עד 31 בדצמבר. גייסתי 101 אחוז".

-יפה.
"מכרתי בפייסבוק כרטיסים להופעות שלי וככה הגעתי לסכום. לא הייתי בטוחה ושקטה איך להחזיר את הקהל, והתברר שהקהל חיפש אותי. מכרתי כרטיסים לארבע הופעות, אין כרטיסים אפילו בעמידה. זה מרגש אותי כמו ילדה קטנה. הכסף מההופעות האלה הוא הרבה פחות ממה שאני מרוויחה בועד עובדים או בר מצווה או חתונה. אבל לקחתי החלטה לנער ולהאיר את כל העשייה שלי. אני הולכת לא רווחי כדי להיות מחוברת לבטן שלי. תאטרון תמונע זה לא קיסריה, אבל זה כאילו שהקהל אומר לי 'חיכינו שתתעוררתי גברת'. משמח אותי שב-20 בפברואר אשיק סינגל במקום שאין כרטיסים".

-כמו בימים הטובים.
"זה מחזיר אותי לנערת הרוק שהייתי, ממש מרגש אותי. המקומות האחרונים שמילאתי היו צוותא ולוגוס, ואז ילדתי את יהלי והפסקתי. עכשיו אני חוזרת לתמונע ולזאפה. מה שעוד קרה מאז, שכל העסק עלה למעלה. מזמינים יותר הופעות, ליותר סדנאות שאני עושה לילדים. אני מאמינה שאגדל החוצה. אני חולמת בקיץ לעשות עם קורין אלאל סיבוב יותר גדול. הרבה מהדור שלי הפסיקו הופיע כי זה נורא לא כלכלי. אני לא מחפשת להתעשר, רק לחיות בכבוד".

-אפרופו לחיות בכבוד, מה חדש במצב הכלכלי והרפואי של אבא שלך?
"המצב הרפואי שלו לא משהו. הוא סובל מדמנציה, פרקינסון, הכל בא ביחד. אני בהישרדות שלי הקמתי שני מופעים לאבא שלי שרצים, 'שירים מבית אבא' ו'נשים שרות נחצ'ה'. אני לוקחת אותו בימי שישי להופעות בקיבוצים. זה מה שאני יכולה לעשות בשבילו".

-המדינה הבטיחה שהוא יעבוד בשימור הזמר העברי. אחרי שעשה את זה בהתנדבות משך 15 שנה, עכשיו לא משלמים לו כי הוא כבר לא יכול לעבוד בשימור. התעוררו באיחור.
"זה לא האישיו של מה המדינה היתה צריכה לתת, אלא האם המדינה בכלל צריכה לדאוג. ברור שעם 1400 שירים ברפרטואר כמלחין, צריך להיות לו אקו"ם מכובד. אם אין לו - סימן שנעשו טעויות. הוא הלך לתקשוורת ויצר אימפקט ציבורי גדול. זה עושה לי עצוב. בכל פינה בארץ אומרים לי 'אבא שלך הוא הפסקול שלנו'. באים אלי, כאילו מי אני. אנחנו משפחה צנועה, אני לא יודעת איך להגיב לכל דבר. אני רוצה שיהיה לו קל יותר. וכן, הוא הפך לסמל, ועכשיו אחרים אומרים 'גם אני רוצה כמו נחצ'ה'. אמנים רוצים להזדקן בכבוד".

-אז הסוגיה של עזרה לאבא שלך, היא רק עניין של כסף או לא?
"הכסף זה לא האישיו. הוא צריך להתחיל לעשות יעוץ. עד אז לא יתנו לו כסף. אז שיתחיל כבר ויתנו לו לעשות. אבל אני לא אהיה הדוברת שלו. אני מסיעה אותו לאן שהוא מבקש, וזהו. אני הבאתי אותו לבית אריה, כדי להתקיים שם ולחיות בכבוד. מעבר לזה אין לי כבר מה להגיד. הוא צריך לקחת תרופות ושיהיו לו חיים יותר טובים, שיספיק להלחין עוד שירים. זה מה שאני רוצה כי הוא באמת אחד ויחיד".

נחום היימן, ראש הממשלה נתניהו, שרת התרבות לבנת
"השאלה היא מה המדינה צריכה לתת". נחום היימן וראש הממשלה נתניהו | צילום: משה מילנר, לע"מ

-יש לך סיכוי להיכנס עם השיר החדש לגלגלצ?
"בעקבות האוסף שהוצאתי, התחילו להשמיע בגלגלצ את השירים הישנים. זו התחלה טובה ואני שמחה מאוד. השמיעו את 'חצי עולם', את 'עולם תעשייתי'. אולי זה עיתוי בזמן. את האלבומים המאוחרים שלי לא השמיעו הרבה. לא כיף לי שגלגלצ לא השמיעו אותי כמעט עשור, ואם הם לא ישמיעו את 'ליפגלוס' אז אולי ישמיעו בתחנות אחרות. אבל אין לי טרוניה לאף אחד, אני לא במקום הזה, אני לא בביצה של הכעסים והציניות. אני רוצה לחיות את החיים בטוב ולגעת ברגעי אושר".

-רגעי סי.
"בדיוק. תשמע, כשדרנית רדיו אני יודעת אילו כמויות אדירות של חומרים יוצאות החוצה. מכל מה שיוצא צריך לדלות את היהלום וזה לא קל. הארץ מלאה בזמרים מדהימים אבל האמת העצובה היא שאין מקום לכולם. אז לא משמיעים. גם אין לאף אחד סבלנות לשמוע חומר חדש. אז איך זמר יכול לפרוץ אם לא נותנים לו צ'אנס? אבל אני לא מקטרת. אני מדברת מנאיביות של מישהי שלא נוגע בה כלום, מישהי שכאבה הרבה ורוצה להמשיך קדימה. אני מאמינה שהקהל יגדל ויאללה רוקנ'רול, נמשיך להתגלגל".

*סי היימן תופיע ב: 20.2 תמונע ת"א עם דיאנה גולבי (סולד אאוט). 1.3 מונארט אשדוד עם ענבל בן שטרית. 20.3 תרבותא, יקנעם עם דיאנה גולבי. 2.4 תיאטרון תמונע. 26.5 זאפה הרצליה, הופעה חגיגית ליום הולדת 53.