ביום שישי הקרוב תגיע לארץ להקת Mercury Rev, מגיבורי הרוק האלטרנטיבי של העשור הקודם, ותופיע ברידינג 3 שבנמל תל אביב להופעה מיוחדת ואולי אף מרגשת. לפני שנגמר המילניום ההוא הם עוד היו הלהקה האהובה עליי. בשיאה המוזיקה שלהם הייתה קסומה כמו חלומות של דרקונים, אם כי תמיד היו להם גם צדדים רועשים ואוונגרדיים. יש מי שיאמר שהם כמו ניל יאנג על טריפ, אבל יתכן שניל יאנג גם ככה על טריפ.
זו תהיה הפעם השלישית של הלהקה בארץ, אחרי הופעות מוצלחות בסינרמה (2000), ובהאנגר 11 (ב-2005). הפעם מדובר בהופעה יוצאת דופן, כמו שמיד נשמע מגיטריסט הלהקה, שון מקאוויאק (גראסהופר). מיד אחר כך נצלול לשמוע מבחר מהשירים שלהם, אז אל תשלטטו.
-פעם שלישית בארץ. מה, כזה כיף פה?
"בהחלט. מאוד נהנינו בביקורים הקודמים. טיילנו במצדה, ירושלים, בית לחם, וכמובן הסתובבנו הרבה בתל אביב".
שירים רועשים בביצועים אקוסטיים
-אתה יודע, השמש עוד זורחת פה. יש מצב לראות אותך בביקיני בים?
"אנחנו מגיעים לישראל אחרי הופעות בפראג ובוורשה, ככה שיבוא לנו טוב".
-מדובר בהופעה מיוחדת. מה צפוי לנו?
"בחלק הראשון של ההופעה ננגן גרסאות אקוסטיות, בלי תופים, של שירים מכל האלבומים שלנו. ננגן גם שירים מהאלבומים הראשונים, שהיו רועשים יותר. זה אולי לא נשמע סביר, אבל למעשה אני וג'ונתן כתבנו את השירים ההם, כמו Car Wash Hair, על שתי גיטרות אקוסטיות. בחלק השני ננגן מוזיקה אינסטרומנטלית מול הקרנה של סרטים ישנים, סרטי אוונגרד משנות ה-60 וגם ישנים יותר".
-איך נולד המופע הזה?
"זה רעיון שנולד לפני שנתיים, לקראת הופעה מיוחדת שהעלינו בקופנהגן. אבל מאז הרצנו את המופע בניו יורק ובאזור מגורינו, הרי הקטסקילז שבצפון מדינת ניו יורק".
"רוצים לשחזר את הקסם מפעם"
-בעצם הקריירה המשותפת שלכם התחילה בנגינה לסרטים.
"כן, זה סוג של סגירת מעגל. כשגרנו בניו יורק, ורק התחלנו לנגן ביחד, היינו הולכים לראות הופעות של דברים דומים, עם סרטים אילמים של האחים מרקס וכאלה. עכשיו גילינו מחדש כמה שזה כיף, אנחנו רוצים לשחזר את הקסם שהיה בהופעות האלה".
-אתם תמיד מופיעים עם קאברים די מגניבים - ניל יאנג, בוב דילן, לו ריד ואחרים. גם הפעם יהיו כאלה, או שתנגנו רק קאברים לעצמכם?
"בוא נאמר שצפויות כמה הפתעות".
צפויות הפתעות? הרי זה פרדוקס והיפוכו!
אז מי ומה הם מרקורי רב? תחילת הדרך המשותפת שלהם הייתה בסוף שנות ה-80. שני האלבומים הראשונים שלהם היו שילוב מקסים בין רוק מלודי, פופי כמעט, של גיטרות וחלילים, לבין מסכי דיסטורשן פסיכדליים, שילוב שנשמע די אוונגרדי לזמנו (והיום, מטבע הדברים, קצת פחות). השיר הראשון מהאלבום הראשון, Chasing a Bee מ-1991, ממצה יפה את הכיוון.
השיר הכי יפה באותן שנים מוקדמות, שנוטה הרבה פחות לפסיכדליה והרבה יותר לניל יאנג הנ"ל הוא Frittering.
האלבום השני, "Boces" מ-1993, המשיך את הקו, בשיפור קל - על עטיפת האלבום היו ציצים (אמנם של בובת פלסטיק, אבל אי אפשר הכל בחיים). עם זאת, אחריו סולן הלהקה דייויד בייקר הצליח להסתכסך עם החברים ועזב, כשאת מקומו תופס הגיטריסט ג'ונתן דונהיו. לא ברור מי לקח את בובת הפלסטיק אחרי הפרידה.
האלבום הבא, "See You On The Other Side" מ-1995, התחיל לקחת כיוון יותר מלודי, תזמורתי ומלא מהמוזיקה הקודמת שלהם. השיר "Young Man's Stride" קשוח יחסית לשאר היציאות באלבום, אבל מומלץ לצפייה כי במאי הקליפ הוא לא אחר מאשר מובי, מהימים לפני שהוא נכנס לעולם הפרסום.
אלא שהקהל של מרקורי רב לא כל כך נגנב מהכיוון החדש, והאלבום נחשב לכישלון חרוץ, גם אם לא בצדק. החברים התבאסו עד מעמקי ישבניהם הלבנבנים, והחליטו לנקום בעולם - הם יוציאו אלבום חף משיקולים מסחריים, יעשו מה שבראש שלהם, ויתפרקו - בתקווה שהעולם עוד יחזור על ארבע להתחנן שהם יתאחדו חזרה.
אבל כמו באגדות, האלבום Deserter's Songs הצליח יותר מכל דבר שמרקורי עשו לפני כן (ובתכלס גם אחרי), והתקבל בתשואות ופליאה על ידי מבקרי מוסיקה, הקהל הרחב ואני. האלבום קיבל את תואר אלבום השנה של ה-NME, MOJO ושלי, ונפתח בשיר המצויין Holes.
האלבום כולו היה מתוזמר, חלומי, איטי, מלודי, הרמוני ובעיקר מפתיע. בנוף של סוף שנות התשעים, אחרי ההתפכחות הסופית מהגראנג' ולמול העלייה של המוזיקה האלקטרונית, פתאום צצה אופציה חדשה, שקטה ומרגשת יותר לחובבי הרוק האלטרנטיבי.
אגב, הרבה משירי האלבום עוסקים בשינויים (המצערים, לשיטתם) שעברו על המוסיקה באותן שנים, כמו למשל בשיר The Funny Bird, השיר האהוב עליי של מרקורי רב (ואני כנראה בדעת מיעוט בנושא). הנה הוא בהופעה.
והנה הלהיט של האלבום, שגם לו לא חסר, Goddess on a Highway.
ב-2001 יצא ההמשך הישיר לאלבום הקודם, All Is Dream. הפעם מרקורי לקחו את כל האלמנטים שעבדו ב-Deserter's וניסו להעלות אותם ל-11. אפילו שם האלבום נשמע כמו ניסיון לכרטס על הנישה החדשה שהם חצבו לעצמם, Dream Rock. מצד שני, למרות אובדן הראשוניות, זה עבד להם לא רע. אם אתם רוצים לקבל אותם עם כל הבומבסטיות והאפיות, הנה שיר הפתיחה. לא מוגזם בכלל!
אם אתם רוצים את זה מרומז יותר (ולא בהכרח פחות או יותר יפה) נסו את Tides of the Moon או Nite and Fog. בעצם, אם Deserter's נע בין שירים באמת מדהימים לבין כמה יציאות תמוהות ומיותרות, פה השירים לא מגיעים לאותם גבהים אבל לפחות אין נפילות. בקיצור, אלבום מומלץ.
ב-2005 הגיע The Secret Migration, שמסיבות שאינן ברורות לי היו שכינו אותו "Dark Side of the Moon של מרקורי רב". למה לא באמת. מרקורי שמרו פה על הקו שמאפיין את הלהקה, שהוא לשים שיר פתיחה נהדר, אבל הפעם נצפה בקליפ לסינגל In a Funny Way, ולו בגלל שלמיטב ידיעתי הוא התיעוד היחידי בעולם של חיות יער מנגנות בבונגוס.
והנה, נגמר עוד עשור (נכון, היה שם עוד אלבום באמצע, אבל די לחפור). אם אתם רוצים נגיעה ממה שצפוי ביום שישי ברדינג 3, הנה וידאו מתוך הופעה דומה שנערכה בדנמרק, בו הם מנגנים לצלילי הקלאסיקה הדנית האילמת Flugten.
אז כן, פסיכדליים ואוונגרדיים, אבל חזקים בלרגש. ניפגש.