רבותי, ההיסטוריה חוזרת. התגלה אוצר בלום של קטעי וידיאו נדירים ביותר של אמנים ישראלים שהופיעו בצרפת בשנות ה-60', בעיקר באולם ה"אולימפיה" בפריז, בתקופת האופוריה הגדולה של אחרי מלחמת ששת הימים, בשנים 67' ו-68', ימים בהם עוד לא היתה טלוויזיה בארץ. חלק מהקטעים מוקדמים יותר, מהשנים 65' ו-66'.
הקטעים הגיעו לרשת כשצרפתי אלמוני העלה ליו טיוב את ערוץ "Israelchannel" ובו עשרות קטעים של החלונות הגבוהים (עם אריק איינשטיין, ג'וזי כץ ושמוליק קראוס), יפה ירקוני, נעמי שמר, אילן ואילנית, שלישיית גשר הירקון בהרכבה השני (אריק איינשטיין, ישראל גוריון ובני אמדורסקי), נחמה הנדל, ריקה זראי (שהיתה כוכבת בצרפת), הדודאים, הרכב "הכרמלים" (עם חנן גולדבלט ואושיק לוי) וזמרים רבים נוספים, ששמותיהם מוכרים בעיקר לקהל מבוגר כמו רמי ניר ונעמי לוי. אחד הקטעים הנדירים, למשל, הוא ביצוע ל"ירושלים של זהב" בו מככבים יחד יפה ירקוני ז"ל, רבקה מיכאלי, אילן ואילנית ואמנים נוספים.
עבור אמנים רבים שכעת נחשפו לראשונה לתיעוד ההיסטורי שלהם על במה בצרפת מדובר בהתרגשות גדולה. "בטח שאני זוכרת, אני אפילו בהריון שם", אומרת רבקה מיכאלי. "זה 67', אחרי ששת הימים. יונתן כרמון לקח אותנו להופעה עם להקת כרמון ויצחק גרציאני כמנצח. היו שם 'החלונות הדבוהים' וחמישיית הכרמלים עם אושיק לוי, לוליק אחיו, מיכל טל ורותי ביקל וחנן גולדבלט. יש תקליט של זה ועכשיו אני בפעם הראשונה רואה את זה בוידיאו. זה מרגש אותי מאוד".
אריק איינשטיין: "נראינו שם חנונים"
לחברי שלישיית "החלונות הגבוהים" לא היה תיעוד מצולם של עצמם שרים, וכעת נחשפו קטעים שלהם שרים את "זמר נוגה (התשמע קולי)", ו"יחזקאל", שהפך ל"אל אל ישראל". בקטע הוידיאו ניתן לראות שלפני ביצוע השיר מסביר שמוליק קראוס בצרפתית שהם שרים למעשה על הניצחון של צה"ל וישראל על מדינות ערב במלחמת ששם הימים, עם הקבלה לסיפור דוד וגוליית.
"זה יפה, עצם זה שמצאו דבר כזה הפתיע אותי, לא ידעתי שזה קיים", אומר אריק איינשטיין, שהיה אז חבר בשלישיית "החלונות הגבוהים". "בטח שאני זוכר, איך אפשר לשכוח. היינו חודש או חודשיים בפריז והופענו, ואני עוד הייתי שם קודם לכן, עם גשר הירקון. באותה תקופה היה מופע גדול באולימפיה של להקת הריקודים של יונתן כרמון, זה היה הבסיס, ריקודי עם, וכל פעם היו מצרפים אליהם הרכב או זמר או זמרת שישירו כחלק מהתוכנית האמנותית, הופיעה יפה ירקוני ואנחנו ועוד אמנים".
-זה נחמד? זה מרגש?
"כן, בסדר. לא עניין גדול. אנחנו נראים שם קצת חנונים כאלה, זה בכל זאת 68'. אני לא יודע אבל מי העלה את זה ליו טיוב, בכל אופן זה מפתיע מאוד, וזה נחמד, בטח".
ג'וזי כץ: "סוף סוף רואים את 'החלונות הגבוהים'"
"סוף סוף רואים את 'החלונות הגבוהים' על הבמה", אומרת ג'וזי כץ. "מאוד הופתעתי לראות את זה ואני לא יודעת מאיפה זה הגיע, אבל זה נורא מתוק. מרגש לראות את זה ולהיזכר בזה. זה הביא לי זכרונות מהתקופה שהיינו סטארים באירופה אחרי מלחמת ששת הימים. אני זוכרת ששרו איתנו שם ''אל אל ישראל' והיו הופעות מלאות. היינו חודש שלם שם בפריז והיו לנו כמה הופעות באולימפיה, יותר משלוש בטח, והאולם היה מלא תמיד".
-זה תיעוד נדיר.
"כן, ותענוג לראות אותנו סוף סוף על הבמה, כי בישראל לא צילמו אותנו, לא היו מצלמות בתקופה ההיא ולא ממש היתה טלוויזיה. זה משהו היסטורי וכבר קיבלתי המון תגובות בפייסבוק מהמון אנשים שמפרגנים וסוף סוף רואים איך נראינו. לדעתי זה חשוב מבחינת דור צעיר שלא מכיר ולא זכה לראות את הלהקה. הם מכירים את האלבום ואולי ראו תמונות פה ושם, אבל אף פעם לא ביחד, וזו היתה להקה יפה, שהיתה לה חשיבות. האלבום של 'החלונות הגבוהים' עשה בזמנו הרבה רוח טובה ושינה קצת את המוזיקה בארץ, זה השפיע.
יואב קוטנר: "זה בעיקר מרגש מאוד"
"זה ריגש אותי מאוד", מודה יואב קוטנר, המתעד הגדול של המוזיקה הישראלית. "מישהי סיפרה לי שהיתה ילדה בפריז אז, ולפני המלחמה פחדו נורא, לא היה נעים להסתובב כישראלי בפריז. אחרי המלחמה היתה התפרצות של שמחה ואנשים עמדו ובכו שעה וחצי. זה נראה מרגש גם היום, במיוחד קטע כמו 'יחזקאל' שבו הם שרו את 'אל אל ישראל' בצרפתית.
-מה החשיבות של זה מבחינה תיעודית?
"זה תיעוד היסטורי. לא היתה טלוויזיה אז בארץ. חפרתי בזמנו בארכיון של הערוץ הראשון ולא היה כלום מונצח של 'החלונות הגבוהים'. וזו הפעם הראשונה שרואים אותם מצולמים על במה. ההקלטה ידענו שהיא קיימת, היא נכנסה למהדורה מיוחדת של האלבום שיצא לפני חמש שנים, במלאות לו 40 שנה, ואגב וזה בסוף 67' לא ב 68'. האלבום שלהם חשוב היסטורית במוזיקה הישראלית וההופעה הזו היא קוריוז, אבל זה נורא מרגש. כי אין שום תיעוד של הלהקה הזו. מה שהיה בטלוויזיה זה איחוד מ-73' עם אלי מגן במקום אריק איינשטיין, אבל את המקורי לא ראו ועכשיו זה נחשף. זה משהו שידענו עליו כל השנים רק לא ראינו, זו נוסטלגיה, והיא מרגשת, אין מה לעשות".
שמוליק קראוס מתרפק בנוסטלגיה
"שמוליק קראוס ראה את זה וחייך ואמר 'יופי יופי', הוא לא מהמתלהבים אבל זה נחמד, מאוד נחמד", אומרת בת זוגו של קראוס חנה קופלר. "שמוליק מספר כל הזמן איך בצרפת קיבלו בזמנו את 'החלונות הגבוהים' בכבוד מלכים, בהתאם לאופוריה של אחרי מלחמת ששת הימים. זה תיעוד נדיר של הלהקה אבל עבורו זה בעיקר נוסטלגיה להתרפק עליה".
-מה הוא אומר, איך הוא מגיב?
"הוא לא יצא מעורו, כיוון שהוא לא דברן גדול. אבל הוא אומר שהם עשו כיף בפריז. היום זה אולי לא היה קורה כל סיפור אולימפיה והחיבוק הגדול שחיבקו אז את הישראלים עם יפה ירקוני ויונתן כרמון. שמוליק ואריק גם ליוו שם את יפה ירקוני על במת אולימפיה, אם ימצאו את זה - שמוליק אומר שזה יהיה פגז. זה יהיה מעניין אם מישהו הסריט את זה".
אמן ישראלי גדול נוסף שכיכב על במת האולימפיה הוא ישראל גוריון, שהופיע שם עוד בשנת 1965 בהרכב השני של שלישיית גשר הירקון עם אריק איינשטיין ובני אמדורסקי בשירים "סרנדה" ו"אל תדאגי זה לא אסון" ועוד קודם לכן עם בני אמדורסקי בצמד "הדודאים" בשיר "שיירת הרוכבים".
"זו ההופעה ההיסטורית שלנו מהאולימפיה של פריז", מאשר גוריון. "אני זוכר ששרנו את 'אל תדאגי זה לא אסון' ואת 'סרנדה'. הופענו שם שלושה שבועות באולימפיה. זה מדהים לראות את זה 47 שנה אחרי, מאוד נחמד לראות את זה, למרות שאני משתדל להתעסק בהווה ולא בעבר".
-בכל זאת, זה תיעוד היסטורי נדיר.
"נכון, ומאוד נחמד לי לראות דברים שהיו בעבר, אבל אין לי זמן להתרפק עליו. זו הפתעה קטנה, קצת משונה. אנחנו אולי נישאר בוידיאו צעירים לנצח, וכן זה מחמיא".
"היתה בתקופה ההיא תנועה מאוד ערה מתל אביב לפריז של אמנים", אומר מבקר המוזיקה והמגיש גל אוחובסקי. "הגיעו לשם הרבה מופעים ישראלים לאולימפיה בפריז, זה היה אז יותר גמיש. לדעתי מדובר בבחור צרפתי ששמר את זה כל השנים איפשהו והחליט להעלות את זה לרשת ככה פתאום. כי הרי אף אחד לא ידע שיש תיעוד של זה. כנראה מישהו יהודי תעד שם והחליט שעכשיו זמן להוציא את החומרים, שהם אגב מכל מיני תקופות".
-מה בולט שם?
"יש המון קטעי וידיאו של הזמרת ריקה זראי, שהיתה אז מפורסמת מאוד בצרפת. הכי מדהים שם בעיני זה הקליפ של נעמי שמר לשיר 'היי טירליי', זה קליפ פופי כזה עם אימג'ים פופיים הכי חמודים, ממש לא יאומן. "כל השאר זה הופעות חיות ועיקר הדרמה זה באמת החלונות הגבוהים ושלישיית גשר הירקון כי אין כאלה חומרים. גם שם זה נראה לי צילום קולנוע".
-ויפה ירקוני מככבת שם.
"כן, ובדיוק עכשיו כשיפה נפטרה כל הקטעים האלה שלה מדהימים לצפות בהם, אתה רואה שם איך היא כובשת במה, זה באמת תיעוד נדיר שמדהים לראות".
יפה ירקוני - "פינג'אן"
יפה ירקוני - "הורה"