במקביל להצלחה שלו עם הצמד TYP באירופה, מוציא עברי לידר את השיר "מישהו פעם", סינגל ראשון מאלבום סולו חדש בעברית, בהפקתו המוזיקלית של יועד נבו. "לאורך זמן העסיק אותי הנושא הזה שהשיר מתעסק איתו, דיאלוג פנימי של אדם עם עצמו לגבי הבחירות שלו בחיים והצורך שיהיה לו משהו טוב ויציב, לעומת חיפוש ריגושים ודברים חדשים", אומר לידר. "היום בעולם המערבי המודרני הכל פתוח. החברה הישנה לימדה מה נכון ומה לא נכון, היום יש משהו הרבה יותר חופשי, לא כדבר שלילי, יש בזה לכאן ולכאן. השיר שלי מביא דיאלוג שלנו כאנשים, האם אנחנו יודעים לבחור מה טוב לנו. כי לפעמים אנחנו עושים דברים לא טובים, אולי כי אנחנו מכורים לחדש".
"השיר מדבר על הפחד של החיפוש אחרי אהבה"
-אתה מדבר גם על חיפוש של ריגושים באהבה?
"כן, כי בשיר מדובר על זה, אבל אם הולכים יותר רחוק זה נכון גם לגבי עוד דברים אחרים. גם חפצים, היחס אליהם הוא שאנחנו לומדים לאהוב ולשמור, או לזרוק אחרי שנתיים. נגיד מכונית. נורא נפוץ להחליף אחרי שנתיים לעומת משהו שאתה יכול לאהוב ולטפח הרבה שנים. באולפן זה סינתיסייזרים. כל כמה זמן יוצא דגם חדש ומצד שני אתה יודע שאם תתעמק בסינתי שקנית מזמן הוא יהיה מקסים אליך בחזרה ויתן לך הרבה. אז כן זה מה שהשיר מתעסק איתו".
-אתה היית בסיטואציה של האהבה הזו, החפוזה?
"כן, הייתי בזה כמה פעמים. אני מהחיים שלי מכיר את שני הצדדים. מכיר מה זה להיות באהבה של זוגיות ומכיר מה זה להיות לבד, חופשי ופתוח לכל דבר בעולם, ואני אוהב את שניהם, ובזה השיר הזה מתעסק. הוא מדבר על הפחד שיש בזה".
-כמפורסם אתה לפעמים מתבייש מהסיטואציה של חיפוש אהבה?
"אני לא מנסה לתת למפורסמות להפריע לי, שזה לא יחסום אותי מלעשות כמעט כל דבר שאני רוצה. גם כמפורסם אני אדם ויש לי צרכים. זה מה שמנחה אותי. יחד עם זאת יש כל מיני דברים שאני יודע שחברים שלי עושים ואני לא, לא כי אני מפחד שישפטו, אלא כי אין לי כוח. זו התמודדות טיפה שונה ואין לי כוח אליה".
"זה לא עניין של הומואים, זה עניין אנושי יותר עמוק"
-יש לקהילה דימוי של מקום יותר חופשי באהבה.
"זה נכון מצד אחד, אני מבין מה אתה אומר. אני לא יודע את התשובה סטאטיסטית אז קשה לי להגיד באופן נחרץ. אבל השיר הזה הוא לא רק עלי או על סיפור אחד מתוך החיים שלי. הוא בנוי מכל מיני סיפורים, מהחיים שלי ומחברים שלי וחברות ואנשים שאני מכיר. יש לי חברים מהקהילה ויש כאלה שלא. לכן אני לא חושב שזה לפי ג'נדר, זה לא קשור למגדר. אני מכיר הרבה בחורות שחיות את החיים המודרניים בערים גדולות בכל מיני מקומות ומתקשות ליצור מערכת יחסים ארוכת טווח עם בני זוג מאותה סיבה. זה לא עניין של הומואים, זה עניין אנושי יותר עמוק, שקשור לעולם המודרני, למתירנות וליברליות וחיפוש ולהתחלפות הגירויים. הרמה שבה אנחנו צריכים גירויים חדשים באופן כללי, לא רק באהבה, בתקשורת, טלוויזיה, אוכל, בגדים, היא אינטנסיבית מאוד".
-מעבר לצריכה יש פה גם משהו חזק מאוד מבחינה רגשית.
"הרגש הזה מאוד בסיסי, תחושה מאוד בסיסית שמשותפת לרוב אנשים בעולם, דיאלוג שרובנו מנהלים. מבחינת המוזיקה זה נעשה באופן אינטואיטיבי, אבל נראה לי נחמד. זה הולך מפעם לעכשיו, סיפור עם כאילו רומנטיקה של פעם, בהתחלה הוא עולה על ספינה לשלושה שבועות - מי עושה את זה היום? זה כאילו סיפורים של ההורים שלנו, עד לדברים של עכשיו, זה מן דבר כלל זמני, שמתאים גם לבני 20 וגם בני 80".
-בולטת בשיר השפעה גדולה מלאונרד כהן.
"אני מסכים שהשיר מאוד סינגר-סונגרייטרי. ממש ככה על פסנתר, משהו בסגנון הלחנה הזה, כן בהחלט. שמעתי אותו עכשיו בטיסה את לאונרד, את אוסף הגדולים שלו, הוא באמת ענק".
_c.jpg "TYP השקה (צילום: ראובן שניידר )")
-איך היה עם TYP בצרפת?
"ההרגשה מהממת, אנחנו מאוד נהנים. השיר יצא באירופה וארה"ב ויש תוכניות לקיץ להופעות בפסטיבלים, אנחנו גם עושים שם טלוויזיה ומתחילים לצאת בכל מיני מקומות. זה מאוד מרגש ואנחנו חיים כרגע איזה חלום. עובדים עם אנשים מעניינים ומקסימים ונחמדים. גם בחברות הגדולות, 'יוניברסל' ו'לייב ניישן' זה מרגיש מאוד אישי. כולם בעניין ומתלהבים לעשות את זה איתנו. זה נותן אופציות לאמנות שלנו. אתה מגיע לפריז לאולם מדהים עם וידיואים ואתה יכול לעשות דברים, אתה פוגש קהל חדש. תמיד רצינו לעשות פסטיבלים ועכשיו זה יקרה. אנחנו עומדים להופיע עם הרכבים שהזלנו עליהם ריר. עוד אסור לי להגיד איפה נופיע בקיץ הקרוב, כי זה קשור לאופן של הוצאת ידיעות וזה יבוא במסודר".
-יוניברסל גם הוציאו אתכם עכשיו במהדורת ויניל.
"יצא אי.פי. מתוך האלבום בויניל לקראת האלבום. יש עליו את 'ד.י.ס.ק.ו' ורמיקסים. מסוג הדברים שנהוג לעשות שם, פרה-אלבום שמכין את הרליס הגדול. קונים את זה דיג'יים ומעריצים. למשל מעריץ מטנסי שהזמין מצרפת".
TYP בהופעה בצרפת בפני עיתונאים
-איך תנהל עכשיו שתי קריירות, TYP בעולם ועברי לידר בארץ?
"אני נורא אוהב לעבוד ולעשות את הדבר שלי. אני אוהב לנסוע, לחזור, להופיע בכל המקומות, תזוזה של שני דברים. יש לי תשוקה גם לארץ וגם לארירופה. הכל אמנות שלי ואני מוכן לעבוד קשה. אני אגרום לזה לקרות. אעשה פה וגם שם. זה מה שעושים רוב האמנים הגדולים בעולם שיש להם קריירות בחוץ וגם במדינת-האם. גם בארץ כ-TYP נעשה עוד, זה הבית שלנו".
"לא משנה כמה שאצליח, אני זוכר את עצמי כילד בן 16 שחלם לעשות מוזיקה"
-יש הבדלים?
"רגשית אני מושקע בשניהם באותה מידה. שניהם יצירות שלי ואני מתייחס באותה צורה, מבחינתי זה הכל אמנות שלי, אני עושה הכל ונהנה מזה. בעבר עשיתי דברים מקבילים, הלחנתי לסרט והייתי גם מאוד מושקע בסרט או הפקתי לריטה והייתי מושקע שם. אני רגיל בקריירה לעשות כמה דברים במקביל, זה טוב ונותן לי פרספקטיבה. אני מיישם דברים מפרויקט לפרויקט, לומד ומשתפר, צריך למצוא להכל את הזמן.
"לא יודע מה יהיה הלאה. הכל תלוי בהתפתחויות. לא משנה מה יקרה עם TYP בחו"ל ולאן זה יגיע, אני לא חושב שזה יפריע להופעות שלי, לקריירה שלי. הקהל שלי פה ולא אוותר עליו. השירים חשובים לי, היחס עם הקהל חשוב לי, אני לא מתכוון לשנות את זה. אני גם לא רואה את הבעיה, זה ארבע שעות טיסה. זה עניין של תכנון נכון ושל עשייה נכונה. עם TYP קיבלנו הזדמנות באמת יוצאת דופן ומדהימה, החתימה על אלבומים והופעות עם יוניברסל ולייב ניישן זה ענק ובאמת לא יכולנו לבקש יותר טוב מזה. אנחנו עובדים ברצינות, הכי טוב שיכולים ונראה מה יקרה לאן שזה יגיע זה יגיע".
-אתה כבר מרגיש שעשית את זה, שאתה אמן גדול, שורה ראשונה, מהגדולים בארץ?
"אני גאה במה שעשיתי, שמח על מה שהשגתי ויש לי עוד הרבה מטרות. לא משנה כמה שאתה מצליח ויותר מבוגר, אתה זוכר את עצמך כילד בן 16 שחלם לעשות מוזיקה ולא ידע אם זה יהיה מקצוע, או כמו שאומרים הפולנים משהו להתפרנס ממנו. זה תמיד דיון בעולם המוזיקה, הפרנסה. אני זוכר את הילד הזה ואת הסיטואציה בבית שתמיד תמך וזה עבד לי ואני שמח על הכל. איפה אהיה? זה פרטים, אבל לא מובן מאליו שעשיתי את זה. יש בזה משהו מקסים. אני חי את מה שרציתי לחיות מאז שהייתי ילד קטן ואני שמח על זה. מדי פעם אני עוצר ואומר לעצמי 'וואו זה מגניב'. הצלחתי, עשיתי את זה כמו שצריך, ויש אנשים שמחכים למה שאני עושה, מחכים לשמוע שירים חדשים שלי, זה אדיר".