אפרת לוטנברג (צילום: שלי מן)
"לב שבור זה נורא ואיום, או שמישהו אומר: 'למה לוקח לך שעה לגמור?'". אפרת לוטנברג | צילום: שלי מן

הזמרת והיוצרת אפרת לוֹטנברג הוציאה לאחרונה את אלבום הבכורה "המכבסה של אֶצֶ'ה", ובעקבותיו יצאה לסיבוב הופעות במכבסות ציבוריות בתל אביב. בזמן שתושבי העיר מכבסים את הכביסה שלהם לוטנברג נותנת הופעה, שלבסוף צופים בה כמה מאות אנשים. בכך היא מערבבת את המרחב הציבורי והפרטי, או כמו שאומר הביטוי - מכבסת את הכביסה המלוכלכת שלה לעיני כל. "אני שרה במכבסות לאנשים שמחכים, כי זו המכבסה של החיים", היא אומרת, "קיבלו את זה יפה, כי זו תל אביב".

האלבום המורכב משירים אישיים אותם לוטנברג כתבה והלחינה. יהוא ירון, המפיק המוזיקלי של האלבום, בחר להשאיר את השירים חשופים ואינטימיים, ומעובדים עם כלי נגינה אחד - הגיטרה עוזי פיינרמן ("עוזי רמירז"). לצד שניהם מזכירה לוטנברג את דן תורן כמעין מנטור, שהצטלם איתה לסרטון בו הוא מיילד את האלבום ממנה בבית חולים. "דן תומך בי, מופיע איתי,נותן חסות אמנותית", היא אומרת, "הוא אוהב אותי וזה כיף לי שזכיתי. הוא מורה שלי כמו ערן צור ויהודה עדר". מתוך האלבום יצאו שלושה סינגלים, שלוו באיורים מיוחדים שיצר בועז בלחסן. בהמשך אייר בלחסן את שירי האלבום כולו.

האלבום המלא

למוזיקה הגיעה אפרת לוטנברג בגיל מאוחר יחסית. "אני בת 33, נולדתי בחולון, גרה הרבה שנים בתל אביב. הייתי בחורה רגילה, חייתי את חיי ללא כתיבה. ידעתי לכתוב ברכות ליום הולדת אבל לא כתבתי שירים. בגיל 28  בערך נשבר לי הלב טוב טוב, ואז התחלתי לכתוב. זה גיל משמעותי שמשהו משתנה בו. תמיד משהו קורה. הייתי בצומת דרכים בחיים. רציתי לשנות כיוון, לצאת מהעולם שחייתי בו. רציתי משהו לקום בבוקר בשבילו, שיהיה לי כיף. עפתי לכיוון השני, של המוזיקה, וכתבתי בהתחלה טקסטים. ואז התחלתי ללמוד גיטרה. אני מנגנת כמו שאני מדברת, השפרצתי את המילים החוצה ויחד עם זה ניגנתי, ככה יצאו השירים. כתבתי את השירים ומיררתי בבכי. כתבתי בלי לחשוב מה יגידו. רוב השירים כתובים על באסה. למשל בשיר 'פעמיים בשנה' שיש חגים ואני לבד. הסתכלתי במראה וזו האמת".

-למה קראת לאלבום "המכבסה של אצ'ה"?
"כי זו המכבסה של החיים. אצ'ה זה מבחינתי עכשיו יכול להיות סבא שמגיע למכבסה שלו בפלורנטין ואני מספרת לו את כל סיפור חיי. לכל אחד יש את האצ'ה שלו. הלכתי על כיוון של לידת האלבום. רוב החברות שלי משוויצות עם ילדים, אצלי זה פחות קרה. הסרט עם דן בבית חולים היה מדהים. כיף שדן מסכים לכל דבר. האלבום למעשה מוליד את החיים שלי מחדש, כי השירים קרו באותם הזמנים תויעדו סיטואציות משמעותיות מהחיים שלי. הם מיסגרו פריים שלי באותו זמן. מאז, בחמש שנים, כתבתי עוד שירים".

לידת האלבום, עם דן תורן

-מאיפה האומץ לחשוף את עצמך?
"אני לא קוראת לזה אומץ. כשבנאדם חשוב לו להגיד משהו שאנשים ישמעו לא צריך אומץ אלא רצון. אני יודעת שזה קרה להמון בנות, שנשבר להן הלב כמו שי נשבר. אני רואה את זה בעיניים שלהן וה אומרות לי את זה. זה מדהים אותי ומרגש אותי ונותן לי אנרגיות בחזרה".

-קיבלת עד היום ביקורות מאוד מחמיאות. השוו אותך למאיר אריאל ז"ל.
"אין לי מה להגיד. אני לא יודעת להגיב על זה. שמחה שאנשים הקשיבו. השקעתי את הנשמה שלי. כל שיר הוא סיפור ויש מסגרת של סיפור חיים ויש מאייר בועז בלחסן שאייר כל שיר. יש באלבום המון רבדים ואני שמחה".

-איך את רואה את עצמך?
"אני מרגישה יוצרת שמבצעת את שיריה, כותבת ושרה את שיריה ואומרת מה שיש לה להגיד. אני שרה למשל על 'אולג אתה עוף מוזר', ילד שדחו אותו חברתית ובסוף קפץ מהחלון כי לא יכול היה לחיות עם זה. זה שיר עם הרבה מילים, שיר חזק, זה ממש סיפור. יש לי שירים על פרידות,. שיר על חברה של אבא שלי שלא הכרתי מעולם שיר נאצה כזה בשם "מושית".

אפרת לוטנברג (צילום: עמרי ברנד)
"אני מודה על שברון הלב לאותו אחד שעזב אותי. זה יצא טוב. אני פשוט בן אדם רגיש". אפרת לוטנברג | צילום: עמרי ברנד


-את מבינה על עצמך דברים דרך השירים?
"כשאני שרה אותם אני מרגישה שזה בוער בי עדיין. ביום יום לא, אבל כשאני שרה בהופעות אני שרה את הכאב, הכעס, העצב, החוסר אונים, שמישהו יחליט בשבילך. זה מעצבן".

-היום יש לך אהבה בחיים?
"כן. אבל הנושאים שכתבתי עליהם עדיין בוערים בי. אני עדיין חווה את זה. קשה להשתחרר מהמקום של מה שעברתי, טראומות שנשארו, משפטים ששמעתי. זה נחרט לא עובר. זה נשאר בחיים".

-לב שבור?
"לב שבור זה משהו נורא ואיום. או כשבחור קובע איתך ואחרי חצי שנה הוא מודיע לך שהוא לא בנוי לילדים כי זה בשבילו עול. אז לאן זה הולך. זה לא אמור להיות ביג דיל אבל זה כן ביג דיל. או מישהו אומר: 'למה לוקח לך שעה לגמור?'. זה ביג דיל תחשבו לפני שאתם פותחים את הפה".

"השחורה"

-אולי צריך עור יותר עבה?
"יש בי חלק מאותו אולג מהשיר, שהוא מאוד רגיש. אני רגישה מאוד ולכן אני כתבתי את השירים האלה. אולי בנות אחרות שומעות דברים כאלה והן לא רגישות כמוני. אצלי הרגישות יצאה החוצה בזמן הנכון. חלק מהשירים זה סיפורים של חברות ששמעתי או גברים שחייתי איתם ואז אני כותבת עליהם. אני מודה על שברון הלב לאותו אחד שעזב אותי. זה יצא טוב. אני פשוט בן אדם רגיש. מי שאיתי כרגע מצליח להתחשב בי, למרות שלא קל לו. גם אני מתחשבת ברגישויות שלו. לזה הסוד, לקבל אחד את השני".

-ומה בהמשך?
"אני אשמח לעשות עוד אלבום. בעיקר להופיע ולהוציא את מה שיש לי ולהעביר לאחרים. אני רוצה להמשיך לחיות עם המוזיקה, זה חלק ממני, חלק ממי שאני. להמשיך להופיע זו ההצלחה מבחינתי".

-יש לך אח שחזר בתשובה.
"שמו מנחם לוטנברג. לפני שהוא חזר בתשובה היינו חברים מאוד טובים. אני רציתי להחזיר אותו שיהיה כמו פעם והוא ניסה למשוך אותי לתשובה. הוא פחד שלא אקבל אותו, אני פחדתי לאבד אותו. אבל בשבילי תמיד הוא יישאר מני שצעיר ממני בשנתיים. הוא שמע את כל השירים וכיום הוא תומך בי. כמו אור הוא מגיע להופעות שלי. היה מאוד מרגש כששרתי עליו שיר שנקרא 'אחים'. אני אומרת שם 'למה מחיבור כזה, חזרת מטיול, לבוש שחורים / למה שאלת שאלות מיותרות וגילית את אלוהים,  ועזבת אותי אחרי כל כך הרבה שנים / לא תיתן לי נשיקה יותר". בהתחלה הוא אפילו לא חיבק אותי. עכשיו הוא כן מחבק. אני לוקחת ממנו את האמונה. אני מאמינה שאצליח ויהיה טוב. כי מוזיקה זה מה שאני רוצה לעשות בחיים".

"בוא נחזור"