החג השני של פסח בפתח ואם טרם קניתם מתנה ליקיריכם, זה הזמן. אחרי רשימת ההמלצות של החג הראשון קבלו עוד כמה אלבומים שיעבירו לכם בכיף את הנסיעות לחופש או את הרביצה בבית.
רוק
מופע הארנבות של ד"ר קספר - "סוף לא טוב"
האלבום החדש של הקספרים הוא נכון לעכשיו המרענן הרשמי של הרוק הישראלי לאביב 2009. אחרי שהתגברו על כל האסונות מביאים שי להב ואורן ברזילי את עצמם לשיא חדש של כתיבה, הלחנה וביצוע המנוני הפופ-רוק המקפיצים והמזוהים עמם כל כך. מתוך דיסק בן 10 שירים כמעט כולם הם להיטים פוטנציאליים (חלקם כבר מומשו), שההאזנה אליהם עוברת מהר, כמעט מבלי ששמים לב, כאילו היו כאן מאז ומעולם, מעין קלאסיקות קטנות בהתהוות, כמו לצפות בסרט טוב ולהתפלא שהוא כבר נגמר.
מי שמחפש כאן את הווליומים והריגושים שסיפק האלבום הראשון שלהם מ-93' שילך לחפש. הקספרים 09' הם צמד, הרכב, להקה (מה שתרצו) שנותן פייט אדיר למה שהוא עצמו היה פעם, וזה המון, כי אין קשה מזה. ובמבחן הזה הם עומדים בגבורה, צולחים בהצלחה את חומות הנוסטלגיה לרוקסן.
הכישרון המלודי של שי להב, זה שהוביל בעבר להיטים גדולים הן של הקספרים והן של "היי פייב" חוזר כאן להרעיד את הבטן לכל מי שמלודיות עושות לו את זה חזק. הפלצט הייחודי של אורן ברזילי שוב נשמע מתוק-מריר, עוצמתי ומרגש כאחד. העוצמה שיוצאת מהצמד הזה מדהימה. הרבה להקות צעירות שמנסות עכשיו לפרוץ או שכבר הוציאו דיסק ראשון ועובדות על השני צריכות לקחת את האלבום הזה וללמוד ממנו איך יוצרים שיר שהוא גם קליט וגם יישאר להרבה זמן.
אלבומי איכות
הדרה לוין-ארדי - "Too much of a good thing"
קצת קשה לעקוב אחרי הדרה לוין-ארדי, שמוציאה אלבומים בקצב שאנסטסיה מיכאלי עושה ילדים. רק לפני שנה יצא "כאילו אין מחר", האלבום הראשון שלה בעברית (אחרי 8 באנגלית), שהופק על ידי יונתן גולדשטיין (ג'וני הקטן) והתכתב עם אהבתה הגדולה לגרוב שחור סטייל הנפטונז. לקראת החגים הוציאה לוין-ארדי את "Too much of a good thing", אלבום כפול באנגלית, אותו הפיקה מוזיקלית בעצמה. זהו האלבום הטוב ביותר בקריירה הארוכה והמגוונת של לוין-ארדי, הן מבחינת כתיבת השירים, הן באמירות המגובשות והן בתבונה המוזיקלית ללכת על הצדדים בהם היא חזקה במיוחד - הפסנתר, הקול הרך (והכל כך סקסי), הנשיות החזקה, השירים היותר פשוטים שבסוף מנצחים. כלי הנשיפה, המפוחיות, הגיטרות האקוסטיות ותופי המברשות מתאימים לה עכשיו מאוד.
מי שמתגעגע להדרה ה"מתאבדת", המצווחת את עצמה לדעת בסשנים שיכורים ובלתי נגמרים, יוכל תמיד לקבל אותה בחי בהופעה. כאן היא ממשיכה למחות דמעות של כוכבי רוק, ממשיכה לכתוב על עצמה ועל תשוקותיה ומלחמותיה, אבל עושה זאת ממקום של הסתכלות מעט אחרת, אולי בוגרת יותר. האלבום הזה מכוון גם לשוק הבינלאומי, בתקווה שהפעם היא תצליח לפרוץ בו. מגיע לה.
מיקה שדה - "מיקה שדה"
אחת לכמה שנים נולדת בישראל סינגר-סונגרייטרית חדשה ששווה לשים אליה לב. עכשיו מגיע התור של מיקה שדה, שנולדה לפני חמש שנים ב"כוכב נולד2", שהיתה לזמנו אכסניה ראויה לכישרון המתפתח ובית ספר לא רע לביצוע. יש בשדה מן השובבות והגרוב של שרון ליפשיץ, מהג'אזיות של נורית גלרון המוקדמת, מהשקט והעדינות של מיקה קרני, מהשבריריות של אמילי קרפל, מהחוצפה ומהעוצמה של מארינה מקסימיליאן בלומין (שכמובן "נולדה" אחריה).
האלבום של שדה לא פורץ גבולות חדשים ולא כולל משהו שלא שמענו קודם, אבל יש בו כמה שירים טובים: "פורטוגל", "כל יום", "תן לי לברוח", "שעת לילה מאוחרת". בקטעים מסוימים, לקראת סוף האלבום, מאמצת שדה קול דק וגבוה, שמגוון את המנעד שלה בשירים כמו "אולי זה רק חלום" ו"אף אחד לא מחכה" העצוב. מי שמחפש להכיר מחדש קול חצי מוכר, זמרת-יוצרת טרייה ומעניינת - האלבום של שדה הוא בחירה טובה.
מיינסטרים
דור דניאל - "בין החלומות"
דור דניאל כבר הוגדר כגיבור הדור החדש של המלודיסטים, ואפשר להוסיף שהוא הולך בדרך שסללו עבורו יוצרים כמו אביב גפן, נמרוד לב, גלעד וטל שגב. אולי זה נכון, אך מרבית המלודיות שלו חוזרות על עצמן. דור דניאל הוא אולי יצרן להיטים בשרשרת, אך רובם דומים מאוד, דומים מדי, אחד לשני. בהאזנה רצופה נשמע האלבום המלא שלו כמו שיר אחד ארוך רומנטי ומתקתק. הוא אוהב, הוא עוזב, הוא בוכה, הוא רוצה, הוא מתגעגע.
ההפקה עשירה, הפסנתר מכתיב את הקצב, הכינורות פורטים על מיתרי הרגש, השירה של דניאל היא תמיד באותו טון חצי צרוד חצי מתפנק שממלא נהדר את הזמן בין דיווחי התנועה. בקיצור, כל המרכיבים שאמורים לגרום לבנות 16 להתאהב בעלם החמודות החדש, שתופס די בקלות את המשבצת שפינה רק לא מזמן רן דנקר. אם אתם מחפשים מתנה לנערה מתבגרת שמתרגשת ממה שקוראים לו בשפת האייסי.קיו "שירים שקטים" - הדיסק של דור דניאל יתאים לה מאוד.
אלטרנטיבי
נדב אזולאי - "בצד של הרעים"
אלבום הבכורה של נדב אזולאי הוא לא אלטרנטיבי במסרים חתרניים או ברעש קשה לעיכול, אלא בגישה שלו, הלואו-פיית, המתפרצת, המחוספסת, מחוסרת הפילטרים. אלבום שמגיש את יוצרו אחד לאחד בלי לעשות יותר מדי חשבונות. השירים של אזולאי, כמו שקורה לא מעט אלבומי בכורה ברוק, עוסקים בחיפוש דרך, בבלבול, בכעס, באהבה לא יציבה. השירה כאן רחוקה מלהיות מהוקצעת אבל על רקע הגיטרות והתופים היא מספיק אותנטית כדי לשאת אלבום שלם. "זה חלום שמתגשם, תצעקו את שמי, עכשיו זה אמיתי, עכדיו כולם איתי, עכשיו כולם ביחד", שר-צועק אזולאי ב"ניצנים", שיר שלוקח אותו למחוזות של אלג'יר. הלוואי ויצליח כמוהם.