יונתן גולדשטיין הופעה שלומי שבן
"למרות הפרגונים חוויתי תחושות כישלון וביקורת לא בונה". שלומי שבן | צילום: רועי ברקוביץ'

שלומי שבן הופיע השבוע בהיכל התרבות בערב התרמה לבית נועם, שמטפל במוגבלים מעל גיל 21 שהמדינה לא דואגת להם. שבן נתן שם את המופע "מגדל הפזמון" ואירח את שלמה גרוניך, יוני רכטר ומארינה מקסימיליאן בלומין. הבמה, לדבריו. התפוצצה מכישרון. כל הכרטיסים, דיווח בחיוך, נמכרו מראש.

עוד נגיע לרכטר וגרוניך, אבל קודם כל שבן עצמו. מדובר באמן מהמצליחים בארץ שנחשב גם לאיכותי במיוחד, עם מכירות גבוהות פרגונים כמעט מקיר לקיר. וכששואלים אותו על מארינה מקסימיליאן בלומין, אפשר לחשוב שהוא מדבר על עצמו.

"בעיני מארינה היא אחד הכישרונות הכי מרתקים של השנים האחרונות. צעירה, אינטליגנטית, חדה, בוגרת מוזיקלית ובכלל. מצד שני הבגרות לא מעכבת אותה מתעוזות של אדם בגילה וכל זה עם הטכניקה והתפיסה כמו שלה - זה די נדיר".

-אותם דברים היה אפשר להגיד עליך לפני 8 או 10 שנים.
"בחיים לא אעיד על עצמי ככה. אני גם לא יודע כמה בוגר הייתי בגיל 23. לא מאוד בוגר, אולי קצת יותר מכפי גילי. ההיצמדות למוזיקה הקלאסית ביגרה אותי. הייתי מבלה המון זמן לבד, שזה דבר שמבגר אותך בסופו של דבר. שלוש שנים חייתי בחו"ל לבד עם מתח של קונצרטים ושאיפה לדיוק ושלמות והרבה שעות עם עצמך, אז אתה מתבגר באיזשהו אופן. אני לא יודע אם הייתי כמו מארינה שיש לה תובנות של אדם הרבה יותר מבוגר ממה שהיא".

"בערות פנימיות שהצטברו אצלי יצאו בכתיבה"

-בהתבודדות ההיא נוצרו משקעים שיותר מאוחר התפרצו בכתיבה ובמוזיקה?
"עד שנסעתי לחו"ל הייתי ילד חברותי וגם היום יש לי מלא חברים. אני מוקף באנשים וגם בתיכון כשהתאמנתי המון שעות זה היה על חשבון לימודים, לא על חשבון לצאת ולשתות. אם היה אצלי חסך בחיי חברה השלמתי אותו בשנים האחרונות. יחד עם זאת אני חושב שדברים שהצטברו אצלי, כל מני בערות פנימיות, כן יצאו בכתיבה. בגיל ההתבגרות ותחילת העשרים יש המון תשוקות ותחושות ותסכולים והכל קיצוני. אני עוד לא בן 40, עדין צעיר, אבל תחילת שנות ה-20 ותחילת שנות ה-30 זה הבדל גדול. אתה פחות משתומם מול תחושות ויותר מכיר את המכניזם של עצמך. גם אם אתה עוד לא מבין מה הוא אומר - יצא לך לשמוע את זה בעבר".

-תגיד, איך אתה חי עם הפרגון האינסופי שאתה זוכה לו?
"אין לי תלונות והתקבלתי בחיבוק. בתוך הדבר הזה אולי זה נראה חיבוק אחד גדול ואינסופי, אבל חוויתי תחושות כישלון וביקורת. אחרי האלבום הראשון שתקתי שבע שנים לא מדישון עצמי. לא נבהלתי מההצלחה, שהיתה מפתיעה ומרגשת, אלא בין היתר מאיך שאנשים מבינים את השירים שלי. התבלבלתי ממה שחושבים עלי בגלל השירים. זה לא היה שיבוש טוטאלי, זה היה אמביוולנטי.

"כשמפרגנים זה נעים, וכשמבקרים אותי אני מתמודד, אבל אני משתדל שגם זה וגם זה יחלחל אולי בעשרה אחוז לעשייה, לא מעבר. שני הדברים נורא מסוכנים - להאמין למה שכותבים עליך בפרגון, וגם ביקורת לא בונה. אני מתייחס לזה בעשרה אחוז ובשאר היצירה מתעלם מקולות חיצוניים. שם את זה בצד ומנסה להיות מול החומר. אני שואל את עצמי כל הזמן למה אני כותב ומופיע ולמה אני יוצר ולמה להגיע לאנשים, אני שואל את זה את עצמי כמעט על בסיס יומי".

שלומי שבן אני ואתה
"אולי מהצד 'מגדל הפזמון' נראה מגלומני, אבל לדעתי חשוב להיות קצת יומרני ולשאוף להגשמת חלומות". שבן | צילום: רועי ברקוביץ'

-התחושה היא שאתה מקבל ביקורות חיוביות באופן כמעט אוטומטי.
"ממש לא אוטומטי. אין לי תלונות באופן כללי כי הטון היה בדרך כלל חיובי, אבל כתבו גם דברים פחות טובים. אני קורא ביקורות וזה לא נכון שקיבלתי רק ביקורות טובות".

"אני חלק מדור שמייצר כישרונות מאוד מעניינים"

-הופעת השבוע עם גרוניך ורכטר, שאותו אתה מארח בקרוב בפסטיבל חולון. אתה היורש שלהם? של מתי כספי, שם טוב לוי?
"קטונתי מלהיות מושווה לאנשים האלה, בטח שלא כיחיד. אני מרגיש חלק מקבוצה של מוזיקאים שיש לה אג'נדה משותפת. אני מסתכל ימינה ושמאלה ויש נגיד את אמדורסקי ועוד אנשים שאני גאה שאני יוצר אלבומים בתקופה שהם יוצרים בה. אין לנו איזה שאיפות משותפות, אבל כן יש תחושה שאני חלק מדור שמייצר כישרונות מאוד מעניינים. אני מאוד אוהב, למשל, את אביתר בנאי, שיש לו כמה לחנים בהחלט כמה מרגשים כמו של כספי וכל הותיקים יותר.

"גם עם רונה קינן יש לי תחושה של שותפות דורית. היא הוציאה השנה את "שירים ליואל" ואני גאה ושמח שזה יצא, שמח בשבילה. אני מרגיש שדברים מעניינים ומרגשים קורים בתקופה שלי. מסוכן להגיד 'יורשים' כי כולם עדיין בחיים ויוצרים ופעילים. בפרספקטיבה של זמן אולי אפשר לראות מי נושא את הלפיד בדברים האלה, אבל רק בדיעבד. וההיסטוריה משקרת כי לפעמים הזיכרון הקולקטיבי מתעתע ויצירות מופת נשכחות ודברים סתמיים זוכים לתהילת עולם, גם זה יכול לקרות".

-מה הולך להיות במופע עם יוני רכטר בפסטיבל חולון?
"תצוגת תכלית של כל מה שעשינו עד היום יחד, שזה חמישה קטעים בשני פסנתרים. נבצע שירים אחד של השני ונתערבב בעיבודים חדשים. העבודה איתו כללה הרבה חזרות וצלילה לעומקם של דברים. יוני הוא הכי חרוץ ורציני שפגשתי בחיים שלי. פתחנו ושינינו שיר שלי ושיר שלו ועשינו מאש אפ שיצא סימפוניה של עשר דקות. כל פעם אנחנו מוסיפים עוד נדבך ועוד אחד וכל שיר כבר נהיה מפלצת. כל הכרטיסים כבר נמכרו אז לא אכפת לי לגלות שאנחנו מחברים למשל את 'כולם אומרים' ו'שוב היא כאן'".

-איך אתה מאפיין את שיתוף הפעולה שלך עם זמרות כמו קרן אן, מארינה ונינט?
"לא חשבתי על זה האמת. לא עשיתי חלוקה בין זמרים לזמרות, אבל נוכחות נשית זה משהו מבורך בעיני, גם כאהבה רומנטית וגם חברות של נשים. אני צריך לחשוב על זה, כי לא עשיתי את ההפרדה. שמע, כשקרן אן שרה את 'מותק את אצלי בראש' עם הקול המדהים שלה זו התרגשות מיוחדת וחדשה, כי זה גם מישהו אחר ששר את השיר שלך ועוד מישהי עם קול עם קול כזה יוצא דופן. אני זוכר מההופעות שהיא שהיתה מסיימת את הבית והיה תורי לשיר ולא הרגשתי מוטיבציה גדול לשיר אחרי זה".

"הסיפור עם הדרוזים הזוי"

-הסיפור עם העלבות של הדרוזים, זה לא הזוי ברמות?
"זה הזוי, אבל יצא ל לחשוב על זה. סך הכל זה שיר של רנדי ניומן בטכניקת כתיבה אירונית שבה הוא מדבר מגרונן של הדמויות שאותן הוא מבקר. אני לא מתפלא שחשבו שאני לועג או מתנשא על האישה הדרוזית, מה שבפועל היה הפוך.זה היה מצער ומופרך ומפחיד. חיפשתי מיעוט מקומי בגליל ועשיתי שגיאה. זה נגמר בפשרה ובהופעות אני משנה את המילים כל פעם אני שר משהו אחר. נגיד 'בחורה כלשהי', כל מיני כאלה. זה משתנה מהופעה להופעה זה נחמד, אבל כשקרה הפיצוץ זה לא היה מצחיק, לא הצחיק אותי".

שלומי שבן הופעה 1
"הרוק הישראלי רק ירוויח מהמגלומניה של האמנות". שלומי שבן ב"מגדל הפזמון" | צילום: רועי ברקוביץ'

-ולקראת פסח הוצאת מהדורה חדשה של "מגדל הפזמון".
"הדפסנו מהדורה מיוחדת של האלבום שיש בה ארבעה קטעי DVD מההופעה של 'מגדל הפזמון' שהיתה בבית האוםפרה בתל אביב, עם מגדל וידיאו ארט בגובה שישה מטר. צרפנו לאלבום כי זה נחמד לקראת הפסח,, כמזכרת קטנה למי שבא לו. וכבר באו אלי בטענות אלה שקנו את הדיסק. קיוויתי שיש איזה בר-קוד שאפשר לבוא עם הדיסק לחנות ולקבל את התוספת, אבל אי אפשר. אז הפיתרון הוא שאני עובד על אתר משלי ואתן אמון בקהל ואעלה את זה להורדה ומי שקנה את האלבום יוכל לקבל את זה ללא תשלום. אני לא רוצה לבאס את מי שקנה בהתחלה".

"'מגדל הפזמון' זה לא מגלומניה"

-המופע "מגדל הפזמון" לא היה מגלומני ושחצני? מגדל עם וידיאו ארט, בית האופרה, קלוז-אפים על הידיים שלך שמנגנות, זמרות אורחות.
"לתחושתי הפרויקט לא היה מגלומני. זה היה ביצוע שלי עם הפסנתר לשירים שאני אוהב. היה לי קונספט של המגדל שראיתי בעיני רוחי ורציתי לממש אותו. בקונספט המגדל היה בגובה שישה מטרים, וזה מביא אותך לבית האופרה. אולי מהצד זה נראה מגלומני, אבל לדעתי חשוב להיות קצת יומרני ולשאוף להגשמת חלומות. אם יש לך חלום חשוב לעשות את זה, כי הרוק הישראלי רק ירוויח מהמגלומניה של האמנות. ברור שחלק מהדברים יהיו פאתטיים, אבל אם זה יעבוד - זה מרגש.

"המופע הזה בורח מהסטנדרט של מועדוני הרוק כדי לעשות משהו אחר. אני, בשבילי, רוצה לחוות כמה שיותר חוויות ועוד לא הופעתי ככה בבית האופרה עם וידאו ארט, וזה משהו שרציתי לחוות, אבל אני לא עובר לגור שם, וממשיך להופיע גם בהופעות רגילות. ואפרופו מגלומניה - ב-8 באפריל אני יוצא עם 'מגדל הפזמון' מחוץ לתל אביב ומארח את יוני רכטר וקרן-אן באודיטוריום רפפורט בחיפה".

אלבום חדש אחרי הקיץ

-אתה מרגיש טוב עם מה שהשגת עד היום?
"אני מרגיש טוב עם זה שאני יותר ממוקד היום עם מה שאני עושה. אני אוהב להופיע, התברכתי בקהל שבא לראות אותי והרצון הזה בא על סיפוקו. פחות נוח לי עם ההספק האולפני שלי, כי לא כולל ה-DVD עם פורטיס ופס-קול עם אמדורסקי עשיתי עד היום רק שלושה אלבומים ורציתי יותר. אני רוצה יותר לתעד את עצמי, ולגדול ולשתף עוד פעולה ויש הרבה פרויקטים בראש, אבל קודם כל אני רוצה להוציא יותר אלבומים".

-מתי זה יקרה?
"אני יוצא לחופש בקיץ, כדי לכתוב. אני כל הזמן כותב ורוצה להפסיק להופיע ולכתוב יותר. אני רוצה נורא להקליט אלבום חדש ויש לי שירים שאני אוהב, רוצה ללכת להרפתקה חדשה, להוציא עוד מתוכי".