"באחת השיחות האחרונות שלנו, רק לפני שבועיים, אריק צלצל ושאל אותי איך היה בהופעה עם קובי אפללו ב'פסטיבל הפסנתר'", נזכר שם-טוב לוי. "אתה מבין? היתה איזו אגדה שהוא מסתגר בבית, אבל אריק בדרך המיוחדת שלו, ידע כל מה שקורה. זה מורכב מאוד, ממש מקורי, הצורה שבה הוא חי. היה בה משהו מיוחד, בלתי אמצעי. הוא היה אדם ייחודי, ואתה קולט שהיתה לו צורת תקשורת מיוחדת, עם ההסתגרות ומצד שני תקשור. אני כל פעם הופתעתי ממנו, הוא מאוד הפתיע אותי. בעיני הוא היה אדם מאוד מקורי. תראה גם את כל החיבור שהיה לו עם הצד של המשפחה שחזר בתשובה. אין ספק שאריק ניהל חיים מיוחדים. מכל אדם שסיפר עליו סיפור אתה מבין שהוא טיפוס לא רגיל, בהחלט. היום אני אומר איזה מזל שנפגשנו".
הימים האחרונים היו קשים לשם טוב לוי, אחד המוזיקאים שעבדו הכי הרבה עם אריק איינשטיין ז"ל, ומי שהוציא איתו כמה וכמה אלבומים משותפים - החל מ"יסמין", שם גילה אותו איינשטיין, דרך שירי "ארץ ישראל הישנה והטובה", עבור ב"תוצרת הארץ" ו"פסק זמן" ואלבום שירי ילדים, ועד "יש בי אהבה" ו"לאן פרחו הפרפרים". מכל אלבום יצאו כמה שירים שהרדיו משמיע עד היום כמו "שיר אחרי מלחמה", "עוד ניפגש", "דון קישוט", "פסק זמן", "יכול להיות שזה נגמר" - כולם לחנים של לוי.
בימים האחרונים הטלפונים לא הפסיקו לצלצל, אבל לוי לא רצה לדבר. "כל כך הרבה מילים שפכו עליו בכל כך מעט זמן, שמה עוד יש להוסיף?", הוא אומר. "אתה כבר לא יכול להוציא מילה. אם אני רוצה להגיד שאריק היה צנוע, אז אמרו את המילה 'צנוע' 300 פעם, שחקו אותה לגמרי. אם אני רוצה להגיד שאותו כל הפסטיבל הזה היה מביך - גם את זה אמרו כבר, תוך כדי הפסטיבל. שמעתי הרבה אנשים שמדברים, יש כאלה שבאמת היו מחוברים אליו או עבדו איתו, אבל יש הרבה שאוהבים לקשקש".
"בהיקף העשייה, בעיני אריק הוא כמו צ'רלי צ'פלין"
-ומה אתה רוצה להגיד עליו?
"העניין הכי בולט בעיני הוא שיתופי הפעולה. אריק תמיד עבד עם מישהו, אף פעם לא לבד, ותמיד נתן לו המון קרדיט כאלבום משותף של שניהם. שים לב שהוא עבד צמוד עם אמנים שכל אחד מהם הוא פיגורה בפני עצמה. תחשוב רגע על הרשימה הזו: בני אמדורסקי ז"ל ויהורם גאון, שמוליק קראוס ז"ל, שלום חנוך, מיקי גבריאלוב, יוני רכטר, יצחק קלפטר, מיכה שטרית, ברי סחרוף, ועד לפיטר רוט וגיא בוקאטי. שכחתי מישהו?".
-ואתה.
"נכון, גם איתי. תראה איזה שמות. אין הרבה דוגמאות בארץ למישהו שעבד עם כל כך הרבה יוצרים שכל אחד מהם הוא אישיות בפני עצמה, עם אופי, קווים והשפעות. הוא התחבר כל פעם למישהו אחר וגרם למי שעובד איתו להתחבר אליו. לכן כשאתה מסתכל על הקריירה שלו הוא שר כמות גדולה מאוד של שירים מצוינים. קשה ליצור שירים טובים, קשה לבד, ואריק עבד עם הרבה אנשים טובים, וזה ייחודי לו".
-איך היתה העבודה איתו על אלבום?
"עם כל אחד וכל אלבום זה בעצם מסע שנמשך שנה שלמה, מפגשים כמעט יומיומיים, מאוד אינטנסיבי. אתה עובד איתו שעות, וזה כמו כמעט חתונה, כמו להיות נשוי עשר פעמים. עבודה איתו דרשה המון אנרגיות, וחשיפה אישית. זה לא רק ההלחנה. זה לחיות עם אדם נוסף. והוא איש חזק וכריזמטי. ואתה קולט שהוא תוך כדי זה עושה גם עוד דברים, וגם בחיים האישיים היו בו המון עשייה ונתינה וקשר עם המשפחה. בעיני הוא כמו צ'רלי צ'פלין שעשה המון סרטים בכמויות בזמן קצר. צ'פלין שיחק, כתב מוזיקה, ביים, ערך וניהל חיים אישיים מורכבים. זה אנרגיות לא מוסברות. אבל אריק תמיד הרגיש שהוא שביר ולא עושה מספיק. הוא היה אומר 'אנחנו יותר מדי שותים קפה ומפטפטים, אנחנו לא עושים מספיק, אנחנו יכולים לעשות יותר'".
-איך זה קורה איתו ברמה היומיומית?
"התהליך כלל מפגשים ביתיים, בבית, בחדר, לצורך כתיבת החומרים. אני מתאר לעצמי שזה היה דומה אצל האחרים. הכתיבה נמשכת כמה חודשים ואז מתווספות ההקלטות באולפן. מתחילים להקליט ועיבודים ושירות ומיקסים שלוקחים עוד כמה חודשים, והנה כמעט שנה עוברת. לפעמים זמן הכתיבה יותר ארוך, לפעמים פחות. אלבום עם אריק היה לוקח בין 8-9 חודשים לשנה ורבע, משהו כזה. זה לא יומיים ולא שבועיים".
-ואז כבר נהיים חברים.
"כן, ברור. הרי אי אפשר להיפגש ולעבוד יחד שני אנשים כל כך צמוד לאורך זמן אם אין תקשורת משמעותית. ופה זה תמיד שני יוצרים שנפגשים ומנסים ליצור יחד. על זה מתבסס העניין. היצירה קשורה לאדם ויש אלמנט אישי וחברי בתוך הסיפור".
"אריק היה היחידי שהלחנתי כשהוא איתי ומעיר הערות"
-מה היתה מידת המעורבות שלו בתהליך ההלחנה?
"היה לו תפקיד חשוב כמי שמעניק ביטחון והשראה. כל ההלחנה שלי, אם זה לסרטים או למחזות או לאנסמבל שלי או אלבומים שהוצאתי היא הלחנה אינדיבדואלית ואינטימית, תהליך מאוד מאוד אישי. הוא היחיד שהלחנתי תוך כדי שהוא איתי ומעיר הערות. הלחנה זה תהליך חשוף שבו אתה מוציא מעצמך דברים. אני הרגשתי תמיד שהוא מאוד איכפתי לגבי מה עושים ואיזה צורה יש לזה ומה זה אומר, גם הצלילים לא רק המילים. המילים ודאי, שהוא כתב או בחר, והתאים מלחין לכל טקסט וניתב את הדברים, כמו במאי, אריק למעשה ביים את המוזיקאים שעבדו איתו על האלבום והחליט מי ילחין מה. נגיד 'פסק זמן'. הוא הביא לי את השיר כי נראה לו שיתאים שאכתוב. כשהוא היה לידי הרגשתי רגוע, לא פחדתי להיחשף, הוא נתן לי הרגשה שהכל בסדר, שאין ציפיות ויומרנות היסטריים ומצד שני יש רצון שנעשה משהו בעל ערך. הוא היה יושב בשקט, לפעמים לא הרגשתי שהוא נמצא שם, ופתאום הוא היה מעיר איזו הערה ומשנה לי את כיוון המחשבה".
-הנוכחות שלו הוציאה ממך הרבה.
"כן, אף פעם לא כתבתי מוזיקה עם מישהו נוסף ואיתו יצרתי הרבה מאוד שירים. עשינו יחד יותר משישה אלבומים עם עשרות שירים ועיבודים. אריק היה מעורב במה ינגן, איזה כלי יוביל, מה יעשו שאר כלים, ואיזה נגנים לבחור. הוא לא בא לאולפן כשהכל מוכן ומאוד נהנה מהעבודה הזו. היה בו את הרצון ליצור ולבנות מכלום משהו, שיתגבש משהו דרך השירים, להביע את עצמו דרך המוזיקה. ואל תשכח שבתקופה שלו השתנו דברים במוזיקה בארץ, בצורת השירה, בסאונדים, בסגנונות, בעיבודים. הכל השתנה, חלק גדול זה בזכותו".
"הוא אמר לי 'בוא נעשה עיבוד', ואני התביישתי אפילו להתווכח"
-זוכר איך הכל התחיל?
"המפגש הראשון היה בסוף 71-72'. השתחררתי ב-71' ופגשתי את אריק כמה חודשים אחרי זה. היתה לי את המנגינה של 'שיר אחרי מלחמה', נפגשנו, השמעתי לו כמה מנגינות, ואחרי כמה חודשים הוא צלצל אמר 'כתבתי מילים, בוא אשמיע לך, תראה אם זה מוצא חן בעיניך'. מרוב התרגשות לא הבנתי. הייתי ילד בן 21 ושאלתי אותו מי יעבד את השיר, כי בחיים לא הייתי באולפן, רק השתעשעתי בלצרף צלילים מנגינות. ואז הוא אמר לי 'בוא, אני ואתה נעבד יחד'. אתה מבין? הייתי חייל מלהקה צבאית, הייתי בלתי ידוע. מבחינתו בא בחור צעיר ומביא כמה מנגינות, והוא אומר לו 'בוא תעשה איתי עיבודים באולפן'. היום צריך המלצות ותעודות. אני באתי אליו 'עירום' בלי המלצות. מרוב בושה, כי מי אני שאתחיל להתווכח עם אריק איינשטיין הגדול, קפצתי לבריכה שלא הכרתי".
-והתחלתם לעבוד.
"מצאתי את עצמי באולפן עם אלונה טוראל ועוד נגנים מקצועיים ואריק היה כמובן עם ניסיון הרבה יותר ממני. עשינו עיבוד ויצא השיר, שהוא לא רע. יצא קצת הירואי, עם קולות וכינורות, עם מה שידעתי מאותו זמן מהרקע הקלאסי והג'אזי שלי. ואחרי שנים הוא הקליט אותו שוב יותר אינטימי רק עם פסנתר ועוד כלי. נכון ל- 20 שנה אחרי זה, הגרסה ה'קלאסית' עם כינורות ואבוב באמצע וקולות כאלה, היא היותר מושמעת".
-איך הרגשת אז?
"זה היה לא נורמלי. הזמר הכי ידוע שר שיר שלי, שלא ידעו מי אני בכלל. התחילו לי לקרוא לי ברדיו 'מלחין' וזה הצחיק אותי, כי רק שרבטתי איזה מנגינה. שם הבנתי שצריך להתחיל להתייחס לעניין ברצינות".
-השתתפת באלבום "יסמין" בעוד שירים.
"הלחנתי את 'דון קישוט', ניגנתי חליל ב'אמא אדמה'. ב'ילדים של החיים' עשיתי עיבוד למיתרים וניגנתי פסנתר. לאט לאט מצאנו את עצמנו עובדים על 'שירי ארץ ישראל הישנה והטובה', הראשון הראשון. שירים שאריק גדל עליהם וגם אני הכרתי. עשיתי עיבודים כמעבד ומנהל מוזיקלי. זה היה תקליט ראשון שכולו שלנו, והוא נתן לי את הביטחון, בחור לא מנוסה מאוד, לעשות עיבודים ולהיכנס לאולפן בשלבים ראשונים של חיי המקצועיים. אני לא איש אמיץ, די פחדן, אבל משהו בו סחף אותי. גם אחרים, שהם אולי עשו משהו לפני שהכירו אותו בשלבים ראשונים שלהם. יוני רכטר הלחין, התפרסם כמלחין, ומיקי גבריאלוב שלא הלחין לפני כן".
"לא היתה קנאה ביני לבין יוני, יצחק או מיקי"
-הוא זיהה את הכוח הרענן של יוצרים צעירים שיש להם השראה וגישה חדשה.
"זה נשמע הגיוני. יש לו חוש ריח, שפה אפשר להמר. הוא ניסה, הוא חיפש כל הזמן, כמו עם הצ'רצ'ילים. הוא חיפש דברים חדשים, ניסה לחדש ולעשות דברים בשביל עצמו. מיקי אמר שהוא לא הלחין לפני זה, לא ראה את עצמו כמלחין, ואריק אמר לו תנסה לכתוב, אני ואתה יחד, בוא ננסה. זה מאוד אמיתי. כי הוא לא תכנן. הדברים כל כך פשוטים ובזה הגאוניות שלהם. הוא פשוט ראה בחור כמוני אחרי צבא ומה שמצא חן בעיניו כנראה זה שמישהו ביישן ומופנם, שאולי הזכיר לו את עצמו קצת. וגם האדם עצמו היה מאוד חשוב לאריק. הוא שמע כמה מנגינות, שמצאו חן בעיניו, אז אולי שווה לנסות לעבוד איתי. הוא הביא לי את 'דון קישוט' ו'יכול להיות שזה נגמר', כי הוא אמר שאם הלחנתי יפה ב'שיר אחרי מלחמה' אז יכול להיות פה משהו טוב. אם לא היה טוב זה לא היה קורה, לא היה ממשיך".
-חזרתם לעבוד יחד כל כמה שנים.
"עבדתי איתו שנים, מ-78' עד 98' כל כמה שנים עשינו אלבום. 'פסק זמן', 'תוצרת הארץ', אלבומים שלמים. ב'יש בי אהבה' לקחנו שירים מאנשים, אני ניהלתי מוזיקלית. אחרי רצח רבין עשינו את 'לאן פרחו הפרפרים', עשינו יחד גם תקליט שירי ילדים. כל פעם הייתי צריך לעשות דברים אחרים והוא עבד בשנים אחרות עם עוד אנשים".
-היתה "קנאת סופרים", אחרי תקליט טוב של אריק עם קלפטר או רכטר או גבריאלוב?
"לא. שום קנאה במיקי או יצחק או יוני. זה לא קשור לאריק. יש בי קנאה טובה וחיובית לאנשים מוכשרים שעושים דברים יפים. גם בדור שלי וגם צעירים. הקנאה מפרה. אני מקנא, למשל, בסטיבי וונדר או פול מקרטני או ג'וני מיטשל. אבל זה לא קשור לאריק ולא מהסיבות שהוא עבד עם אחרים. להפך, אחרי שאתה עובד איתו על אלבום, מסיים, והוא אחרי זה הולך לעבוד על אלבום עם מישהו אחר, אתה יכול לנוח קצת ולהתפנות לדברים שלך. כמו שאמרתי, עם אריק העבודה מאוד אינטנסיבית, זה אינטנסיבי רגשית ונפשית. עבדנו שלוש שעות ביום בבית על השירים עצמם, ובהמשך סשנים של 15-17 שעות של הקלטות באולפן. זה לא השאיר הרבה מקום לדברים אחרים. התמקדתי בעבודה איתו. אני חס וחלילה לא מאשים אותו, כי העונג היה כולו שלי, אבל לא יכולתי לעשת דברים אחרים במקביל. ואני גם אדם בפני עצמי עם אישיות ויש לי דברים אחרים, כמו קולנוע ומוזיקה לסרטים ולהקות, ומוזיקה שמושפעת מג'אז וקלאסית, שרציתי גם אותם לעשות. אז אחרי שנתיים ברצף עם אריק הוא היה אומר 'בוא נמשיך', אבל גם הוא רצה להתרענן".
"אריק חיפש כל הזמן איך אפשר לחדש, ומצד שני היה נוסטלגי"
-נשמע מורכב.
"זה לא היה מתוך החלטה או ריב חלילה או קנאה באחר. היינו לוקחים פסק זמן של כמה שנים ואז חוזרים. יש חיים מעבר למוזיקה. נסעתי באמצע ללמוד בארצות הברית. עשיתי אלבם אישי, 'התעוררות'. היוזמה לחזור ולעבוד יחד הרבה פעמים באה ממנו. הוא התקשר, שאל מה קורה, מה זה. הייתי פנוי, כי גם אני לפעמים יש תקופות שאני לא עסוק במשהו ספציפי, והוא מתקשר ואנחנו חוזרים לעבוד כי יודעים שקורים דברים טובים יחד. זה גם עבודה, יש פרנסה מהדבר הזה, האלבומים עם אריק הצליחו, אבל זה כמובן לא הסיבה העיקרית. ואז כשנפגשנו שוב, לא יודעים בדיוק מה, הוא בא עם רעיון או טקסט, למשל פזמונים של אלתרמן כמו 'תוצרת הארץ' ואומר בוא נראה, פתאום זה כן קרם עור וגידים. שמע, אהבתי לעבוד עם אריק ונהניתי מאוד. הוא הוציא ממני הרבה יותר שירים ממה שהייתי כותב לבד. גם מבחינת אופי השירים זה היה אחרת ממה שאני רגיל ביצירה שלי. עם אריק השירים הרבה יותר מתקשרים, קומוניקטיביים, כמו 'פסק זמן' ו'זה בראש שלך', גם שירים עם הומור כמו 'שלוש ארבע לעבודה', ואני התדמית שלי פחות קלילה. זה טבעי שאני אעשה איתו דברים שלבד לא הייתי עושה, כי הוא היה מעין מוזה ליצירה".
-איך ראית את החזרה שלו אחורה לשירי ארץ ישראל?
"אני לא יודע איך הוא הרגיש. הוא החליט לעשות את זה. אריק כל הזמן גם עשה את הדברים של פעם, חידש אותם. גם עם יוני ויצחק הוא הקליט שירי ארץ ישראל. הוא היה גם אדם נוסטלגי, שעשה את השירים הטובים של פעם, שנשמעים יפה כשהוא שר אותם. היה לו צד כזה, כמו שהיה לו צד של דברים חדשים. ועם כל אחד הוא עבד על מה שמתאים לו. אני בא מהפסנתר, קלאסי וג'אז, באך וביטלס, וסטנדרטים אמריקאים כי אני מושפע משם, וסטיבי וונדר וג'נטל ג'איינט. יוני בא מהמקום שלו, יצחק בא מהגיטרה החשמלית, מסאונדים של רוק, מיקי הביא לאריק דברים אחרים. כל אחד בא מהשפעות שלו וכה נוצרו שירים לפי האופי".
-ואריק מנווט.
"אריק יודע מה לתת למי. הכל מותאם לאמינות של מי שעובד איתו, שיישב עליו, שירגיש נוח. אריק הוא אדם מורכב. מצד אחד שמרן נוסטלגי מצד שני חדשן ומתחדש והכל מעורבב, סלט כזה, שלא ניתן להגיד איפה הגבול. היה אכפת לו מאוד שזה יישמע אמין, שהוא לא יקשקש סתם. נגיד ב'זה בראש שלך' אני מתחיל להלחין ויצא רוק ג'אז כזה, כמו צ'יק קוריאה, והוא אהב את זה באותו יום. אחרי יומיים הוא אמר לי: 'משהו לא מסתדר, אני אוהב אבל לא מסתדר לי'. אז לקחתי את השיר להלחין שוב, ואז כתבנו יחד את הלחן הקיים, עם מנגינה אחרת לגמרי, עם השפעות קובניות, סלסה, זה התחבר לו, הוא אהב והלכנו להקליט. ככה הוא עבד בחיפושים, עד שזה יוצא טוב".
"זאת עובדה שלא השמיעו מספיק את מה שהוא עשה בשנים האחרונות"
-"יש בי אהבה" הצליח מאוד, ולמעשה מאז "לאן פרחו הפרפרים" התחילה ירידה בהצלחה.
"'יש בי אהבה' מכר איזה מאה אלף עותקים. 'לאן פרחו הפרפרים' מכר 50 אלף אלבומים, חצי מ'יש בי אהבה', אבל עדיין מעל פלטינה. הוא לא נחשב אלבום שלא הצליח. השמיעו משם שירים. השמיעו את 'הלכת לי חבר' ששלום כתב אחרי רצח רבין. זה היה תקליט יותר דכאוני, כבד, שלא מתאים לכל יום בבוקר ובצהרים ברדיו. 'זה פתאום נפל עליה' הושמע פחות, אבל היו שירים שהושמעו. השאלה היא מה הציפיות".
-מאז "מוסקט" עם שלום ב-99' הרבה פחות פרגנו לאריק, ולא משנה עם מי הוא עבד - שטרית, סחרוף, פיטר רוט, בוקאטי. רוצים שפעם בכמה שנים הוא יתראיין בעיתון, יגיב בהומור לאירועי ספורט, ויושבים לו על הראש שילך להופיע בפארק הירקון. אריק כאילו נעלם. את השיר לגלעד שליט לא השמיעו בגלגלצ. אפילו שמעתי מישהו אומר שבדואט עם ארצי, שלמה בעצם עושה לו טובה שהוא מחזיר אותו לתודעה. אתה מבין? שלמה עושה לאריק טובה.
"אמרת הכל, מה אני יכול להוסיף? תשמע, אין לי כלים לדעת. מדי פעם כן שמעתי את אריק ברדיו, אבל זאת עובדה שלא השמיעו מספיק את מה שהוא עשה בשנים האחרונות, לא פרגנו. אני אומר שלא השמות שהוא עבד איתם היו הבעיה, אלא אלה שאחראים מה להשמיע ומה לא. מה הסיבות? כל אחד יכול להגיד את דעתו. אין לי דעה, אני לא מכיר את הנתונים".
-מנגד יש כאלה שאומרים שמה שהוא עשה בעשור האחרון לא היה ברמה של מה שאתם עשיתם איתו בעשורים קודמים.
"בגדול, בלי קשר לאריק, קשה ולא פשוט, גם אם לא בלתי אפשרי, אבל קשה ליוצרים ואמנים לעשות וליצור דברים חדשים ורעננים, כשאתה כבר אחרי הרבה מאוד עשיה ודברים שעשית, זה לא פשוט. תסתכל על סטיבי וונדר - שמעת משהו גדול ממנו בעשור האחרון? הוא לא ברדיו כמו פעם. יש מעטים שחריגים, כמו פול מקרטני שעושה אלבום כל שנה, זה חריג. גם בארץ הטובים והמוכשרים, כשרונות גדולים, פחות מוציאים תקליטים חדשים. זה לא שלא עושים, כל אחד עושה. זה בטוח. כולם טובים. אני מאוד אוהב ומעריך את כולם. אבל לא פשוט בגיל מבוגר להיות רענן וחדשני. אני מוריד את הכובע בפני אריק וכל מי שעושה ומנסה ובלי קשר כמה משמיעים וכמה מפרגנים".
"לגבי העניין האמנותי עצמו נטו, יכולות להיות כל מיני דעות, שמה שהיה פעם יותר טוב והיום פחות, או ההפך. אני לא יודע למה הרדיו כן מפרגן או לא מפרגן ומה חושבים אנשים. כיוצר, אני יודע שלי קשה לכתוב ולעשות וליצור דברים ולא לחזור על עצמי. אחרי שהלחנתי את 'בלילות הסתיו' או 'הנסיך הקטן' או 'פסק זמן' אני לא רוצה לעשות שוב אותו דבר. אריק הכיר מוזיקאים צעירים וניסה להתחבר אליהם ולעשות דברים חדשים או אחרים. בתשובה לשאלה שלך יש יש כמה אלמנטים - איכות הדברים שעשו והתאמה שלהם למה שקורה היום, והיחס של התקשורת, ודברים אחרים שקורים כאן, כמו טרנדים, למשל הפופ המזרחי, ויש את אלה שמשמיעים, אלה שאחראים על מה שישמיעו, שיטות הפלייליסט למיניהן, יש הרבה מרכיבים במשוואה, וכל אחד צריך לבדוק את עצמו, גם היוצרים".
"אריק הרגיש שלא משמיעים כמו פעם, אבל זה לא סגר לו את הברז"
-ואתה?
"לא כתבתי שיר חדש כבר חמש שנים ולא חסר לי. אני כותב מוזיקה אינסטרומנטלית, מוזיקת עולם, באנסמבל שלי ומוזיקה לסרטים. מצאתי לי רענון ועשייה משלי. אני לא אומר שלא אכתוב שירים. אולי יהיה לי מה להגיד, ואולי לא אוציא תקליט של שירים. זה תחום שכבר פחות מדבר אלי. בגילנו זה קשה. תראה, היוצרים הגדולים מתו צעירים - מוצארט ושוברט לא עברו 35. היצירות הגדולות נכתבו עד גיל 40 ברובן. יש דוגמאות חריגות כמו לאונרד כהן שמאוד הצליח בגיל מבוגר. כי הבן אדם משורר ויש לו מה להגיד על הקיום האנושי והסופיות. אבל בגדול נראה לי שלמבוגרים יש קושי, שזה לא פשוט. אז אולי לא צריך לצפות שאת הותיקים ישמיעו כמו פעם".
-אבל אריק המשיך.
"נכון, וסחתיין על האנרגיות של אריק. הוא היה מלא עשייה. הוא לא ראה טוב והמשיך לבוא, לעשות ולהקליט עם חבר'ה צעירים. אני מוריד את הכובע, הלוואי עלי. הוא בטח הרגיש שלא קונים כמו פעם ולא משמיעים, אבל זה לא סגר לו את הברז להמשיך לעשות וליצור. כי צריך להמשיך לעשות, כי זה מה שאתה".
-ואנשי הרדיו?
"גם להם קשה. יש היום גם כמות הרבה יותר גדולה של יוצרים מהתקופה שאריק היה צעיר, הרבה יותר מנגנים ועושים, בכל בית יש אולפן, מקליטים בלי סוף בבתים, כבר לא צריך הרבה כסף בשביל להוציא תקליט. יש המון דברים שיוצאים ויש מוזיקה טובה. אולי את הצעירים היום יותר מעניין מה חדש, יותר ממה שיודעים כבר ויותר טבעי להם להשמיע את הצעירים. ואולי האנשים שמשמיעים אוהבים את השירים של פעם ופחות את של היום, אז יעדיפו שיר נוסטלגי של אריק ולא סינגל חדש. לדעתי השדרנים צריכים לתת למוזיקה לדבר, בלי קשר לאדם בן 70 ועשה המון או בן 17 מוכשר - להשמיע את שניהם. לא תמיד זה עובד ככה. יש אנשים קטנים וקטנוניים".
"רייטינג זו לא סיבה רצינית"
-מה אתה היית משמיע?
"מה שחשוב זה המוצר. אם הוא טוב צריך להשמיע אותו. כי המוזיקה היא החשובה ולא הזמר. אני לא אוהב זמרים וזמרות שהאגו מתנפח להם והם מרגישים יותר חשובים לעצמם מהשיר עצמו. המוזיקה היא החשובה והם השופר שמוציא אותה החוצה, והרגשת את זה בשירה של אריק.
-ואם הסיבה היא רייטינג?
"אם הסיבה היא רייטינג אז זו סיבה לא רצינית. הסיבה צריכה להיות הדבר עצמו. כולם צריכים לבדוק את עצמם וגם היוצרים. טבעי לצפות לדברים חדשים. מצד שני חווה אלברשטין תקליט שלה הצליח".
-גם אלבומים של שלמה גרוניך ודני סנדרסון הצליחו בשנים האחרונות.
"זה מצויין. שני אלבומים שעשיתי עם האנסמבל שלי, 'תחנות רוח' מ-2007 ו'בן אדמה' ב-2010 מכרו שניהם יחד 15 עד 20 אלף עותקים. זה לא מעט בשבילי, זה אפילו הרבה מאוד. אני אוהב את האלבומים ויודע שקהל גם רכש אותם. בעיני הם מהטובים שעשיתי בימי חיי. לא ציפיתי שזה יהיה כל היום ברדיו, שמבוסס על שירים ולא משמיע הרבה מוזיקה מנוגנת. אז יש תוכניות מיוחדות מוזיקת עולם וג'אז, כמו דובי לנץ, או שמעון פרנס שמשמיע דברים יותר אוריינטליים, במקומות האלה כן הושמעתי והכירו בי. בהופעות אני רואה קהל שמכיר את החומרים, בא ונהנה, ואני גם שר את הקלאסיקות שלי, שחלקן נוצרו עם אריק. הייתי שמח להיות מושמע יותר, אבל אין לי תחושת קיפוח שזה לא מושמע מספיק. אולי אריק שהיה מהמושמעים ביותר כל הזמן, ואני יודע את זה מהתקופות איתי, שירים שהושמעו המון, אולי אצלו היתה ירידה יחסית דרסטית".