סול צבי (צילום: דורון עדות)
מגיעה משם. סול | צילום: דורון עדות

הזמרת והיוצרת סול מוציאה בקרוב את אלבום הבכורה שלה, שאת כל שיריו כתבה והלחינה, בהפקתו המוזיקלית ובעיבודיו של איתי פרל. האלבום הוא מעין רומן המתאר באופן ציורי מערכת יחסים בין צייר לבריאתו, ליצירתו. לכל שיר באלבום מוצמד תסכית אותו קורא חמי רודנר, תסכית המהווה ומשלים את סיפור המסגרת.

האזינו מתוך האלבום לארבעה שירים - "מילים על החול", "שבת בבוקר", "טרמפ בחזרה" ו"מקלטים", ולקטעי הקריינות הנלווים של חמי רודנר, כמו באלבום עצמו.

"מילים על החול"

"לא נרגעת, לא יודעת, מלאכים בשמים שומרים רק עלייך, לא חולמת, גם לא מתעוררת, החיים בלעדייך, הם לא אותו דבר / ושוב את סופרת דפים מתוך ספר, היה היה פעם, אך גם זה נגמר, את אומרת, היה יכול להיות אחרת, סופרת שנים, את כותבת מילים על החול, כי ללא אהבה מי יכול?

לא נוגעת, כבר לא שומעת, חשופה לרוחות כשהם עטופים, אם את נרדמת אל תוך הלילה, הבוקר יגיע בדיוק אותו דבר / ושוב את סופרת...

עכשיו שוב חולמת אותך נאמרת, מה שהיה לא פעם, פאק אם ניגמר, עכשיו את בוחרת, עושה הכול אחרת, ערה ומחוברת, את כותבת שירים על החול, ללא אהבה מי יכול? ללא אהבה מי יכול".

 

שַׁלֶּכֶת זוֹרֶקֶת קַיִץ שָׁלֵם לָאֲדָמָה, מְדַלֶּגֶת בִּנְשִׁימָה אַחַת עַל עוֹד שָׁנָה; וְהִיא כְּאִילָן שֶׁנָּשַׁר מִנְּכָסָיו, מְהַלֶּכֶת בְּעִירוֹ, כְּמֵהָה לְמַיִם כִּשְׁפָתַיִם בְּמִדְבָּר . הוּא בָּא אֵלֶיהָ עִם בֹּקֶר, וְהֶחְרִיב אֶת שֶׁבָּנָה. נָפַח רוּחַ עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה, הֶאֱפִיר אֶת הַשָּׁמַיִם, גֵּרֵשׁ אֶת הַצִּפּוֹרִים; וִיבַקֵּשׁ לִרְאוֹתָהּ, וְלֹא רָאָה. עִם לַיִל תְּנַסֶּה שׁוּב לְהַצְמִיחַ עַצְמָהּ עַד יָבוֹא הַבֹּקֶר, וְהוּא יָשׁוּב וּבְיָדָיו יֹאמַר: אַתְּ לִי הַהַשְׁרָאָה. 

 

"שבת בבוקר"
"החול כמו מחול, מסתובב מטורף, עוד יום שנושם בכבדות, לאט נחטף / השמים כמו מים, הלילה נשטף, זיכרון אחרון מהדרך, נפקח ועף / בשבת בבוקר, אני שבה ממני אליך, כמו פרח בר, בשבת בבוקר כך אני באתי אליך

הקרוב כה רחוק, כנחל אכזב, בפתחי אשפתות אחפש, כחתול נעזב / אם תביט לאחור, זה סגור ושחור, אך אם תביט קדימה, תראה אתי את האור / בשבת בבוקר... "

 

"בְּטוּחָה בָּהּ, נִשְׁקֶפֶת אֵלָיו מִבַּעַד לְקִירוֹת הַבַּד; וְהוּא כִּמְשׁוֹרֵר הַצּוֹעֵק צַעֲקָתָהּ, וּבְזָוִיּוֹת חַדּוֹת חוֹתֵר אֵלֶיהָ, כְּמִי שֶׁלֹּא יָדַע כּוֹחָהּ שֶׁל לְחִישָׁה בְּדַרְכָּהּ אֶל הָאֱמֶת. עֲטָרָה לֹא נִכְנַעַת, וְשׁוֹלַחַת אוֹתוֹתֶיהָ אֵלָיו. אוּלַי יִפָּגְשׁוּ בֵּין בְּדִידוּתוֹ לְנָשִׁיּוּתָהּ, אוּלַי הוּא בְּכָל זֹאת יִרְאֶה אוֹתָהּ, אוֹתָהּ".

סול צבי (צילום: דורון עדות)
משוררת. סול | צילום: דורון עדות

"טרמפ בחזרה"
"תגידו, האם כל זה אמת? תגיד לי שאתה לא מתחרט, פעם חשבתי שהעיקר פה זה לתת / תגידו, האם כל זה נכון? תגיד לי, האם חשוב להיות ראשון ? פעם חשבתי שהעיקר פה זה לתת, לתת באמת / לאן שלא אלך אני רואה אנשים, נאחזים באוויר, מחפשים ולא מוצאים, תגידו, אנחנו בדרך למטה, תעצרו את הכול, אני רוצה חזרה הביתה

תגידו, האין זה שיגעון? תגיד לי, מיהו השפוי האחרון? פעם חשבתי שהעיקר פה זה לתת, לתת באמת / לאן שלא אלך אני רואה אנשים, נאחזים באוויר, מחפשים ולא מוצאים, תגידו, אנחנו בדרך למטה, תעצרו את הכול, תגיד לי, אפשר טרמפ חזרה הביתה?".

 

בְּבֹקֶר יוֹם אֶחָד נִיגֵּב אֶת יָדָיו מִשֶׁמֶן הַפִּשְׁתָּן, וְסָפַג בִּקְצָווֹת חֻלְצָתוֹ טִפּוֹת זֵעָה כְּבֵדוֹת שֶׁזָּלְגוּ עַל צַוָּוארוֹ; וּבַיּוֹם הַהוּא גָּמַר מְלַאכְתּוֹ, וּבִשְׁלֵמוּת דְּמוּתָהּ נוֹתְרָה נַפְשָׁהּ חֲסֵרָה.

שָׁם עַל קִירוֹת לְבָנִים, הַבַּד מָתוּחַ וְהַנֵּרוֹת כָּבִים. עֲטוּפָה בִּשְׁכָבוֹת צֶבַע, שְׁאֵרִיּוֹת חַיִּים נוֹטְפוֹת מִשִּׂמְלָתָהּ הַלְּבָנָה, וּפָנֶיהָ חֲרוּטוֹת מִמַּסְּעוֹת הַצֶּבַע עַד שֶׁאִי-אֶפְשָׁר לִרְאוֹתָהּ - הִיא נִכְנַעַת לוֹ, וּמִתְמַסֶּרֶת לְמוֹתָהּ. 

 

"מקלטים"
"מאוחר בלילה, נתת לרוח להיכנס, מצאת שוויתרת על הכל, שמכרת בזול / העיר בנויה ממקלטים, שנמסים בכל פעם שקראת בשמי, הכול מתפורר, כל השקרים שלי מול האמת שלך, ממתי האמת שלך?

מעל חוטי חשמל, קשת בענן חוצה את הכביש, לאן אתה נוסע, מעבר להרים? עוזב בלי להרגיש / העיר בנויה ממקלטים...

מוקדם בבוקר, שמש חוצה עננים אפורים, בדיוק כשבאת מצאתי הגנה, במקלט של השכונה".