הקריירה הארוכה והמפותלת של אלי לוזון ידעה עליות וירידות, להיטים גדולים ("איזו מדינה", "פרי גנך", "לגעת באושר", "גשם") לצד שנות בצורת וקשיים אישיים. היום, חמש שנים אחרי האלבום "הודיה", מוציא לוזון את אלבומו התשיעי "זה לעולם", שמגובה בסינגל "לך נשבעתי". "זה אלבום מס' 9 שיוצא ב-2009 ולפני יומיים חגגתי 9 שנות נישואים", אומר לוזון. "אני רק בן 43 למרות שחושבים שיותר כי אני המון שנים בשוק".
למרות שהוא ניחן באיכויות מיוחדות מוצא עצמו לוזון בשיר הזה מצטרף לגל הצונאמי של שירים המיועדים לחתונות, שהם האופנה השלטת בפופ הים-תיכוני בשנים האחרונות. "אצלי זה שונה מאצל אחרים", ממהר לוזון לומר. "כי גם אם אני נותן לשי ראובני לעבד שיר של צ'ולי זכאי כמו במקרה של 'לך נשבעתי', אז אני בסוף מתערב בעיבוד וחייב להכניס את הטאץ' שלי, גם בנגינה וגם בהגשה. אפילו בפלייבק יש שוני, כי אני מביא צבע אחר, טורקי, צבע של נשמה כואבת, שלא יישמע אותו דבר כמו כולם.
"כתבו לי בעבר ענקים כמו עלי מוהר שכתב את "הנשמה", יעקב גלעד, אהוד מנור ויוני רועה שכתב את "פרי גנך", ועם כל הכבוד לכולם אני תמיד שר ככה שיבינו אותי גם פשוטי העם וגם פרופסורים. אני לא רוצה לשיר שירים רדודים ולא שירים פלספניים מדי, אלא שאוכל להעביר את המסר לכל אדם. אני לא אשיר טקסטים כמו "תלך כפרה עלי". בתקליט הזה צ'ולי כתב לי טקסט שהוא לא גבוה ולא נמוך וכל אחד יכול להבין אותו, שהוא גם לא מבייש את הרמה ונמצא גבוה מעל הרבה טקסטים שיש בשוק היום".
אלי לוזון: "כבר לא יודע מי שר, שראל או עידן יניב"
-אתה מוצא את עצמך בין כל שאר הכוכבים שחורשים חתונות?
"בשנתיים האחרונות השוק התהפך מקצה לקצה. הכל נשמע אותו דבר ואין הרבה מוזיקה טובה. הראפ זה דקלומים, אחרים עושים את הקצב החדש ה"בלדי", ככה שהכל אותו דבר. אני גם כותב, מלחין, פסנתרן, מעבד, מפיק, הכל. יש לי שמיעה אבסולוטית וקשה לי להבדיל בין קובי פרץ לאייל גולן. אני כבר לא מבדיל, לא יודע מי שר, שראל או עידן יניב, נהייתה לי בלבלה במוח. לעניין החתונות - מיום שאני מכיר את עצמי אני מופיע שם וחושב עם כל הכבוד להיכל התרבות וקיסריה והופעות שהייתי וחרשתי כבר את כל העולם הקהל של חתונות הוא הקהל האמיתי שאוהב אותך. הוא משלם 12 אלף שקל להופעה שלי ואני מברך על זה. בועד עובדים אני לוקח פי 3".
-אז איך האלבום החדש שונה מהאחרים?
"הקהל שבאמת אוהב אותי רוצה אותי בסגנון של 'איזו מדינה', כי אני הכנסתי את הטורקית, אני הכרתי לכולם את המוזיקה של איברהים טטליטס בשירים כמו 'ילדה', 'גן שושנים', 'איך שהיא נעלמה לי'. לכן התקליט מזכיר מאוד באופיו את הטקסטים, הלחנים והעיבודים של 'איזו מדינה' ב-87'. אני מדבר בו הרבה על אהבה, אבל השירים פחות גבוהים ממה ששרתי אחר כך ויש חזרה קצת למוזיקה הטורקית. מבחינת כתיבה גם יוני רועה כתב לי וגם ארלט ספדיה. יש לי פה חידוש ל"שושנת פלאים, של צביקה פיק ושאול טשרניחובסקי ("או חידש שמעון בוסילה באוסף "עבודה עברית 2" שיצא השנה, א.נ.). הלהיט 'זה לעולם' היה חזק ברדיו ומקום 3 בפלאפון, יש את הלהיט הטורקי 'בומבה' ובסוף יש בונוס מחרוזת של 11 דקות להיטים שלי, של זהר ארגוב ז"ל ושל איציק קלה. סך הכל זה תקליט מאוד שמח, אין עצב מבחינת התכנים".
אלי לוזון: "אני יכול למלא את קיסריה"
לצד האלבום לוזון גאה מאוד בפרויקט מיוחד בו עסק בשנתיים וחצי האחרונות- יצירת שני תקליטורים שמשמרים בקולו את מסורת הפיוטים של יהדות לוב, ארץ המוצא של הוריו. "פנו אלי מהארגון העולמי ליהדות לוב, שמחזרים אחרי כבר 8 שנים שאנציח את מסורת הפיוטים שלהם", הוא מספר. "אלה פיוטים מהתורה, מראש השנה, יום כיפור, שבת ועוד מועדים, שעברו באוויר מדור לדור משך מאות בשנים והם רצו לשמר אותם. חקרתי שנה וחצי, עד התכנים הכי אורגינלים. אחר כך לקחתי את כל הלחנים של העדה ועשיתי להם עיבודים מיוחדים. התקליטור הראשון "עת שארי רצון" הוא של פיוטים מבית אבא והשני הוא "מקור הברכה לשבת". הם יצאו במאי האחרון ונמכרים בצורה מדהימה בארץ, באיטליה ובניו יורק. מתקשרים אלינו למשרד מבוגרים בני 80-90 ובוכים בטלפון. יש גם סיפור של אדם שהוא צמח מאירוע מוחי שבוכה כשהוא שומע את זה".
-אתה מפייט גם בעוד עגות.
"אני מפייט בטוניסאית, מרוקאית, תימנית. אני בקיא בכל מה שאני נוגע ולא עושה מה שאני לא יודע".
-יש חלומות עוד לא הגשמת? קיסריה? היכל התרבות?
"יש 6 מיליון אזרחים במדינה. עשירית האחוז מעריצים אותי, אז אני יכול למלא את קיסריה כי יש לי 5000 איש. אבל כבר הופעתי בחורשת טל והבאתי 50 אלף איש. אם ארצה לעשות אעשה את זה. תכל'ס אני לא מאמין לכל ההצלחות האלה. הייתי כמה פעמים שלאגריסט ב'לגעת באושר', ב'גשם'. כשאתה מוציא שלאגר כל האהדה חוזרת אליך בהיסטריה, אבל זה שטויות, עזוב את זה. אין במה שלא עמדתי עליה, אין משהו שלא עשיתי בקריירה. החלום שלי זה בריאות, פרנסה ולגדל את הילדים בנחת ולהמשיך להצליח, שתראיין אותי בעוד 20 שנה עם תקליט מס' 20".