בסמוך להשקת אלבומו השני "בין כל הרעשים", נתן גושן פותח את הלב ומספר על התהליך שעבר ביצירת האלבום. כרגיל אצלו, לא הכל קל ופשוט. "השירים יוצאים תמיד בדיליי", הוא מסביר. "הם נכתבים בתקופה מסויימת ועד שאנשים  שומעים אותם לוקח זמן. אלה שירים שנכתבו בשנה שבה יצא האלבום הראשון. אני מרגיש שאני באלבום הזה בוגר יותר, כן יותר, הרבה יותר נתן. אני לא מוציא את כל התוכן החוצה. אמן הרי מוציא דברים לאט לאט, מטפטף כל פעם קצת. גיליתי קצת יותר נתן, זה הכל, זה המכלול. גיליתי הרבה יותר את עצמי".

-ויש חששות?
"ברור. אני פחדן גדול, אני חסר ביטחון ממש, אנשים מופתעים לשמוע את זה, כי כלפי חוץ אני מציג דמות של בחור רגיל, מעלה עלי פאסון של מישהו נורמלי, אבל תכל'ס אני חסר ביטחון ומפוחד, הולך עם הפחד יד ביד. מפחד מבורא עולם".

-ממה אתה פוחד?
"אני חי את המציאות, את התגובות של האנשים. תמיד יש את השאלה אם הרדיו יאהב או לא יאהב. אני כותב משהו בחדר, שואל את עצמי מיליון פעם אם אני רוצה לעמוד מאחורי מה שכתבתי, אם זה טוב. הרי זה לא בשליטה שלך קצת".

-ופתאום אחרי ההצלחה הראשונה יש לך מה להפסיד.
"מדויק, זה נכון, הנה אמרת את זה. אני לא אומר 'מקסימום זה לא יצליח'. אני עושה צעד צעד. אנשים מתאכזבים כי הם ספגו הצלחה ראשונית, יצאו עם פאסון, ספגו, חיו את זה. אני לא עשיתי את זה לרגע. אי אפשר כל הזמן לבדוק את ההישגים שלך ולאמוד אותם. אי אפשר לתת לפחד לשים ידיים על הכתפיים שלך. אני במקום שלי וחושב שיש אנשים אחרים שהכל על הזין שלהם. שלא מעניין אותם. לכן אני זהיר בכל התהליך, שומר על כל פיפס קטן, מנסה לשמור על הפה שלי".

-מתי?
"על פוליטיקה אני לא מדבר אף פעם. יש מספיק אמנים שעושים את זה יותר טוב ממני. הזוגיות שלי בחוץ תמיד, למדתי להתרגל. אני לא בוחר אותן מפורסמות, הכל קרה במקרה. בר בן בקיל לא היתה מפורסמת כשהכרנו, זה היה הרבה לפני זה. האחרונה שהייתי איתה היתה לירן, ולא ידעתי שהיא מלכת יופי כשהכרתי אותה. אז אני אני מדלג מעל הרכילות, מתעלם, לא מתעסק".

-האקסיות שלך יגלו את עצמן בשירים החדשים?
"כן, בחורות שיצאתי איתן יגלו את עצמן בשירים החדשים. זה ממש ממש ככה, זה קורה באלבום הזה. אבל אני לא מחפש להיות ברכילות. אני רוב הזמן בבית, לא משפשף את עצמי במקומות האלה. אני לא נהנה. חברים אומרים 'תשתחרר, תחיה, הרווחת'. אבל אני בקטן, מטפטף טיפות החוצה. אני מפסיד בפועל דברים, אבל שומר על עצמי. אני לא רוקסטאר ולא סופרסטאר, אני ילד נעול בבית. אני קטנצ'יק, לא מפסיד שום חיים גדולים".

-בעיני מעריצות אתה כן רוקסטאר.
"כל פעם אני משהו אחר. אנשים פוגשים מישהו מהטלוויזיה והרדיו, יוצרים לעצמם דמות בראש ומתחילים איתך שיחה במגננה, חושבים שאני חי בסרט. ואז אני יותר מוריד את עצמי. מגיע קטן, מוריד את הראש למטה. אני לא חי בסרט. מה אני אעשה, אני לא רוצה את זה מאנשים. לא מחזיק מעצמי, לא תופס מעצמי".

-הלו, תגלית השנה של אקו"ם, תפסיק להתנצל.
"אין מה לעשות. כל הזמן עושים לך בילד אפ. בחורות מתחילות איתי בבר והן אוטומטית במגננה. אומרות לי 'שלא תחשוב שאני כמו כל הבחורות שמתחילו איתך רק כי אתה מפורסם'. זה קשקוש. אני רוצה להיות קצת רגיל, אני הכי רגיל בעולם".

-האמונה שלך שומרת עליך שפוי.
"זה המשפט הכי גדול שאמרת לי אי פעם. לא הייתי אומר את זה בחיים, אבל אני חי את זה 24 שעות ביממה. יהודי לפי התורה צריך להיות עם ראש למטה כל הזמן. אין אנשים גדולים באמת, אין. כולם, כל אחד, קטן בעיני עצמו ומי שלא חושב ככה משקר לעצמו".

-דבר איתי מוזיקה.
"האלבום הזה מדויק לי, אני מרגיש שהוא מדויק לי. עשיתי מה שנתן רצה לעשות. קצת אלקטרוני, נגיעה שחורה, תעשה קצת ככה ואחרת, פה דווקא השתחררתי קצת".

-יועד נבו תותח.
"מאסטר של מוזיקה. צריך לראות אותו עובד. מי שיראה אותו באולפן לא יאמין איך הוא עושה שיר. והוא מוכשר וצנוע, כל כך צנוע, נבוך וקטן, והוא מדהים, פנומנאלי במה שהוא עושה".

-מה היא התרומה של עברי לידר למופע שלך כמפיק מוזיקלי?
"עברי דייק אותנו, עשה עיבודים חדשים. למשל 'מה אם נתנשק' נשמע הרבה יותר טוב עכשיו. עברי שינה הכל, גם את השירים הישנים. לקחתי ממנו ניסיון, עמידה על הבמה. התחלתי פתאום לעשות שירים בלי גיטרה ואתה לא מאמין איך אני נראה. גם אני אמרתי, מה בלי גיטרה? אני הרי לא יודע מה לעשות עם הגוף ונראה מפגר ומטומטם. אני רגיל להתחבא מאחורי הגיטרה. עברי עזר לי עזר לי ליהנות מעצמי גם בלי הגיטרה".

-קראת לאלבום "בין כל הרעשים".
"יש המון אינפורמציה שאני סופג מהמשפחה, מחברים, מהקהל, מההנהלה שלי, ממבקרים. בין כל הרעשים מצאתי לי מקום נוח שלא היה לי בסיבוב הקודם. אני יכול לשבת עם עצמי רגוע. זו הנקודה הכי חשובה באלבום הזה".