כשפסטיבל ערד עוד היה ה"מכה" של המוזיקה הישראלית, מיטב האמנים הצעירים שלנו, כמו מאור כהן מ"זקני צפת" ופיטר רוט מ"מוניקה סקס" הופיעו בו בראשית הקריירה. או בילו בו כבני נוער חסרי דאגות ואפופי הורמונים, שבחלק מהמקרים גם חלמו לעלות בעצמם על אחת הבמות, כמו חברי "סינרגיה", "התקווה 6", יוני בלוך ויעל דקלבאום.
בשבוע הבא תהיה להם הזדמנות לממש את החלומות הישנים, כשיחזרו לערד לשלושה ימים (שני - רביעי, 5-7.10), לפסטיבל שהתחדש השנה עם השם "ווליום ערד", ויארח הופעות עכשוויות שלהם. לרגל האירוע חוזרים כמה ממיטב האמנים לזיכרונות מהפסטיבל ההוא, על ההיזרקות, ההתחלות החדשות והמוזיקה של פעם.
מאור כהן
"בשנת 91' 'זקני צפת' חיממו את משינה בסיבוב שלהם 'מפלצות התהילה' באצטדיון בערד. זו הופעה שאני מאמין שמי שהיה בה לא שכח אותה. בזמן ההופעה של 'זקני' ערוץ 1 הפסיקו שידור חי ממליאת הכנסת, ועברו לשידור ישיר מהאצטדיון בערד. בדיוק באמצע השיר 'ציפי הזונה' הם קטעו את השידור וחזרו לשדר מהכנסת".
סינרגיה
"פסטיבל ערד היה עוגן תרבותי ושימש מפלט לעשרות אלפי בני נוער שהגיעו להתפרק וליהנות מהמוזיקה והלהקות הכי חמות בהופעות שנחקקו בדפי ההיסטוריה. היינו אז בני נוער מתבגרים ובועטים עם חולצות של גאנז נ' רוזס ומטאליקה, עם ג'ינסים קרועים. אבל היום אנחנו חוזרים, הפעם להגשים חלום. להיות בדיוק שם, במקום שבו משינה פירקו לקהל את הצורה עם 'מפלצות התהילה', נעלה על הבמה כ'סינרגיה' וניתן את הגרסה שלנו להופעת הרוק הכי בלתי נשכחת של הפסטיבל. נעים מאוד, 'ווליום ערד', אנחנו 'סינרגיה', 'מפלצות התהילה' של שנות ה 2000. מבטיחים לשמור על המסורת".
יוני בלוך
"אני זוכר בבירור שנסעתי עם חברה וחבר לפסטיבל, ואז מישהו הצליח לשלוף לי את הכסף מהכיס, התבאסנו קשות, אבל אמרנו 'לא מוותרים!'. אז החלטנו שהולכים לראות את ההופעות שהיו בחינם, אלו היו בעיקר הופעות של להקות צעירות ונהנינו מאוד, ובנוסף חברה שלי עשתה שם צמות ואני עשיתי קעקוע".
התקווה 6
עמרי "לצערי אני ואחותי, שלי, לא גרנו בארץ בתקופת השיא של הפסטיבל, ככה שלא חווינו מקרוב את החוויה. לעומת זאת רון, מתופף הלהקה, עבד כנער בפסטיבל ותלש ביקורות בכניסה להופעות. אחרי שהיה מסיים את העבודה היה נכנס אל מאחורי הקלעים של אמנים גדולים בהופעות המרכזיות, ואפילו צפה במופע של אביב גפן מהבמה עצמה. לקראת הפסיבל החדש הוא מאוד מתרגש מהעובדה שהפעם הוא זה שינגן על הבמה ושנער אחר יאסוף את כרטיסי הכניסה למופע של התקווה 6. מה שנקרא, סגירת מעגל".
פיטר רוט
"אני זוכר כמובן את הפעם הראשונה שלי על הבמה בפסטיבל ערד 94' עם 'מוניקה סקס'. וואוף איזו התרגשות!! לפני כן לא ראיתי כל כך הרבה קהל בהופעה שלנו. 'מוניקה סקס' אז היתה ממש בחיתוליה ואני הייתי 'ילד' בן 20 שלא האמין שזה קורה לו. והנה זה קורה!! שנתיים קודם לכן הייתי מבקר קבוע של הפסטיבל, כל שנה מגיעים לחוות את החוויה, נזרק עם החברים הכי טובים לכמה ימים של מוזיקה ובעיקר חיפוש אחר בנות המין היפה:)".
להקת מרפסות
צחי אלוש: "אני זוכר את פסטיבל ערד 92', אצטדיון מלא במעריצים. אוטוטו נגמרות הופעות החימום של זקני צפת, ג'ינג'יות ורמי קליינשטיין אפילו (מי היה מאמין) ואז, משינה כמובן עולים לבמה למופע של 'שיא הרגש'.
"אני, ילד בן 10 עם חולצה וצעיף של משינה עומד על פח זבל שחור, מצד ימין שלי אבי יהודה. ניסים קינן מרשת ב' שראה אותי עומד על הפח השחור בתקווה לראות משהו ממרחק של קילומטר מהבמה התלהב וראיין אותי לאחת מתוכניות הבוקר של התחנה. בבוקר למחרת ישבנו כל המשפחה ביחד וחיכינו לשמוע את זה. היה מדהים!".
יעל דקלבאום
"בפעם האחרונה שהתקיים הפסטיבל, אסרו עליי הוריי לנסוע. הכריחו אותי להתכונן למבחני המעבר במתמטיקה ופיזיקה בשביל שאוכל להמשיך ללמוד בבית ספר בשנה הבאה. בלהט של רגע החלטתי להוכיח להם שאפשר גם לנסוע לערד וגם לעבור את המבחנים, הרי מה הקשר?
"בחצות הלילה חמקתי מהבית והחלטתי שלא משנה מה יהיה אני מגיעה הלילה לערד. כבר לא היו אוטובוסים ושום תחבורה ואני יודעת שזה ממש לא חינוכי, אבל זה מה שהיה - עליתי על מונית באמצע הלילה עם נהג ערבי, שלקח אותי עד ערד (לא לנסות בבית). כשהגענו הוא סירב לקחת ממני כסף ועזר לי למצוא את החברים שלי. טעמתי לי מהרוח ה"ערדית" כמה שיכולתי, היה מרגש, הייתי היפית ליום. אמא שלי תפסה אותי כמובן, חטפתי ריתוק, אבל את הנקודה שלי הוכחתי - עברתי את המבחנים".