באלבום החדש של טריקי יש שיר בשם "My Palestinian Girl", "הבחורה הפלסטינית שלי", שמתאר רומן עם בחורה פלסטינית שמגיע עד לעזה וכולל אהבה, סכנת חיים, שדים רעים, מוות ופרידה. הקליפ, שיצא לפני כשבועיים, מתאר בחורה שמחכה לטריקי בחדר, עם פיצוצים אטומיים כרקע לצילומים שלה בהלבשה תחתונה ואש שבוערת מסביבה בזמן שהיא באמבטיה. ברגעי השיא של הקליפ הוא נפגש איתה בחדר האפלולי, ובין השניים מתרחשת סצנה שמערבת אלימות ומין, כשעל הגוף שלה מוקרנים פיצוצים, אש ותמרות עשן. בסוף הקליפ הוא יוצא מהחדר והיא נשארת לבד, לבעור במיטה באש גדולה.
מילות השיר אומרות: "היא קרובה לאלוהים.. היא הנערה הפלסטינית שלי, אני לוקח טריפ לעזה, זו אהבה שאני בעקבותיה... לא ראיתי אותה לאחרונה, אני חרד לשלומה, אני לוקח טריפ לעזה, זו אהבה שאני בעקבותיה.. היא לכודה ב'בבילון', אני אומר לה שלא אשאר עוד הרבה זמן..ץ כלואה ב'בבילון', עיר החטאים, מצב נפשי, זה כל כך מפחיד, לעזאזל, השדים יוצאים החוצה, לרוץ במסלול שלהם, גווייה חיה, מתה מתחושה כואבת, מסלול, סוס רעב, או שלא, רגש שלא נח, אין מנוחה לרשעים, נתיב של, אבל בשבילם היא מזדחלת, בזמן שנת הלילה".
ב-26 בפברואר יגיע טריקי להופעה במועדון "בארבי" בתל אביב, אבל כשהוא נשאל על השיר ועל המשמעויות שלו, הוא לא עונה. גם על שאלות על הסכסוך הישראלי פלסטיני, על החרם התרבותי על ישראל, על איומים עליו כדי שיבטל כאן את ההופעה הוא מסרב להשיב. כל שאלה אחרת שקשורה לישראל - כולל "מה אתה יודע על ישראל חוץ ממה שמראים בחדשות" ו"האם שמעת אי פעם מוזיקה שהגיעה מישראל" - נתקלת באותה חומת שתיקה. טריקי לא משתף פעולה. כנראה שהוא מפחד לענות על השאלות האלה, או כדי שלא להיתפס כתומך באחד הצדדים, או מחשש שהקהל לא יצליח להבין את מורכבות הדעות שלו. בגיל 46 אדריאן ת'אווס, שכל העולם מכיר בשם "טריקי", נותן למוזיקה לדבר בשבילו, כשזה מגיע לשאלות שהוא כנראה חרד מלענות עליהן.
"אנשים חושבים שהם מכירים אותי, אבל הם לא"
"אדריאן ת'אווס" ("Adrian Thaws") הוא גם שם האלבום החדש שלו, שיצא באוקטובר השנה. לפני כן קרא לאלבומים שלו בשמות כמו "Vulnerable" (פגיע, רגיש) ו-"Mixed Race" (גזע מעורבב), האם זה אומר שהיוצר הקשוח, שתמיד הקפיד להפריד בין החיים האישיים לפרסונה הציבורית, נמצא בתהליך של חשיפה עצמית? "אנשים לא מכירים את האני האמיתי שלי", הוא אומר. "הם חושבים שהם מכירים אותי, אבל הם לא. לכן האלבום הזה מראה עוד צד שלי. זה אלבום של חופש מוחלט. לא היה אף אחד שאמר לי מה לעשות. רק יצרתי את המוזיקה והוצאתי אותה החוצה. אף אחד לא ישב לי על הראש. אני לא חייב כלום לאף אחד".
-צפיתי בהופעה שלך במוסקבה. מעריצים עלו על הבמה ועשו חגיגה בזמן ששרת. זה גם מה שצפוי כאן בישראל?
"הכל תלוי בווייב של ההופעה ובקהל שאופיע בפניו. אין נוסחה אחת להופעה טובה, זה תמיד תלוי באווירה".
-כשאתה עולה לבמה, אתה מחפש להדליק את הקהל, או מצפה שיאזינו למילות השירים?
"אין תגובה".
-בעבר כינו אותך "סנדק ההיפ הופ", ושנאת את הכינוי הזה, למה?
"הכינוי הזה לא אומר לי כלום. אני בסך הכל עושה מוזיקה בדרך שבה אני עושה מוזיקה. אם קוראים לזה 'טריפ הופ' או בשמות אחרים זה לא משפיע עלי".
גדל ללא אבא ואמא, אבל לא מדבר על זה
-אנשים מתייחסים אליך כאייקון בהיסטוריה של ההיפ הופ והמוזיקה האלקטרונית.
"אני לא נכנס לכל הקטע הזה, של סופרסטאר, אני לא כוכב-על".
-ואם אתה צריך לסכם את התרומה הכי גדולה שלך לעולם המוזיקה, מה היא תהיה?
"אין תגובה".
-גדלת ללא אבא ואמא, זה בוודאי השפיע על הבחירות האמנותיות שלך כיוצר.
"אין תגובה".
-בעבר שיחקת בטלוויזיה ובקולנוע. תרצה להמשיך עם זה?
"אני רוצה לביים. ביימתי את הקליפ ל'Sun Down', . כשאני יוצר מוזיקה תמיד יש ויזואליה שאני רואה שמתאימה לה, אז סרט זה משהו שמעניין אותי, ואני אשמח להיות מעורב בו".
-איך אתה שומר על כזה גוף שרירי בגילך?
"אני מתאגרף. אני משתדל להתאמן כמה שאני יכל. אני גם בן אדם הרבה יותר שמח עכשיו. יש צוות טוב של אנשים שעובד איתי, כך שאני יכול להתרכז בלהיות בריא".