לראפר רן ירון (30) כולם קוראים "צ'ה", גם הלקוחות שלו בחניון שבזי בשכונת נווה צדק בתל אביב, בו הוא עובד בארבע השנים האחרונות. העבודה בחניון הפכה למרכז חייו, במקביל למוזיקה, מה שמסביר את הבחירה שלו לקרוא לאלבומו החדש "צ'ה, החניון מלא"! ולכתוב את השירים שבו כתיאור חיי היום-יום שלו כמתפעל המקום.
היום מוציא צ'ה מתוך האלבום את השיר הראשון "הייתי שם", שהוא סימפול של הרצועה "Calling Back" מתוך סדרת "Café Del Mar", אותו עיבד והפיק יחד עם יוסי "ג'וזף" כהן. בשאר האלבום מסומפלת גם קרן אן, ב- "Lady&Bird", ומתארחים נועה פארן, בזוקה, "51 אחוז" ועוד.
את הצעד הראשון במוזיקה עשה צ'ה כבר לפני כארבע שנים, מה שלא מונע ממנו להמשיך ולדבר על עצמו בגוף שלישי: "צ'ה הוציא ב-2005 סינגל בשם 'לא תיקנו אותי בכסף', שהיה מגניב אך בוסרי. בכל סינגל שמתי שקל. היה גם קליפ בערוץ 24 ששודר לא מעט. אחרי שנה וחצי יזמתי פרויקט היפ הופ בשם '51 אחוז', שהיה אנדרגראונד וזכה ללא מעט סיקורים ומחמאות בתקשורת, דיבורים של עיתונאים וכתבות מגניבות".
"החניון הזה הפך להיות כל עולמי"
-ואיך הגעת לחניון?
"בתקופה המקבילה עבדתי בחניון בנווה צדק שהגעתי אליו במקרה. אבל מהמקרה הזה אני כבר ארבע שנים כאן ויצרתי ממנו אלבום, אחרי שהוא הפך להיות כל עולמי. הרי זה לא סוד שליצור מוזיקה בארץ זה לא פשוט וצריך לעשות הכל בעצמך, כולל לממן, להפיק וליחצן, ולהתפרנס מעבודה שתוכל לשלב אותה במוזיקה. אני בן 30 וכדי לחסוך כסף עד לא מזמן גרתי עם ההורים בחולון".
"החניון היה בשבילי אלטרנטיבה אולטימטיבית. את השיר "'הייתי שם' כתבתי חודש אחרי שהגעתי לעבוד בו. אני עובד שם 13 שעות ביום ובשלוש וחצי השנים הראשונות היה בעלים אחר ולא היה אפילו חשמל. כלום. עלטה מוחלטת. הייתי ביום יושב מתחת לעץ עם כובע קש ובקבוק מים. זה סיפור אמיתי. לאט לאט הפכתי להיות הפנים של הרחובות בשכונה ונוצרה דינמיקה עם האנשים שחונים שם - שרי ממשלה, אנשי חדשות וברנז'ה - כולם מכירים את צ'ה ויודעים שצ'ה עושה מוזיקה ורוצים לראות שזה כבר יוצא".
-כמו באגדות הראפ, אתה צומח מלמטה.
"כן, אני ראפר לכל דבר. אוהב את הגרוב וכל מה שמסמל ההיפ הופ, אבל עושה מוזיקה ישראלית. בלי שרשראות וטבעות ומכנסיים רחבים. אני חי את מי שאני ועל זה אני כותב. המוזיקה היא על בסיס היפ הופ, מהמקום הכי אמיתי שיכול להיות. מי ששומע את אלבום זה לא נשמע לו היפ הופ בכלל".
"אני מתחיל מלמטה, מהחניון, מהרחוב, מהאנשים הפשוטים, שעליהם אני כותב, וגם על האווירה, על הסביבה. אני קורא לנווה צדק 'קובה הקטנה'. זה המקום הכי ציורי בתל אביב ואני מקבל ממנו השראה. האבסורד הוא לעבוד 13 שעות ביום ושם למצוא את החופש שלך".
"אני רוצה להיות כמו שלום חנוך"
-אם כבר קובה, מאיפה השם צ'ה?
"כשהתחלתי את המוזיקה היו לי שיער ארוך ושפם רציני, הייתי דומה לו, לצ'ה גווארה. מכירים אותי שאני לא חי בנורמות המקובלות. לא למדתי והלכתי לחפש אתגרים וחוויות, למצוא חופש כפי ראות עיני. בזמן שכולם מתחתנים או עושים כסף בחו"ל אני יושב בחניון בשביל המוזיקה שלי, וזה מה שעושה לי טוב".
-אם תצליח במוזיקה תעזוב את החניון?
"אני מייחל לעצמי כבר לעבור לשלב הבא. יותר חשוב לי קבל הכרה על זה שעשיתי אלבום מדהים מאשר שהוא יצליח אצל הקהל הרחב. כשאנשים שומעים ומעריכים ומכירים אותך ואת המוזיקה שלך – זה הסיפור. אני לא רוצה להיות מס' 1 במכירות ורינגטונים אלא להיות הכי טוב. כי לאו דווקא מה שהכי טוב גם מצליח. אני רוצה להיות כמו שלום חנוך. הלוואי שהיה לי את הזמן לעשות כל כך הרבה מוזיקה כמוהו וכמו שלמה ארצי".
צ'ה יופיע ב-27.12 בסאבליים בתל אביב, פתיחת דלתות ב- 20:00