להקת "הקולקטיב" תופיע ביום חמישי הקרוב (27.2) במועדון "בארבי" בתל אביב ותבצע כמה שירים חדשים מאלבום שני, אותו משלימים חבריה בימים אלה. מדובר במופע חובה עבור המעריצים האמיתיים של הלהקה, שטרם נחשפו למרבית השירים החדשים. "כל החודשים האחרונים היינו בעבודה אינטנסיבית על האלבום ולקחנו זמן לסיים אותו", אומר עידן רבינוביץ', אחד משני הסולנים של "הקולקטיב". "עכשיו אנחנו בשלב המיקסים, ולמעשה נחשוף את השירים האלה לראשונה".
"התחלנו להקליט את האלבום שלוש פעמים"
-במה האלבום החדש יהיה שונה או אחר ממה שהוצאתם בעבר?
"הוא יהיה מאוד אחר. דברים מסוימים יפתיעו. לכן לקח לנו הרבה זמן לדייק מה אנחנו רוצים. עברו שלוש שנים מאז האלבום הקודם, ולהוא לקח שנה וחצי עד שיצא. את זה התחלנו להקליט בשלוש פעמים שונות. חשבנו איך עושים אלבום שהוא לא כמו הראשון. הגישה שלנו לאלבומים היא קצת 'אולד-סקול'. תהליכי הכתיבה הפעם היו אחרים, כי אנחנו שבעה היפראקטיביים עם צורך אגרנות של כלי נגינה. לכן גם הוא יהיה יותר נסיוני בעיבודים".
-איך מנהלים את הכישרון של שבעה אנשים?
"זה קשה ונע בתקופות. היתרון והחיסרון הוא שמדובר בלהקה במובן הבסיסי והפשוט. אנחנו חברים שגדלו יחד. מגיל 15 חלמנו לצאת לטורים. אז יש רוח גבית של קבוצה גדולה. מצד שני אנחנו מכירים הרבה שנים ויש שחיקה מתמשכת. לכן לכל אחד יש מקום שהוא מחוץ ללהקה, שהוא בריא ומכובד. זה חלק מהסיבה שלקח זמן בעבודה, עד שהאלבום הגיע לאן שהגיע. לקח זמן למצוא מה נכון ולא להסתפק במה שנוצר באמצע, וזה יותר מסובך בקבוצה גדולה".
_i.jpg "הקולקטיב (צילום: אורית פניני)")
-למשל?
"חשבנו על תמות, בחנו התנהגות של קבוצות. יש נבירה עצמית בפעילות של עצמנו. יש השתלשלות יצירתית של הלהקה שקשורה במקום שאנחנו נמצאים בו. לא סתם האלבום הראשון היה התנעה של דרך חדשה, והיה בנוי מפרגמנטים של פרויקטים שהתחברו. הוא נכתב כשגרנו בלונדון בתנאים מסוימים, היינו יחד, היתה שיטת עבודה על הדברים, ועכשיו בנינו שיטה אחרת פה בארץ. התחלנו מ-40 שירים והתחלנו לצמצם. או למשל, הכנסנו שיר שלא נכנס לאלבום הקודם ופתאום חזר. זה חלק מהכיף. היה יותר קל לצמצם באלבום הזה מ-40 שירים, ממה שציפינו. ויותר קל גם מבאלבום הראשון. רוב הזמן רוב החבר'ה קיבלו את זה בטבעיות".
"רוב השירים מדברים על התפרקות פנימית"
-על מה כתבתם את השירים באלבום החדש?
"רובו על דברים שמתפרקים, לא בהקשר של הלהקה בכלל, למרות זה חלק מהדברים שעולים. השנתיים האחרונות היו כיפיות ברמה האישית, לחלקנו. הכוח והכיף הגדול הוא שלרוב מה שמוציא אותך מהבאסה קשור לזה שאתה עושה משהו שהוא כיף ברמה הלהקתית. ואז הבאבה האישית שלך יורדת, ההופעות מוציאות אותך מהחרא של עצמך, יש דברים שמרוממים בביחד, גם כשאתה מתפרק מבפנים. האלבום מדבר על פירוק פנימי כשמבחוץ יש משהו ששומר על המסגרת, ועל הניסיון להבין מה הם הדברים שגורמים לך להמשיך ולעשות את מה שאתה עושה. שזה עקשנות, התלהבות ילדותית, כנות עם הסובבים אותך. מה שמאפיין את המוזיקה שלנו זה לדעת לקחת דברים במידה - הדכאוני הוא לא עד הסוף, יש בו שמחה, ובשמח יש טוויסט של עצב".
-ומוזיקלית?
"האלבום יהיה טיפ טיפה אחר מהקודם. נוספו הרבה מאוד כלים וצעצועים למאגר. אנחנו היפר-אקטיביים אז יש מקלדות אנלוגיות ונגיעות אלקטרוניות על חשבון כלים מסורתיים. ברמת השירה רוב השירים הם מושרים יחד, אני ורועי".
"זה לא עידן של להקות"
-מה לדעתך הדבר המיוחד בכם שגרם לקהל לאהוב אתכם?
"יש משהו במישמש של הז'אנרים שעשינו בתחילת הדרך שדיבר והיה נכון. קשה לבוא ולקטלג איזה מוזיקה אתה בא לשמוע. במעברים בין שיר לשיר אנחנו מרעננים סגנונית ויש סאונד של הלהקה שהוא כן שלנו. ההופעות בארץ זו חגיגה אמיתית מבחינתנו, היום המשמח ביותר. אנחנו באים לחגוג, זה היציאה שלנו עם החבר'ה. הכל מאוד כן, אנחנו לא מנסים להיות משהו שאנחנו לא".
-מה עשיתם שלא היה קודם במוזיקה בארץ?
"זה לא עידן של להקות. רוב הלהקות זה נגנים שכירים או הפקה, או משהו שהוא ארוך טווח, כמו השנים שאנחנו יחד. יש בזה משהו שהוא ייחודי בהופעות שלנו. אני בטוח שברמה הסגנונית העובדה שעברנו הרבה גלגולים והיו אנשים שליוו אותנו בסבלנות רבה עד שהגענו לקונסטלציה של הלהקה - יצר חיבור ארוך. מבחינה סגנונית המישמש הז'אנרי הוא עיקר העניין. אנחנו לא ראשונים או אחרונים במשהו, אני לא אתיימר, אבל אנחנו עושים את שלנו ולא מנסים להשימע כמו הרכב ספציפי".
_i.jpg "הקולקטיב, רד אורבך (צילום: אורית פניני)")
-קשה כשיש ללהקה כמה "ראשים"?
להיררכיה יש הקשרים דיקטטוריים. ברור שיש הובלה, ויש חברים יותר ופחות דומיננטיים, אבל זה לא שלטון יחיד. רועי ואני הכותבים והזמרים ואם רעיון כלשהו לא אהוב עלינו - זכותנו לבוא ולהגיד, אבל העניינים הם לא שחור ולבן, היחסים מורכבים. כל אחד בלהקה מגיע עם תחומי אחריות. יש בזה בעיני דברים יותר טובים ומקלים, מאשר הקושי של ההתמודדות, שהוא סוג של דינאמיקה. יש בלהקה אנשים שאתה סומך עליהם, שנותנים את הטון. אנשים תורמים את תרומתם ללהקה כעסק עצמאי וזה חשוב ומקל. לפעמים מסובך לנהל הרבה אנשים, אבל זה יותר מתגמל".
"בארץ יש קהל גדול שעוד לא גילה אותנו"
-איפה יותר חשוב לכם להצליח בארץ או בחו"ל?
"בעיני מצחיק לעשות את האבחנה הזו. אנחנו ננגן ונופיע איפה שירצו. אני אסיר תודה ומעריך את כל מה שהשגנו בארץ. מהמקום שאנחנו נמצאים בו עכשיו, מהסתכלות על השנה-שנתיים האחרונות, זה לא סותר. ואתה יודע, הלוואי שהיה לי לוקסוס לעשות מאות הופעות בשנה. אני מאמין שבארץ יש קהל גדול שעוד לא גילה אותנו ושעם האוכל בא התיאבון. גם אם היינו עושים חמש קיסריות היינו רוצים עוד, זה הדרייב שמוליך אותנו לעשות עוד ועוד, ולא לקחת שום דבר כמובן מאליו. אנחנו שמחים שלהקה ששרה באנגלית ממלאת את הבארבי. כשאתה רואה שזה אפשרי אתה רוצה דברים נוספים".
-יש כבר שם לאלבום?
"נראה לי שעלינו עליו, כולם מאוד מתלהבים, ועכשיו צריך להיזהר שלא נצא דביליים. לבחור שם לאלבום זה כמו לעשות קעקוע, אסור שהוא יבוא מתוך גחמה".
-איך משפיעה עליכם הסיטואציה של יוסי מזרחי ונינט?
"אני חושב שזה לא ממש קשור אלינו. זה יותר מעסיק את הבחוץ מאשר את הבפנים. אין לזה שום אימפקט, זה שטויות. תודה לאל, רוב הדברים שנכתבים בתקשורת לא נוגעים בנו באופן אישי, על רובם אני אפילו לא יודע, מבחירה או מנאיביות. יבושם לכל אדם מה שהוא רוצה להתעסק איתו".
"העולם לא קיים כשאנחנו עושים מוזיקה יחד"
-עלתה אצלכם המחשבה להשתמש בזה כדי לקדם את האלבום?
"לא לא, זה שטויות. היתרון שלנו זה שבארבעת החודשים האחרונים הייתי באולפן ולא ראיתי כמעט אור יום . לא הייתי חשוף לרכילות הזו בכלל. אנחנו בשלב של הקלטות ועבודה על האלבום שזה הדבר הנכון, והריכוז הזה הוא הכרחי. ככה אנחנו יוצרים מוזיקה, כשהלהקה היא בועה. העולם לא קיים כשאנחנו עושים מוזיקה יחד".
-מה חשבת כשפרסמו בטעות שאתה החבר של נינט?
"זה היה היום המשעשע בחיים שלי, אבל זה בקטנה".
-בוא נחזור למוזיקה: יש הבדל בין להפיק אלבום ל"קולקטיב" לבין להפיק אלבום לנינט?
"כן, זה שונה לגמרי מהקולקטיב. בקולקטיב אני לא יכול להיות אובייקטיבי. כשאני מפיק משהו ועובד על משהו חשוב לי להיות במקום הלא שיפוטי. אני נקשר לרעיונות ואני מעורב רגשית בעניינים. גם דינאמיקת העבודה של הלהקה שונה, עם הרבה שטויות, כי אנחנו להקה דפוקה, אז זה מאוד אחר, אין מה לעשות. בעבודה בחוץ מפיק הוא מבוגר אחראי. בלהקה הדינאמיקה היא מאוד שיתופית ממקום של התדיינות ופחות ממקום של קלאש בין רעיונות".
-יוסי מזרחי ואתה תפיקו גם את האלבום הבא של נינט?
"יש דיבור ראשוני, אנחנו בתהליכי עבודה ראשונים. אבל נינט לא תתארח בהופעות הקרובות שלנו. יהיו הפתעות אחרות בהופעות שלנו. נביא לבמה גם את כל הצעצועים החדשים שלא היו בהופעות הקודמות. אישית, למרות שאני סולן, אני לא אוהב להיות עם הקלידים במרכז הבמה. אז קניתי סטנד חדש שיתפוס פחות מקום".
"פפראצי? יש לי משקפי שמש"
-עם מי עוד אתה רוצה לעבוד?
"הקלטנו אלבום עם שלומי שבן, ושלומי מדהים בעיני - האמן, הכותב, המוזיקאי. הוא אחד האנשים שאני מאוד מעריך. החלום הרטוב היה לעבוד עם 'הבילויים', ויש חלום לעבוד עם אביתר בנאי. בחו"ל הכי הייתי רוצה לעבוד עם ד"ר דרה. הוא נראה לי אחד האנשים שאפשר ללמוד מהם הכי הרבה ושייצא מזה משהו מיוחד".
-מה תעשה אם יגיעו צלמי פפראצי להופעה הקרובה שלכם?
"אני אשים משקפי שמש, ואני גם ככה לא שם לב. לדברים האלה יש את רמת ההיסטריה שלהם, אבל זה חולף. יש גבול כמה אתה יכול לעניין את הרכילות בהיסטריה כזאתי. אנחנו כולנו חברים בלהקה כזו, כי הדברים האלה לא מעניינים אותנו. אנחנו מעדיפים להיות 'הקולקטיב' מאשר פרטים. לא עידן, יוסי ורועי".
-לכל אחד יש אגו ואמביציה.
"כן, אבל המטרה היא לעשות מוזיקה בצורה יחסית נטולת יומרות ומאוד כנה למקום שהלהקה באה ממנו. כשאתה גדל עם אנשים כולם יודעים מי אתה, ויש בזה משהו מאוד חזק כשאתה בא ליצור".