עבור מאיה רוטמן, שהגיעה למקום השני בעונה הרביעית של "כוכב נולד" מיד אחרי הזוכה ג'קו אייזנברג, "כוכב נולד" היתה טראומה. אלבום הבכורה שלה עוסק לדבריה בהתמודדות עם הטראומה הזו, במה שהיא קוראת לו "הפוסט-טראומה". "זה אחד הנושאים המרכזיים באלבום הזה", אומרת רוטמן. "יש לי שיר שנקרא 'זה גדול עלי', שמתאר מילה במילה את כל החרדות, החששות והפחדים והמחשבות, כל מה שעובר עלי ועבר עלי. ויש שירים שמדברים על אכזבות בצדדים אחרים של החיים כמו פגיעות באגו, פגיעה מלב שבור. עניינים של בינו לבינה. הרבה התעסקות ברצון שלי להיות במקום אחר ובזמן אחר".
-השם משפחה הנוסף הזה "מאיה רוטמן מ'כוכב נולד', מפריע?
"לא מפריע. זה שיש 'מאיה רוטמן מכוכב נולד' זה דבר קיים וזה לא מפריע לי כי משם התחלתי. התוכנית פתחה לי דלת שלא בטוח שהיתה נפתחת בלעדיה, גם אם אני רוצה להאמין שכן. ככה פרצתי ויצאתי לחיים, ככה הגעתי לאן.אמ.סי, ככה נהיה תקליט. לכל אחד יש התחלה וגם סוף. אז ההתחלה הזו אני מאוד גאה בה. זה היה חוויה ונהניתי. מה שהיה אחר כך זה כבר סיפור אחר".
"חשבתי פעמיים על כל מילה, א-לה ג'קו"
-מה היה אחר כך?
"אחרי שיצאתי משם היו לי מטענים. הייתי צריכה לחזור לעצמי, לעצב את עצמי מחדש כאדם רגוע. הבלגן שם משבש את השכל. פתאום מיום אחד לנגן על גיטרה לחבר'ה במושב קפצתי לעולם מלא ציפיות, שכולם מכירים אותי ומצפים ממני לפרוץ. היו לי הרבה לילות ללא שינה. מצאתי את עצמי חושבת פעמיים על כל דבר שאני עושה ואומרת, א-לה ג'קו, לא רק בעיתונות גם מול אנשים. היתה תחושה של להיות פוליטיקלי קורקט, וקשה לעמוד בזה. בשנתיים האחרונות עבדתי על לחזור לדבר כמאיה רוטמן".
-על זה מדבר "ממשיכים אחורה", השיר הראשון שאת מוציאה?
"כן. היום אני מרגישה שחזרתי לנקודה שבה הפשטות היא מקום ראשון. היה לי הכי חשוב לחזור אחורה ומשם להמשיך קדימה. ככה קוראים לשיר ועל זה הוא מדבר, שאני במאבקים עם עצמי. הוא נכתב מיד אחרי 'כוכב נולד' ומדבר על המאבקים האלה. אני שרה שם: 'כואב לי לחשוב שכל כך השתנינו'. היו לי תחושות אמביוולנטיות שנוצר פער ביני לבין עצמי לבין הסיבה שלי להמשיך".
"יפתח העיף את השירים שלי למקום אחר"
רוטמן, בת 24, חזרה אחרי "כוכב נולד" לגור ביחידת דיור נפרדת, בצמוד לבית של הוריה במושב תל-מונד. את האלבום הקליטה עם יפתח שחף, לשעבר גיטריסט "היהודים" ואחיה של אורית שחף, בקיבוץ עין המפרץ שליד עכו. כל המילים והלחנים שלה, פרט לשני שירים שכתב יניב הורביץ, ששרת איתה בלהקה צבאית ושיר נוסף שהוא תרגום ל"ריבר" של ג'וני מיטשל. השיר הראשון מהאלבום שיוצא היום לרדיו הוא כאמור "ממשיכים אחורה".
"דמיינתי את 'ממשיכים אחורה' כשיר קטן לבד על הגיטרה ויפתח שלח סקיצה עם כינורות וחצוצרות סטייל פרנק סינטרה וזה הגניב אותי", אומרת רוטמן. "אהבתי את העבודה שה-feel של השיר לא השתנה למרות שהוא קיבל חיים חדשים. בגדול יפתח לקח את השירים שלי והעיף אותם למקום מיוחד ואחר. סקרן אותי לשמוע סגנונות שונים מיוחדים ואחרים והוא הביא אותם איתו. כל החיים הייתי רגילה לנגן לבד עם הגיטרה, זה היה האופי שפיתחתי לעצמי. האינטימיות זה מה שעשה לי את זה, סגנון פולקי. עם יפתח הגניב אותי לחבר את האמנות של שנינו וליצור יחד משהו שנשמע אחרת ממה שהכרתי. כשאני מקשיבה היום לאלבום אני שומעת אמנות משותפת לגמרי".
"עצם יציאת האלבום היא עבורי הגשמת החלום"
-יהיו גם בלגן, רעש, צעקות?
"ברור. זה תקליט מורכב. קצת אינטימי, קצת רוקנר'ול, קצת דיבור אישי שלי עם עצמי, קצת עם העולם. מוזיקלית אני מרגישה שזה אלבום באמת וורסטילי ומעניין. בנינו עיבודים על המחשב והרשינו לעצמנו לפרוח. לא הגבלנו את עצמנו לגיטרה-בס-תופים. הבאנו עוד הרבה כלים כמו שלושה כלי נשיפה ו-16 כלי מיתר עם נגנים סופר-מוכשרים היתה חווייה לעבוד ככה בסביבת כל כך הרבה מוזיקאים. האלבום הזה היה החוויה הכי טובה של החיים שלי. לקחת את החזון והחלום שלי ולשים אותם על אלבום ולשתף בזה עוד אנשים".
-מה הציפיות שלך?
"כיוצרת עצם יציאת האלבום זו כבר הגשמת החלום. לשבת אחר כך בבית בסלון ולשמוע את השירים מקבלים חיים ועולם חדש משל עצמם. לפני שבוע השמיעו בלילה שיר שלי בגלגלצ וכל הגוף שלי היה ברעידות וריגושים. הרמתי טלפון ליפתח ואמרתי לו 'שיר שלנו היה ברדיו'. אחרי כל העשיה יחד זה הופך את זה למאוד מרגש בעיני. הציפיות הן שכולם ייקחו חלק בחלום שלי".
-והופעות?
"הופעתי בשנה האחרונה במקומות קטנים עם גיטרה בליווי של אביעד בן יהודה בפרקשן. זו היתה חוויה מרגשת לחשוף את השירים מול קהל. אני מצפה להגיע דרך הופעות בעתיד לכמה שיתר אוזניים, בכל דרך אפשרית שקיימת היום".