גיא גרבר, 38, נחשב כיום לאחד הדיג'יים-מפיקים הישראלים המצליחים בעולם. בערב יום העצמאות הוא יוביל את "2013 MiNiFeSt", מסיבת ענק בה ינגנו 6 דיג'ייז, שתתקיים בביתן 1 בגני התערוכה בתל אביב, כשלפניו ואחריו ינגנו דמייאן לזארוס, רועי רוזנפלד, Umek, Sub-an ו-Art department.
בין האלבום עם פאף דדי שייצא בשנה הבאה, הופעות נונ-סטופ מסביב לעולם ובקרוב פתיחת ליין משלו ב"פאצ'ה" באיביזה, גרבר נחת בישראל. "תמיד הכי כיף בישראל", הוא אומר. "ראיתי את המשפחה, יש את החומוס הכי טוב, החריימה הכי טוב, אני יודע יודע איפה זה נמצא, כל דלת שאני פותח, למשל ב'חתול והכלב', כולם שמחים לראות אותי. זה היה ככה לפני שהתחלתי להצליח ועברתי לחו"ל. אני לא גר בארץ כבר שש שנים, באתי לשבועיים שלושה. גרתי באל איי, אחר כך עברתי לניו יורק, אני פותח ביולי מועדון בניו יורק עם קרל קרייג שזה שייך גם למנהלת שלי, משהו די גדול".
-לפני ניו יורק, איך קיבלו אותך במועדונים בארץ?
"כשאני מגיע לשם אני המלך. ב'חתול והכלב' למשל יש את סהר, אסי מיילי, לוניה, אנשים שעזרו לי בתחילת הדרך. בהתחלה זה הביך אותי להגיע לשם ככוכב. סהר זנגלביץ' ושלומי זידאן היו עוזרים לי ועכשיו אני בא ועושים לי כבוד. כשאני מגיע לשם זה אנשים שאני אוהב".
-אתה יודע שכמעט סגרו את ה"חתול והכלב" ו"הבלוק"?
"תודה לאל שזה לא הצליח. לא האמנתי שזה יכול לקרות. זה קורה בעוד מקומות בעולם, אבל איפה שזה קרה רמת החיים המינימלית הרבה יותר גבוהה מפה. בשבדיה הרסו את כל הסצינה. פה לאנשים קשה ועד שהם נהנים - זה מה שיש בחיים. יש הפצצות, הנשיא הקודם אונס, ראש הממשלה כזה וכזה, אתה יודע. אז זה מצחיק שמקלקלים דווקא את הבילויים. תן לאנשים ליהנות. במקומות האלה יש קרחנה, אבל באים למוזיקה ולא בשביל הדברים הצדדיים. יש פה מקומות פי 10 קשים ונטפלים דווקא אליהם. נראה לי שהמשטרה קיבלה ביצים".
-אתה מאזין למוזיקה ישראלית? אינפקטד? סקאזי?
"הז'אנר של אינפקטד לא מעניין אותי, אבל מעריץ את המקצוענות שלהם. אני חייב להגיד משהו חשוב באווירה הישראלית - בעולם אני ישראלי לפני הכל וגם הם. אני מת על ישראל ותמיד אומר את זה וגם הם. כל הישראלים המצליחים בעולם, גם סקאזי וגם אינפקטד, מביאים לנו כבוד. שנית, בקטע האנושי הם הכי נחמדים. הם לא חלאות-סופרסטארים אלא אנשים מקסימים. אני כן מעריך את רמת ההצלחה שהם מגיעים אליה מבלי להיות חלאתיים".
-מה צפוי במסיבה בביתן 1?
"הקטע של עצמאות לא היה פה שנים. השנה יש ליינאפ גדול של אנדרגראונד דיג'ייז. זה ליינאפ כמו בפסטיבל באירופה ששם הקהל הולך למרכז והרבה מחפשים את המוזיקה האיכותית. האמת שלא ניגנתי שם עדיין. יכול להיות שהמקום גדול מדי, אבל אני שמח. כי פעם היו פה המסיבות הטובות בעולם. האפטרים באומן והאוקטופוס היו בין 10 המסיבות הטובות בעולם. אלנבי היה מקום שעוד לא ממש היו בו מסיבות, רק דיג'יים. היה קשה להתחרות בקסם של האומן בירושלים. טי אל וי (לשעבר) והאומן בתל אביב מוצלחים מאוד בקטע של מוזיקה מסחרית. יש אווירה טובה, אבל אני מרגיש שאולי חסר קצת קסם. לאט לאט הסצנה חזרה. כרגע יש סצנה. יש אנדרגראונד, מוזיקה אלקטרונית קורית פה שוב".
-איזה היזון חוזר אתה מחפש מהקהל, ריקודים או רגש?
"חשוב לי שתהיה מסיבה. אני לא בהכרח מחפש רגעים של ידיים באויר וכולם משתגעים, אבל רוצה שזה יהיה סקסי, אבל סקסי מוזר קצת. חשוב שילכו הביתה עם משהו ולא רק קטע שהדיגיי הוריד את הבס וצרחנו. אני רוצה שיחשבו למה זה היה ככה, שישאר איתם משהו. אם אני מנגן ורואה שזה לא הולך אני מנסה לתפוס את הקהל. מתחיל לחפש קטעים שידברו לאנשים, איכשהו לתפוס אותם".
-אתה מערבב קטעים מהאולפן, כמו למשל עם פאף דדי?
"אין הפרדה אבל אני אוהב אקלקטיות, הרוב אצלי זה דיפ האוס וטקנו. אני מתחיל לאט, מעלה לאינטנסיבי, ובשעה האחרונה זה תמיד יעבוד. אני מנגן סטים ארוכים, 3-6 שעות, אבל לא תמיד יש לי זמן. בעצמאות לא יהיה 6 שעות אלא שעתיים ואז זה מה שיוצא".
-מאיזה מקום אתה מנגן?
"המוזיקה שלי מונעת מרגשות, זה בעיקר רגש. כשאני מנגן זה מתוך ניסיון, כדי שהיא תהיה מהפנטת. אני בונה סיפור שהוא לא מתחיל חזק, אני מתחיל יותר דיפ ובלי שאתה שם לב זה מתחזק. מי שבא לשמוע אותי אוהב את זה. אם מישהו ניגן חזק לפני אז לפעמים מתבאסים, אבל אני יודע שזה ישתנה. אני מגיב לסאונד סיסטם, לכמה ערוצים יחד. אני לא כזה מקצוען, אבל זה עובד על מצב הרוח שלי. לפעמים זה מרגיש לי טוב ובתוך זה הולך לי, לפעמים זה לא מרגיש מדהים, אבל המוזיקה נשמעת טוב. לא תמיד יש בה קסם וזה מתסכל, כי אני חייב רגעים שיש בהם מג'יק".
-איך אתה מנגן?
"ארבעה ערוצים יחד, שמנגנים קטעים שאני משחק איתם, לוקח בס מקטע אחד והייטים מקטע אחר ואקורדים מקטע שלישי, עם זה אני משחק. בהבדל של 3 חודשים תזהה חלק מהקטעים אצלי, אבל הם לעולם לא יבואו אחד אחרי השני. בסט תמיד יהיה לי קטע נוסף שלא היה בפעם הקודמת, זה אילתור על המקום".
גואינג טו איביזה
עם כל הכבוד לעצמאות, הפרויקט הכי גדול של גיא גרבר כרגע קורה בכלל באיביזה. "אני עובד על מיזם שנקרא 'וויזדום אוף דה גלוב'. אני הולך להופיע ולארח באיביזה ב'פאצ'ה' את ערב הדגל של המועדון. זה המקום הכי מסחריים בעולם שייתן לי חופש אמנותי וזה מגניב. כרגע הפאצ'ה באיביזה ביום חמישי זה דיוויד גואטה, שני סווידיש האוס מאפיה ורביעי זה אני. עכשיו יהיה שינוי. התחלתי לעשות בוקינג לאמנים שהם לפטפילד מכל ליין אחר באיביזה. יש דיג'ייז ומפיקים הרבה יותר גדולים ממני, אבל התחילו לדבר רק על הליין שלי ולפני שבוע אפילו הניו יורק טיימס ראיינו אותי על זה, עם תמונה. איביזה זה מקום קטן ותחרותי. יש ליין גרמני ב'קוקון', מאוד גרמני באופי, יש את ה'לוקו' שזה איטלקי ויש קהל בריטי. עכשיו זה פעם ראשונה שמישהו כמוני מישראל שאין לו כוח עצום של קהל שאני מביא, מקבל ליין כזה".
-ומה צפוי בו?
"הוא מתחיל ב 22 במאי, 18 שבועות ברציפות, בוקינג של סאשה, ג'יימי מ'אקס אקס', הקומטיקס, להקה מאוד נחשבת של אינדי, ביט דה דראגון ועוד. התחלתי לשכנע מלא אנשים שלא מתקרבים לאיביזה לבוא לנגן בשבילי. כאיש יצירתי לא הספיק לי לנגן בעצמי אז אני מביא קוסמים ומפעילי בובות שעושים צלליות, ויהיה פרצוף שלי מוקרן במגדת עתידות אוטומטית, שאני אדבר במבטא רוסי. אני אחראי על ויז'ואלס ותלבושות, זה משהו שלא היה שם 20-30 שנה. איביזה זה מקום רייבי ואני רוצה להחזיר אותו למקום אמנותי, סטייליסטי, לכן כולם מדברים על זה. לכן התחילו להילחם בי עוד לפני שזה התחיל. ליינים ממותגים וחזקים אמרו לאנשים שאם ינגנו בשבילי לא יוכלו לנגן אצלם. זה עושה אותי חדור יותר ומראה שזה מעניין, כי מתעסקים בזה. אני עושה מוזיקה וטורים, אבל זה הדבר הכי גדול ובחיים לא התרגשתי ככה. אני מביא שינוי לאיביזה, אני היחידי שמנסה לשנות. זו אחריות לסחוב על הגב 18 שבועות, והרבה רוצים שזה ייכשל. כבן אדם, כישראלי, כאוהד מכבי וכדורגלן במכבי תל אביב לשעבר, יש לי גישה שאולי אני לא מנצח - אבל בחיים אני לא מפסיד, לא משנה מה קורה. יש סיטואציות שאתה לא יכול לנצח אותן, אבל אני לא מקבל הפסד".
-יש לך בעיה עם מסחריות.
"אם היו נותנים לי סכום עצום ולנגן עם אפרוג'ק - הייתי אומר לא. כי המוזיקה שלי חיה בסביבה אמנותית, מוזיקה מעניינת, לאתגר את עצמי ואת הקהל. אפרוג'ק וגואטה עושים מוזיקה למכנה משותף נמוך, בידור, פאן. אני לא נגד זה, פשוט משהו אחר. אני לא הולך על בטוח, אלא מאתגר תמיד. לא חוזר על עצמי ומוצוא דברים חדשים".
-עד איפה מגיעים החלמות המקצועיים שלך?
"הערב הזה באיביזה זה מה שרציתי, זה הכי טוב שרציתי. עוד משהו שמעניין אותי להגיע אליו זה להוציא אלבום אינדי, יותר בקטע של שירים באנגלית, זה יהיה אלקטרוני כמו XX. יש לי מוזיקה, אבל עוד אין זמרים בלבל שאני רוצה לעבוד איתם. דבר שני זה לעשות מוזיקה לסרטי אינדי בהוליווד, כמו של ווס אנדרסון, כדי שלא אצטרך לעשות טורים כל הזמן. אני מלחין ומפיק ואוהב הרמוניות ואקורדים, המוזיקה שלי מאוד קולנועית. השאיפה היא לעשות מזיקה לסרטים. להשיג את זה. הדלתות כבר פתוחות לי, יש התעניינות, מה שחסר לי זה זמן".
-יש לך זמן לחברה?
"נפרדתי מהחברה שלי, אני אדם מאמין ותודה לאל שזה קרה. זה הסתיים קשה, כאב לי הלב, היה מצער, אבל עשיתי מזה אלבום. שנה אחרי זה אני אומר תודה לאל שהיא לא בחיים שלי. היא התחרטה אחרי זה, כי היה קשה, לא בגידה אבל היה קטע קיצוני. אני שנה לבד והקריירה שלי והמצב רוח - בחיים לא הרגשתי כל כך טוב. היום אני נהנה מהחיים, טוב לי אחרי הרבה שנים. אני קם בבוקר מבסוט, יש לי מה לתת לאנשים".
-אולי חברה ישראלית?
"יש בעיה כי אני בעולם כל הזמן ויש בעיה לשמור על קשר. באירופה המדינות קרובות יותר, אנשים זזים ממדינה למדינה. תרבותית זה יותר דומה לחיים שלי. אם אני פוגש צרפתיה היא יודעת מה זה להיות בהרבה מדינות, להיות אינטרנשיונל. אני אזרח כל העולם, זה משהו מנטאלי. כשאני מאוהב אני לוקח את הבחורה איתי. אני רוצה משפחה וילדים, אבל כרגע כל כך טוב לי שאני לא רוצה לשנות את הנוסחה. הקטע היהודי חשוב לי, שתהיה יהודיה. הישראליות מבחינה מנטאלית מתקדמות, אבל כרגע זה נהיה משהו שלא אפשרי. אם אפגוש ישראלית בניו יורק זה יהיה מגניב יותר".