לפני שבעה חודשים השיק אדיר גץ את אלבום הבכורה שלו, והיום הוא מוציא סינגל ראשון מתוך אלבומו השני, שיר בשם "ילד בשדות", אותו כתב והלחין, עם עיבוד והפקה של דור אלקלעי. מילות השיר מתאימות גם לבלדה, אבל גץ לקח אותו לקצב מהיר יותר, לסגנון שמזכיר קצת את שלומי שבת, ושר: "את אומרת לי חיים, אני צריכה שבוע, קצת לחשוב עלינו, כל הראש שלי סרטים, מה כבר עשיתי, שירחיק בנינו, ואת אחת כזאת, שלא אומרת שיושב לה משהו על הלב, אבל מה לעשות, רק אותך כן רק אותך, אני אוהב".

"את השיר הזה כתבתי ערב אחד במכה אחרי משחק כדורגל", הוא נזכר. "תפסתי גיטרה בסלון והשיר שטף ממני בבת אחת. אחרי שכתבתי אותו התחלתי להבין את הטקסט שיצא לי. עשיתי פה משהו כיפי שאני מאמין בו, והכנסתי את שפת היום יום לתוך השיר, למשל ב'את אומרת לי, חיים', שזה קיצור של 'חיים שלי'. או שבפזמון אני שר: "כל הלילה לא נרדמתי, ורציתי לסמס לך איפה את, מקווה שאת בבית, מת מפחד שאת לא לבד". שזה קצת ציני, מגניב, צעיר. איזה גבר מאוהב לא מקווה שהבחורה שלו לבד ולא עם מישהו אחר? בשיר סיפרתי באמת מה קורה, בלי מילים מתייפייפות. זה החופש שלי כאמן לכתוב מה שבא לי. יכולתי להגיד את זה ביותר יפה ומתוחכם, אבל רציתי להגיד 'מת מפחד שאת לא לבד'".

-שלמה ארצי כותב ככה לפעמים, גם "דרך השלום" מדבר בשפה הזו, וגם מירי מסיקה שכתבת לה, שרה "מאמי, מה נהיה ממני".
"אז כן, במקום לכתוב 'מאמי' כתבתי 'חיים', שזה ה'מאמי' החדש. מעניין אותי להכניס את היום יום לשירים. זה מעין בשורה כזו, שאותי הדליקה. אנשים מתחברים לפשטות וליום ליום, לפעמים צריך לדבר לקהל בגובה העיניים. אבל הנה, כבר בשיר הבא אני אשיר בלדה קורעת לבבות, מרגשת, סוחטת".

"אמנים שהתרגשתי לעמוד לידם, ביקשו ממני שירים"

אחרי שכתב חמישה שירים לאלבומה האחרון של מירי מסיקה, בימים אלה כותב אדיר גץ שירים גם לשירי מימון, דודו אהרון, מרגלית צנעני, לירן דנינו ועידן יניב. "בהתחלה חששתי מזה מאוד", אומר גץ, "הייתי מאוד רכושני לשירים שלי. אמנים שבכלל הייתי מתרגש לעמוד לידם, היו מבקשים ממני לכתוב להם, אבל הייתי שומר את השירים לעצמי. בסוף הבנתי שהמתנה שקיבלתי מהקדוש ברוך הוא, יכולה לשמש אותי כדי לפרוש זרועות במקצוע. וזו גם פרנסה טובה, שבונה קריירה יציבה. אין קריירה יותר יציבה מלכתוב לאחרים. המון אמנים פונים אלי אישית, ואני בוחר מאוד בקפידה למי לכתוב. אני לא רץ לכתוב לכל אחד שמבקש. אני עושה מה שמעניין אותי ומה שאני יכול לתרום לו. ובכל זאת הרשימה מגוונת, הכתיבה שלי לא נישתית. אני זמר ויוצר של כולם, לא יותר מדי לאף צד. מאוד מיינסטרים".

-איך היתה העבודה עם מירי מסיקה?
"מירי היא אישה מדהימה, שעובדת מאוד קשה על המוזיקה שלה. היא ממש לא 'דיווה'. כתבתי לה חמישה שירים, שזה אומר למעשה להיות היוצר המרכזי באלבום שלה. כשאני כותב לה שיר אני צריך להיכנס לסיי של אישה בת 30 פלוס, אמא לשתי ילדות, ולכתוב דרך הסיפור והעיניים שלה.עבדתי איתה ארבעה-חמישה חודשים, ליוויתי אותה באולפנים, כי חשוב לי התהליך שהשירים עוברים. גם עם שירי מימון אני אוהב להיות באולפן ולעקוב אחרי שינויים קטנים, זה מעניין אותי, שזה הכי חשוב. כשאני כותב לירן דנינו, שהוא פחות או יותר בגילי, קל לי להתחבר לסיי שלו. דודו כבר יותר מבוגר ממני, מוציא אלבום שביעי-שמיני וכבר רוצה להגיד דברים אחרים. לכן חשוב לי להכיר את האמן ולהבין למה הוא מתכוון, מה הוא רוצה להגיד. דרך זה אני משתדל להתאים את השיר לאמן. השורש של הכתיבה לאחרים הוא החיבור לאמן, לא משנה מה הגודל שלו. אם לא אתחבר, לא אעשה את זה מלכתחילה".

מירי מסיקה
"כשאני כותב לה אני צריך להיכנס לסיי של אישה בת 30 פלוס, אמא לשתי ילדות". מירי מסיקה | צילום: גורן ליבונצ'יץ', יחסי ציבור

-וכשאתה מסתכל על מישהו כמו רותם כהן, שגם התחיל בכתיבה לאחרים?
"רותם כהן הוא חבר שלי ואני לומד ממנו הרבה. הוא מוכשר בטירוף, בחור מקסים ועכשיו גם מצליח בגדול. הוא מבוגר ממני בעשור ואוהב לתת מהידע שלו, מהחתכים, ממה שעבר. אני לומד ממנו הרבה ומעריך את הדרך, ההתמדה, שהוא לא ויתר. הלכתי לראות אותו מופיע באולם 'נגה' ביפו והתרגשתי. אחרי ההופעה חיבקתי אותו ואמרתי לו איזה כיף, אני מאושר מהלב, לראות את זה. אני רואה את ההתמדה על הבמה, הבשלות, הוא עומד על הבמה והקהל שר איתו כמו עוד זמר. זה שכתבתי לאמנים אחרים אני מאמין שזה תורם לקריירה לי ברדיו ובכל מיני מקומות. אם אתה עושה טוב ונכון זה עושה טוב לקריירה. אני כל כך מאמין בדרך שלי".

"כמעט אף אמן היום לא מופיע 20 הופעות בחודש"

-איך הולך לך בה?
"הולך סבבה. אני אחרי סיבוב הופעות ארצי עם האלבום הראשון והשנה, בעזרת השם, אוציא את השני. בהופעות הולך בסדר גמור. היום, למשל, אני מופיע בהיכל התרבות בחיפה באירוע של כמה אמנים. הדברים קורים. אני לא מתיימר להגיד שאני כוכב. כמעט אף אמן היום לא מופיע היום עשרים הופעות בחודש. אני מרוצה ויותר מהמקום שאני נמצא בו. מי בכלל זוכר שהודחתי בתוכנית השלישית של 'כוכב נולד'. ותגיד לי, מי עוד הודח כמוני בתוכנית שלישית ושרד את זה? מאוד קשה לצאת מהדבר הזה, מהתיוג, הרבה עבודה קשה".

-מבין שהספיק לך מריאליטי, למרות שככדורגלן יכולת בקלות להיות ב"גולללסטאר".
"היו ויש אלי פניות מתוכניות ריאליטי. ל-95 אחוז אני אומר לא. זה מפתה לעשות את הקפיצה הזאת ולקבל פוש של שלושה-ארבעה חודשים של יותר הופעות, אבל אני מרגיש שאני צריך להיות יותר נאמן לדרך שלי ופחות לחפש קיצורי דרך. מירי, שירי, רותם, דודו - אמנים שדיברנו עליהם - הם עברו דרך. לשם אני מכוון. לא לעשות תוכנית אחת ואז להיות 'המגניב של התקופה', ולעשות קצת הופעות ורעש ובלגן ואחרי חצי שנה ישאלו לאן נעלמת, כי אתה לא על המסך. אני רוצה להיטות אמן שיש לו דרך עם שירים, ועושה דרך בריאה ואמיתית, עם התמדה. אני מאמין שזה יקרה".

-אז מה חסר לך כדי להיות כוכב?
"שאלה יפה. גם את שלומי שבת או פאר טסי, שאני מאוד שמח בהצלחה שלו, ועוד הרבה אמנים, את כולם יכולת לשאול בשנים הראשונות מה חסר להם. מה שחסר זה הדרך, הלהמשיך בדרך. אין איזו תוספת נקודתית. שלומי שבת, לא השתנה לו הקול. הוא פשוט המשיך להתמיד. אני עוד במקום שאני מעט שנים מאז כוכב נולד, ואני עושה 'סולד אאוט' ברידינג מול חמש מאות איש ועושה מופעים בזאפה. אני נותן לדרך לעשות את שלה. לא חסר לי כלום. מה שצריך לקרות יקרה. אני רק צריך להמשיך לעבוד קשה ולבנות את הקהל שלי".