כוורת הכי ישראלים (צילום: אילן בשור)
"שנשכיל להעצים את מה שנפלא בתוך העם הזה ולהנמיך את הדברים הפחות חיוביים". כוורת | צילום: אילן בשור

להקת "כוורת" היא "הלהקה הכי ישראלית" לפי מצעד לו הצביעו עשרות אלפי גולשי אתר mako. "כוורת" על שבעת חבריה - גידי גוב, דני סנדרסון, יוני רכטר, אפרים שמיר, יצחק קלפטר, אלון אולארצ'יק ומאיר פניגשטיין - היא הלהקה המייצגת ביותר את הישראליות, לדעת הגולשים.

>> לראיון עם שלמה ארצי - "הזמר הכי ישראלי"
>> לראיון עם שרית חדד - "הזמרת הכי ישראלית"

>> לעשרת הגדולים בכל הקטגוריות

את הסיבות לבחירה לא קשה לזהות: כוורת, שהוקמה מתוך להקת הנח"ל, הגדירה מחדש את המוזיקה הישראלית בשנות ה-70' והכניסה בה רוח נעורים חיה, תוססת ומרדנית. שבעת חבריה כבר חצו את גיל ה-60 , אבל בעיני ישראלים רבים הם מסמלים נעורי נצח, ולפחות שלושה דורות של ישראלים גדלו על שירי הלהקה. הזיהוי של כוורת ושבעת חבריה הוא עם ישראליות ישנה וטובה "של פעם", מהלהקות הצבאיות בשיאן, דרך מלחמת יום הכיפורים ועד האירוויזיון. עבור רבים, ובעקבות אריק איינשטיין ושלום חנוך של ימי "לול" ו"שבלול", התקבעו חברי כוורת בתודעה הישראלית כדבר הישראלי הכי נכון, הכי חבר'המני, הכי Cool. הצלחות קריירות הסולו של יוצאיה והפיכתם למוזיקאים גדולים וחשובים במוסיקה המקומית - רק הוסיפה לתהילתה של להקת-האם.

אין תמונה
"מצד אחד להקת הנח"ל, מצד שני 'האחים אולמן', מצד שלישי 'התרנגולים'". כוורת לפני 40 שנה

לבחירה בכוורת תרם כמובן גם האיחוד האחרון בהחלט של השביעיה, שמתקרב בצעדים גדולים, לשלוש הופעות בבריכת הסולטן (ואולי עוד אחת בפארק הירקון) ושוב יצר סביב הלהקה "באז" עצום, חגיגות 40 השנה להקמת הלהקה וליציאת אלבומה הראשון והקלאסי "סיפורי פוגי", שזוכה כעת לכבוד מיוחד בגרסאות כיסוי של להקות אחרות, לאלה אפשר להוסיף את שורת הלהיטים הקלאסיים שהם כיום בבחינת "גולדן אולדיז" של הפופ והרוק המקומיים: "המגפיים של ברוך", "שיר המכולת", "יו-יה", "נתתי לה חיי", "ילד מזדקן", "הורה היאחזות", "היא כל כך יפה", "גליית", "ביום ובלילה", "נחמד", "למרות הכל", "לא ידענו מה לעשות" - כשסביבם נכרך השפה הבלתי אמצעית, ההומור המיוחד והנונסנס שהכניסה הלהקה לתרבות המקומית.

"כוורת התפרקה ב-76' וזה בהחלט מחמיא ומרגש שבחרו בנו", אומר דני סנדרסון, מייסד כוורת, בראיון מיוחד ל-mako. "עם השנים הרבות שחלפו מאז, למעשה אפשר להגיד הלהקה קמה לתחייה כל פעם באיחודים - 1984, 1990, 1998. אני מאוד שמח לשמוע שמעבר לזה ליבם של לא מעט אנשים איתנו. לכבוד הוא לנו".

דני סנדרסון בפסטיבל ימי זמר בחולון (צילום: ענבל צח)
"מחמיא מאוד שרוצים אותנו, אבל אנחנו חייבים לעבוד קשה כדי להיות מצויינים". דני סנדרסון | צילום: ענבל צח

-מה עשה אתכם לכאלה "ישראלים"?
"אני משער שזה קשור במעבר מתוך להקת הנח"ל או הסימביוזה בין להקת הנח"ל לרוקנ'רול שממנו אני באתי. הערבוב הזה יצר משהו אחר, שמצד אחד היה שונה וקצת התרחק מהאקורדיון הקלאסי, משהו קצת יותר עדכני לאותם ימים. הזיהוי עם הישראליות נובע מהרקע הצבאי, אני חושב וגם באותה נשימה ניסינו להיות קצת אנטי-ממסדיים. לכן כוורת באותה מידה הייתה ממסדית ואנטי-ממסדית בעת ובעונה אחת. צריך לזכור שהיא תחילה בכלל כלהקה אלטרנטיבית עם האופרה 'סיפורי פוגי'".

-עשיתם סוג של מהפכה - הרוקנ'רול, השפה, ההומור.
"זה יצא טבעי. היו לי השפעות הגיטרות של 'האחים אולמן', פסנתר ההמונד של 'פרוקול הארום', השירה הטוטאלית של 'מובי גרייפ', להקה שכולם שרו בה, ומהצד השני סשה ארגוב, התרנגולים, הדודאים. במובן הזה כמוזיקאי הייתי מאוד פלורליסטי, וזה חיבר אותי עם אולארצ'יק בכתיבה. היינו רב-סגנוניים, אהבנו לא מעט דברים. יכולנו להינות מאסטה אסטה של שיר של הצ'יזבטרון לא פחות משיר ספרדי של צ'יק קוריאה".

-כמוזיקאי צעיר היה בך שמץ של הרגשה שמה שאתה ממציא ילווה אותך לכל החיים?
"ממש לא. האמת שבתקופה ההיא כמעט ולא יצאתי מהבית. כתבתי המון שירים וכששיר היה גמור חשבתי כבר על הבא. הייתי עסוק מדי ולא היה לי זמן להרים את הראש ולהסתכל 360 מעלות. הסתכלתי יותר קדימה פחות על הסביבה. כששיר חשבתי כבר על השיר שיבוא אחריו, לא קלטתי את האפקט על הקהל בזמן אמת. גם כשהצלחנו לא היה מישהו שאמר 'זה יהיה קלאסיקה', כי אתה צעיר מדי בשביל לחשוב שאתה עושה משהו שיום אחד יהפוך להיות זיכרון נעים של מישהו בעתיד".

דני סנדרסון, יצחק קלפטר (צילום: דרור נחום)
"אנחנו רוצים לתת ביצועים מלאים, נאמנים למקור". דני סנדרסון ויצחק קלפטר בהופעה | צילום: דרור נחום

-זיכרון של הרבה אנשים, מסתבר. המדינה בטירוף. איך התחושה?
"הקטע שרוצים אותנו מחמיא ברמות גבוהות, אבל אתה חייב לשים אותו הצידה, לשנס מותניים, להתפקס ופשוט לעבוד, שזה מה שאנחנו עושים עכשיו. אנחנו חייבים להיות מצויינים. אני רואה בזה וכולנו למעשה מבינים שזה האיחוד האחרון שלנו. אז בהופעות אנחנו עושים הרבה כוורת, למשל את 'הבלדה על אריה ודרצ'י' ואת 'למרות הכל', ואנחנו רוצים לתת ביצועים מלאים, נאמנים למקור".

-נשארתם ביחד, חברים, אחרי כל השנים.
"כן, אנחנו מדברים על פוליטיקה, מסעדנות, שטויות שראינו בטלוויזיה ועד אלבום מדהים חדש שיצא. ואז איכשהו מגיעים גם לעבוד. על שירים. ככה מתנהלות החזרות שלנו היום".

-הרולינג סטונז עכשיו בסיבוב. איזו השוואה יותר מחמיאה - אליהם או לביטלס?
"בניגוד אלינו שמתאחדים ה'רולינג סטונס' לא התפרקו אף פעם. השוואה לביטלס זה גם בסדר, כל עוד זה לא ל'מאנקיז' אז זה בסדר, למרות שגם הם בסדר. כל השוואה מתקבלת בברכה".

-אתה גאה בעצמך, שאתה המייסד של הלהקה הזו ששרדה עד היום ועד היום מעוררת כזו אהבה?
"אני מצד אחד מאוד מאוד גאה ונפעם, באותה מידה אני בעבודה על אלבום חדש משלי, כלומר אני חושב על האלבום הבא שכבר התחלתי לעבוד עליו, אני מסתכל קדימה בדברים האלה. אריק איינשטיין אמר שנוסטלגיה זה נעים, אבל לא צריך לחיות שם. אני רואה את זה באמת כחבילה שאני לוקח על גבי וזה לא כבד מדי".

-לסיום, מילה ליום העצמאות ה-65 של המדינה?
"המדינה באופן רסמי יוצאת לפנסיה. אני מקווה שהיא תסתדר, תגמור את החודש ושנשכיל להעצים את מה שנפלא בתוך העם הזה ולהנמיך את הדברים הפחות חיוביים שיש אצלנו".

>> לראיון עם שלמה ארצי - "הזמר הכי ישראלי"
>> לראיון עם שרית חדד - "הזמרת הכי ישראלית"