הסדרה "שינויים בהרגלי הצריחה" שמגיש יואב קוטנר בערוץ 24, בעריכתו של דרור נחום, תארח הערב את אנשי הרוק הכבד והמטאל של שנות ה-90' בישראל:  זאב טננבוים סולן ומייסד להקת "Salem", קובי פרחי, סולן ומנהיג  להקת "אורפנד לנד", תום פטרובר ואורית שחף, הלב של להקת "היהודים" והמפיק ישי שוורץ, שמתמחה במטאל ישראלי ובינלאומי. החבורה מספרת לקוטנר על מוזיקת המטאל והרוק הכבד שנוצרה בישראל בשנות ה-90', ועל הההתנגדות הממסדית אליה.

"בשנות ה-90' קרו שלוש תופעות מקבילות", אומר לקוטנר ישי שוורץ. "מצד אחד מוזיקת המיינסטרים היתה יותר 'דיסטורשן אוריינטד', כמו הגראנג' של סיאטל ולהקות מצליחות כמו מטאליקה וגאנז נ' רוזס. באותן שנים התחילו לטפטף לישראל להקות מטאל מחו"ל. במקביל, היו להקות ישראליות שפעלו במועדון ה'רוקסן', שהיה יותר ממוסד ממה שהיה בעבר ונתן לרוק הרבה יותר מקום לביטוי".

"בהתחלה היה מאוד קשה להגיע למועדונים", אומר זאב טננבוים. "מועדונים לא הסכימו לתת ללהקות את הצ'אנס להופיע. ההופעה הראשונה שלנו היתה במועדון של הומואים. כי היינו חריגים והם נתנו לנו צ'אנס. אז האמרגן ארגן הופעה שם. זה היה קצת לפני שנות התשעים, כשבשנות התשעים עצמן בהתחלה 'רוקסן' היה הבמה ואחריו ה'פינגווין' נתן בית חם למוזיקה הזו".

קוטנר: "חששו שהקהל ישתולל. אבל בהופעות שלכם זה לא היה שונה מב"זקני צפת". זו היתה האופנה.
טננבוים: "גם ב'איפה הילד' השתוללו. מה שהביא את הקטע של קפיצות מהבמה והשתולליות מהופעה, היו המטאל, ההארדקור והפאנק. הילדים אז שמעו מטאל, וגם 'זקני צפת', 'איפה הילד' ו'ד"ר קספר', ברגע ששמעו תופים וגיטרות רועשים זה גרם להם לקפוץ ולהשתולל".

 

 "היהודים": "הממסד רצה להרגיע, הקהל הצעיר בשטח רצה רוק כבד"

תום פטרובר, אורית שחף ויהב ליפינסקי מלהקת "היהודים", מספרים על אלבומם הראשון "מציאות נפרדת", שלא הצליח בזמן אמת, אבל הפך ברבות השנים לאבן-דרך ברוק המקומי. "חברת התקליטים שלנו אז, 'הד ארצי', השקיעו המון כסף באלבום וזה לא תפס אז הם היו היסטריים והוציאו דיג'יי ועוד דיג'יי (תקליטי שדרים), ושום דבר לא תפס, עוד רגע כל האלבום היה יוצא דיג'יי", אומרים פטרובר ושחף.

מתופף "היהודים" יהב ליפינסקי, מדבר עם קוטנר על עצירת הרוק הישראלי באמצע שנות ה-90' בעקבות אירועים טראגיים כמו רצח ראש הממשלה יצחק רבין, האסון בפסטיבל ערד ופיגועים באוטובוסים. "היתה תחושה שכולם רוצים מבחינה ממסדית להרגיע את הציבור עם 'סופשבוע רגוע' בגלגלצ, כי יש דיסטורשן בחיים אז לא צריך אותו במוזיקה, שאנשים ירגעו ולא להכביד עליהם. אבל אנחנו הרגשנו שהקהל הצעיר שמושפע מאמ.טי.וי, מלהקות כמו מטאליקה ונירוונה, הקהל בשטח כן מחפש את המוזיקה הזו, שמבחינה תרבותית אנשים כן מחפשים את הרוק והרוק הכבד".

קוטנר: היתה תחושה שיצאתם בדיוק כשהתקשורת מנסה להרגיע.
פטרובר: "כן נכון, אבל בהופעות זה היה מאוד אינטנסיבי. גם בגללנו, אתה יודע, עם יהב ואיציק סולן ואבי סטרול, זה היה נראה כמו חבורה של נהגי משאיות".

 

קובי פרחי: "אורפנד לנד היא ענף בעץ של יהודה פוליקר"

קובי פרחי, סולן להקת "אורפנד לנד" מספר לקוטנר על הדרך להקמת הלהקה: "שמענו דת' מטאל וגם התחלנו ממש לנגן על ההתחלה דת' מטאל שנוטה לאמריקאי, ואפילו קראנו ללהקה 'רזורקשן'. מהר מאוד השתעממנו והבנו שאם ננסה להיות להקה אמריקאית, מה בעצם נתנו לעולם שלהקה אמריקאית אחרת לא נתנה? יצאנו מנקודת הנחה שהמקום שאנחנו באים ממנו - ישראל, שזה קיבוץ גלויות, קונפליקטים, שלוש הדתות, היסטוריה מאוד עשירה, מלחמות, המקום הזה הוא מאוד מאוד עשיר, מלא בהשראה, במנטליות. החבר שלי ושלך הוא תימני ופולני ורוסי וכו' וכו'. כבר אז חשבנו ככה. כשחיפשנו שם ללהקה מצאנו את צמד המילים 'ארץ יתומה' בשיר 'רוחות מלחמה' של יהודה פוליקר מהתקליט 'עיניים שלי'. משם זה נולד. פוליקר לא שייך ממש לסצנת המטאל, אבל כשאתה לוקח את הגיטרות החשמליות של 'בנזין' ומחבר אותן למזרח תיכוניות שלו, אפשר להגיד ש'אורפנד לנד' היא בעצם ענף בעץ הזה שנקרא יהודה פוליקר, או בכלל רוק ישראלי".

קוטנר: באותה תקופה להקות כמו "סטלה מאריס" ו"גן חיות" עשו רוק כבד.
פרחי: "באותה תקופה לא נתפס לי הקטע של מטאל ועברית והעדפתי לשמוע באנגלית, על בסיס ממש מלא. היום אני מתייחס לזה אחרת, מה ש'היהודים' עשו הוא אדיר, ואנחנו בלהקה שרים בשלוש שפות, עברית, אנגלית וערבית".