"תחזיקו". זה השם שבחרה רוני דלומי לאלבום השני שלה, שמגיע עכשיו, שנתיים וחצי אחרי אלבום הבכורה, שהוקדש לשירים לטיניים מתורגמים לעברית. האלבום הראשון, עם להיטים כמו "תן", "קצת אחרת" ו"כך או כך", העניק לה פעמיים ברציפות את התואר "זמרת השנה", ואילו האלבום השני מעניק לה כבוד מסוג אחר. חצי מהשירים ב"תחזיקו" דלומי כתבה בעצמה, מה שאומר שזה הוא למעשה האלבום האמיתי הראשון שלה, גם כיוצרת, ולא רק כזמרת - הישג לא רע בכלל עבור בחורה בת 21 שעד היום נחשבה לזמרת נחמדה, כוכבת של להקה צבאית וזוכת "כוכב נולד" חביבה אך לא מזיקה. אלא שבמציאות של המוזיקה הישראלית הנחמדים מדי מוצאים את עצמם בסוף מדבבים סרטים מצוירים (לא שיש בזה משהו רע) ובשביל לשרוד אתה צריך להביא מעצמך עומק מסוים, להיחשף, לבכות, לשרוט, לפעמים לבעוט.
-רוני דלומי, תתחדשי.
"תודה רבה. זה אלבום שחיכיתי לו כל כך הרבה זמן ועבדתי כל כך קשה על כל מילה, הכל בקפידה. לכן אני באמת מתרגשת מאוד שהוא יוצא. זה היה תהליך אדיר, מורכב, כיפי, מעציםף הכל היה שם ואני ממש שמחה שהוא יוצא ושעשיתי משהו בשבילי.
-ממתי התהליך התבשל אצלך?
עוד מהאלבום הראשון. הייתי מודעת אז למקום שלי בחיים ובאלבום הראשון לקחתי את זה למקום של התנסות וכיף. הייתי צריכה להרוויח זמן, את הרגעים והחוויות, הייתי צריכה זמן ללמוד להעלות על הכתב דברים, או לבקש מאחרים, וזה לקח זמן. וכאן זה משהו יותר אישי".
-איך עבדת על שירים?
"בשני תהליכים. חיפשתי חומרים וגם התחלתי לכתוב בעצמי. מה שכתבתי הגיע מהיום יום מהחיים. הרגשתי שאם יש משהו שיוצר אצלי עניין ואני מתעכבת עליו בחיים – אז כתבתי אותו. מאחרים קיבלתי שירים שהזדהיתי אתם ונגעו בי ולקחתי אותם איתי לדרך".
-כתבת חצי מהאלבום.
"מאיר גולדברג עזר לי בתהליך כתיבה. ולימד אותי להתמקד, כי בהתחלה הייתי כותבת פזמונים מאוד ארוכים. כתבתי על דברים שריגשו אותי או תובנות. למשל בימי שישי אני חוזרת הביתה ובן הזוג נשאר במרכז בתקופות מבחנים, הוא לומד ואומר שקשה ולכן הוא נשאר בבית. ואני אומרת 'בטח הוא כן בא והוא עובד עלי'. והוא היה נשאר בתל אביב ואני בדרום בגעגוע, נבוכה בימי שישי. אז כתבתי על רגעים כאלה. לפעמים זה לא ספציפי. למשל ב'פניי לרוח' יש תחושה שמהדהדת ואתה רק מוציא אותה החוצה".
-רגע, מי זה החבר שלך?
"שמו אלון, הוא בן 27, סטודנט לרפואה. מסיים שנה שלישית. אנחנו יחד שנתיים וחצי אבל רק השבוע חוגגים שנתיים כי קודם לא הספקנו. הוא הכי מפרגן, יותר מכולם. גם ההורים שלי, אבל הוא ממש מעורב. הכרנו ברחוב. הוא ראה אותי ונדלקה לו נורה, ניגש אלי, וכבר הייתי רחוקה מדי. עשיתי אז פסטיגל ואחת הלולייניות הכירה אותו ועשתה שידוך. הוא לא ראה 'כוכב נולד', כי כשהתוכנת שודרה הוא היה בטיול בחו"ל. אז בהתחלה הוא לא ידע מי אני. כלומר כשהוא התחיל איתי הוא לא הכיר את כוכב נולד. זה נחמד שהוא רצה אותי בלי לדעת שאני מפורסמת".
-אם הוא סטודנט לרפואה ואת זמרת ושחקנית, מתי יש לכם זמן לחיות?
"מוצאים את הזמן. אני יחסית עמוסה, אבל העומס הוא חמצן בשבילי, מרגיעה אותי הידיעה שיש עבודה. עכשיו האלבום נגמר ו'צלילי המוזיקה', בהפסקה, אז אני משלימה פערים עם חברים. אחרי החופש אני שמחה שיש עבודה, אני רגועה".
-איך ב"צלילי המוזיקה"?
"אני בתפקיד הבת הבכורה ממשפחת פון טראפ. תפקיד עם בשר, מאוד טוב. כל ערב אני שרה הכל בחי. עלינו במאי, היו 15 הצגות הרצה ומכאן ממשיכים, חוזרים ללוח מטורף של יולי, אוגוסט, סוכות, חנוכה, לא חסר".
-בואי נחזור לאלבום - איזה בן אדם גילית, מי זאת רוני?
"אמאלה, שאלה גדולה, יואו. צריך להקשיב כי האלבום הוא כמו אלבום תמונות רק בשירים. חלק מהמשפטים שנכתבו שם הם משפטי רגע מתוך רגש, שלפעמים מייצגים אותך ולפעמים לא. אני מרגישה שיש שם המון אמת, שמייצגת אותי בתקופה הזו שהיתה. ניסיתי לא להיות שיפוטית כלפי עצמי, אלא להראות לעצמי את עצמי, לגלות לעצמי אמת ולהתמודד איתה. ניסיתי לזקק ולהבין מה קורה לי, לדבר עם עצמי על עצמי. לכן אני מרגישה שזה בא ממקום טבעי, לא לחצתי על דברים. אמרתי שאנסה לשקף את עצמי ומשם זה בא. המקום שממנו אני כותבת הוא להיות אמיתית עם עצמי ולא עם פוזה של כותבת. מוזר לי לקרוא לעצמי 'כותבת'. סך הכל העליתי על הכתב דברים שהם נוגעים בי ואמיתיים לי".
-היו רגעי משבר?
"היו רגעים שהרגשתי שאני לא בדיוק יודעת מה הצעד הבא והנכון בדרך. היה בלבול. האנשים שהקיפו אותי, אני סומכת עליהם, ותמיד היה לאן ללכת ולמי לפנות. אנ לוקחת דברים בפרופורציה. לא היתה לי התפרקות. אני פרקטית, אני עניינית, אין חוסר אונים אצלי. אני מאוד נרגשת, אבל לא רוצה להיות עלה נידף ברוח, אלא לשמור על היציבות. אני לא אוהבת לשקוע באכזבות כי זה מעכב אותי, אז אני יודעת להרים את עצמי מהמקומות האלה".
-האלבום הוא רק בשבילך או גם בשביל לחזור אל הקהל?
"בשבילי. מאחורי כל שיר יש סיפור וכשאני באה להופעה אני אדע על מה אני שרה, אמיתי על החיים. בכלל לא כתבתי כדי שיאמינו לי, או כדי שיאהבו אותי, אלא כדי להרגיש שלמה עם עצמי. ביטלתי את כל רעשי הרקע והלכתי עם מה שעושה לי טוב ואני מתקדמת בו נכון, מה שמביא אותי להתפתחות ולמידה. אני רוצה כל הזמן ללמוד ולהתקדם. אסור לי לחשוב מה יגידו, כי כל אחד אומר משהו אחר. אני חייבת שהתיבול של המרק יהיה הטעמים שאני אוהבת, אחרת הוא יתבלבל לי. אם כל אחד יוסיף תבלין משלו זה לאו דווקא זה ייצא טעים".
-מה רצית לספר על עצמך לקהל?
"דברים שעוברים עלי וגם כאלה שאני מזדהה איתם. למשל ב'סתם שני אנשים' - לא עברתי פרידה כזו, אבל הנושא נגע בי וריגש אותי. אני רוצה שהקהל שלי ייחשף אלי דרך השירים ויכיר אותי, זו דרך טובה. אבל לא הכל על מגש של כסף. הדברים לא נאמרים תמיד במפורש. לא צנזרתי את עצמי מאיך שיכולים לפרש אותי. הלכתי למה שנכון לי, איך שמתאים לי לדבר ולנסח את עצמי, מה שעובר עלי, לא להתחבא מאחורי משפטים שימצאו חן בעיני אנשים. אני רוצה להיות נאמנה לעצמי כשאני יוצרת. אם מישהי ייקח את זה למקום לא נכון זה יכול לקרות ואני לוקחת את זה בחשבון. אני שלמה עם האלבום ועם כל מה שנכתב בו ושכל אחד יעשה עם זה מה שהוא רוצה, וזה בסדר כי אני שלמה עם התוצאה".
-עד כמה ההצלחה חשובה לך כרגע?
"מאוד. עבדתי מאוד קשה ואני רוצה שיכירו את זה, חבל לי שיתפספס. אני לא בררנית כלפי הקהל. כל דבר שעשיתי אני שלמה איתו, מכוכב נולד עד היום. אני עומדת מאחורי מה שעשיתי ושירים מהאלבום הראשון יהיו במופע. אני מורכבת מכל הדברים האלה יחד, לא רק מהאלבום הזה".
-והפחד מכישלון?
קיים, ברור. בראש שלי אני לא חושבת על זה, כי זה לא עוזר לי ולא טוב לי. אני מפחדת שדברים פחות ילכו, ועושה הכל כדי שדברים כן יקרו, אני מאוד אופטימית באופי שלי. אם דברים ילכו לא כמו שצריך וגם אם המחשבות עולות לי - יש לי תשובות ואני עונה. גם אם זה לא יסתדר אני אדע לקום. על זה כתבתי את 'פניי לרוח'. אני סומכת על עצמי שזה יהיה לא פשוט ולא קל, אבל יש לי את הכוח לעמוד מול זה. אני רוצה לחשוב ככה לפחות".
-יש לך גם צדדים אפלים, כעסים, צרחות באולפן?
"אני ממש לא צורחת. אני לא מתעצבנת בצורה מוחצנת. לפעמים זה מקשה על אחרים כי כשאני כועסת אני שומרת בפנים. אני כועסת ולא אומרת, כי אני לא רוצה לכעוס. אני לא אדם אפל, אני אדם שמח. הרגעים הקשים הם ביני לבין עצמי כשאני אומרת לעצמי אמת נוקבת שניסיתי לברוח ממנה".
-מי הקהל שלך היום?
אני מרגישה שלאורך הזמן אני אוספת עוד ועוד קהל, חברים לדרך. עוד אנשים שבאים להופעות והצגות. יש אנשים משכירים מ'אופריה' בכבלים ומ'צלילי המוזיקה' בתאטרון, יש גרעין של קהל שהולך איתי דרך ויש מצטרפים. אני לא כוכבת ואני בחיים לא אראה את עצמי כזו. זה נורא מוזר. אני זמרת".
-לדעתך השתפרת כזמרת?
"עברתי דרך. אני שומעת דברים מלפני כמה שנים, שומעת הבדל ועושה לי כיף. יכול היה להיות אחרת אבל אוהבת את ההתפתחות הזו. מבחינה טכנית גדלתי וצבע הקול שלי השתפר. נוספו לי עוד רבדים שאני יכולה להשתמש בהם. כל מיני אזורים קוליים שאני יכולה לשיר דרכם. כיף גדול שיש עוד כלים לשחק איתם. ברמת ההופעה עם הזמן והניסיון אני לומדת עוד קצת וזה נותן לי אמון".
"אני מרגישה קרובה לעידן עמדי"
-מכל הטאלנטים של "טדי הפקות" מי הכי קרוב אליך?
"עידן עמדי. היינו עכשיו יחד בקנדה, בהופעה לקהילה היהודית. אני מתייעצת איתו, שולחת לו חומרים כדי לשאול על מה הוא חושב. גם את דיאנה אני מאוד אוהבת. פחות יוצא לנו לדבר, אבל כשאנחנו נפגשות זה כאילו לא היה פער של זמן. מי שיצא מ'כוכב נולד' עבר חוויה כל כך ספציפית שזה ממש מכנה משותף. אנחנו מבינים אחד את השני בדברים שאחרים לא מבינים. וגם את נתן גושן אני מאוד אוהבת, הוא כתב לי שירים באלבום הראשון".
-אמרו עליך שאת הכוכבת האחרונה שיצאה מ"כוכב נולד".
"זה ממש לא נכון. חגית יאסו מופיעה בכל העולם, אור טרגן בטלוויזיה, לעידן עמדי היה 'שיר שנה' והוא כל הזמן ברדיו. דיאנה הוציאה עכשיו אלבום ראשון והיה לה להיט סוחף ברדיו".
-זכית פעמיים רצוף "זמרת השנה".
"אני מברכת על זה, וזה לא מובן לי מאליו, אלא הכי משמח. עבדתי קשה בשביל זה. אני קמה כל בוקר לעבוד. ביום חופש אני מרגישה ייסוריי מצפון".
-את מסתכלת על עצמך מהצד?
"כן, לגמרי. זה מאוד מרגש אותי להסתכל לאחור. לא חשבתי בחיים שלי שאנצח ב'כוכב נולד' וארבע שנים אחרי זה אוציא אלבום שני. אני גאה בעצמי על הדרך הזאת. לא נעים לי להגיד את זה אבל אני גאה ורוצה להמשיך בה".
-איפה את בעוד חמש שנים?
"עם עוד שני אלבומים, ממשיכה לשחק".
-נשואה עם ילד?
"כבר עשית ממני אמא? אני בת 21, כל דבר בעתו".