תריסר שירי בחירות, לרגל המצב

"שיר בחירות" הוא מונח חמקמק. הוא מגיח בשבועות שלפני ההצבעה בקלפי, מעודד אותנו להצביע למפלגה מסוימת או מתריס בזעם נגד עוולות הפוליטיקאים. הוא בוטה, הוא ישיר, הוא לא עושה חשבון. וכמעט לכל שיר בחירות מתווסף בדרך כלל גימיק שמאפיין, מבליט אותו ומנסה לגרום לו לתפוס תשומת לב כדי להגיע לחשיפה בתקשורת.

הבחירות הנוכחיות לכנסת ה-19 הן ממערכות הבחירות היותר מוזרות שהיו לנו - התוצאות ידועות מראש, הימין ימשיך לשלוט, והמאבקים רוויי היצרים הם בעיקרם פנימיים - בתוך הגושים. עמיר וציפי מול יאיר ושלי, נפתלי ודרעי מול ביבי, אלדד יניב נגד כולם, וכולם צוחקים על מירי רגב. זו גם מערכת שאין בה הרבה גימיקים, כי הפוליטיקאים הפכו בעצמם לכאלה, ושולפים זה מול זה על בסיס התנדבותי. מהדורות החדשות דומות יותר מתמיד לתוכניות הסאטירה, ויש כבר שלוש כאלה.

דווקא על הרקע הזה, ועל רקע המחאה החברתית שהיתה כאן רק לפני שנה וחצי ועדיין נוכחת בגדול בבחירות האלה, יצאו בשבועות האחרונים כמה שירי מחאה מתריסים מאוד, שנועדו לזעזע, לזעוק, למחות, ובמקרה של אמנים פחות מוכרים - אולי גם לתפוס טרמפ על הבחירות האלה, ולהתפרסם דרכם. האם כלל הציבור מתרשם מהם? לא בטוח, אבל זו זעקה שכדאי שתהדהד.

ואחרי שירי המחאה, הנה צמד שירי תעמולה פוליטיים, מהצד הדתי של המפה:

והנה דברים שכתב אריה דרעי עצמו בערוץ היו טיוב שלו: "בני אלבז ביקש שאצטרף אליו. נכנסנו, שרנו ורקדנו, מאוד התחברתי למילים. אני כנראה לא אהיה זמר, אבל בשביל אהבה לבורא עולם לא צריך להיות זמר".

>> מה הוא השיר הכי מושמע ברדיו בישראל בשבוע האחרון?