הלהקה הבריטית-יהודית "אוי ואבוי", המתמחה במוזיקת כלייזמר יהודית בשילוב עם מקצבים בלקניים וגרוביים וסאונד אלקטרוני, חוזר בפעם הרביעית לישראל, בהפקת שוקי וייס. הפעם תקיים הלהקה בארץ שלוש הופעות, שיתקיימו ב-21-22/1 בבארבי תל אביב וב-23.1 בברל'ה בלהבות חביבה.
ההופעות הן במסגרת סיבוב חדש, המלווה את יציאת אלבומו השלישי "Travelling the Face of the Globe". האלבום הוקלט עם הסולנית החדש ברידג'ט אמופה (Bridgette Amofah), שהחליפה את קייטי טנסטל, אשר פרצה בקריירת סולו מצליחה ואף זכתה בתואר "תגלית השנה" באנגליה.
לראיון מתייצב המתופף ג'וש ברסלאו, שמתגלה כטיפוס חביב במיוחד, שכבר מת לפגוש שוב את הקהל הישראלי. "אנחנו אוהבים לנגן בישראל", הוא אומר. "ההופעות תמיד מחזקות את הקשר שלנו עם הקהל הישראלי. בגלל הקטע היהודי של המוזיקה מתייחסים אלינו כאילו אנחנו להקה מקומית. זה מרגש, כי בהופעה חלק מהשירים הם בעברית ולכן זה מיוחד שהקהל מבין את המילים, לא כמו בכל העולם".
יש באלבום שיר ביידיש ויהיה מעניין לנגן אותו בפני הקהל הישראלי
-ספר קצת על האלבום החדש.
"הסאונד אותו דבר, עם כינור, חצוצרה וקלרינט. הקלטנו סאונד מעולה, מאוד מרגש ורענן. כלהקה התפתחנו. יש פחות אנשים בהרכב ופחות יוצרים שמעורבים בכתיבה, אז אנחנו יותר ממוקדים ופחות מתפזרים ברעיונות לכל מיני כיוונים. זה מחזק אותנו לכיוון חיובי ואופטימי".
-אז למה הקהל הישראלי צריך לצפות בהופעות?
"לחומרים מהאלבום הראשון וגם מהאלבום החדש. אנחנו נהיה שבעה אנשים על הבמה בסאונד גדול עם זמרת חדשה, ברידג'יט, ששרה באלבום והיא פרפורמרית גדולה. הקהל יראה להקה שבה לכל אחד יש את המקום להתבלט עם כלי הנגינה, וכולם יחד יוצרים צליל שכיף לשמוע. יש באלבום גם שיר ביידיש ויהיה מעניין לעשות אותו בפני הקהל הישראלי, שאולי מכיר את השפה מההורים או מהסבים".
-איך הגעתם לצליל היהודי-מסורתי של מזרח אירופה?
"כולנו יהודים ולא הכרנו אותו כשהתחלנו לנגן. חבר'ה מהלהקה למדו ברוסיה ושמעו תקליטים והביאו את המוזיקה הזו משם. הרגשנו קשר למוזיקה הזו, היא ריגשה אותנו. כולנו יהודים אז אולי הקשר הוא מהעומק של השורשים המשותפים. הרגשנו שאנחנו רוצים לנגן אותה ולמצוא דרך לשלב אותה בתוך צליל של להקה עכשווית מלונדון. וככה יצרנו שילוב של הקטע הלונדוני עם הקטע המסורתי".
"מה שעושה כותרת בישראל, שמרגישה מוקפת ומבודדת, לא עושה את אותה כותרת באנגליה"
מדברים אצלכם על המצב הפוליטי בין ישראל לאנגליה, על החרם האקדמי?
"האמת שלא שומעים על זה הרבה באנגליה. אני חושב בקטע התרבותי-מוזיקלי אין בעיה בין ישראל לאנגליה. לנו כלהקה זה מאוד מורכב. אנחנו לא מתעסקים בפוליטיקה ולא רוצים להיכנס לזה. לכל אחד יש את הדעה שלו על תהליך השלום ועל המצב, אבל אנחנו מעדיפים להתעסק במוזיקה ולהופיע בפני הקהל הישראלי וזהו.
"בעיתונות שמענו קצת שהישראלים כועסים שפוליטיקאים ייעצרו ואנשי צבא ייעצרו אם הם ינחתו באנגליה, אבל שומעים על זה אצלכם יותר מאשר אצלנו. מה שעושה כותרת בישראל, שמרגישה מוקפת ומבודדת, לא עושה את אותה כותת באנגליה, הפרספקטיבה שונהה. אני לא מרגיש שיש בעיה עם ישראל באנגליה, אלא רק לאנשים מסויימים. אני מבין את הרגישות של ישראל והישראלים לנושא".
-יש לכם קשר אישי לישראל? משפחות בארץ?
"אין לנו משפחות. אישית אני חושב לבוא ולגור בארץ כמה חודשים. אני אוהב את ישראל ותל אביב, את מזג האוויר, האוכל, התרבות, חיי הלילה, הבנות. זה מקום אטרקטיבי. כרגע אני חי בלונדון ועושה מוזיקה, אנחנו מנגנים בכל העולם, אבל יום אחד כשיגיע היום אשמח לגור בארץ".
"החוויה הכי גדולה היתה להופיע במגדל דוד בירושלים"
-כמתופף, מי השפיע עליך הכי הרבה?
"אבא שלי ואחי, ששניהם מתופפים. אבא שלי ניגן בי-בופ וג'אז בלונדון. אח שלי מתופף גדול, זה קטע משפחתי. ההשראה שלי מחוץ למשפחה מגיעה ממקס רוץ' ובאדי ריץ', שני מתופפי ג'אז. גם הושפעתי ממוזיקאי היפ הופ באייטיז, מסאונד מהרחוב, דברים שלא שומעים ישירות במוזיקה, אבל יש בה את הצד הזה, של השראה שבאה ממקום מאוד מינימלי ואדג'י של היפ הופ".
-איפה עוד לא הופעת ואתה חולם להופיע?
"הייתי רוצה להופיע בדרום אמריקה – ארגנטינה, צ'ילה, ברזיל. אנחנו מופיעים בכל אירופה ואמריקה, רוסיה וישראל ועוד לא היינו בדרום אמריקה. אבל בינתיים החוויה הכי גדולה היתה להופיע במגדל דוד בירושלים".