"יש לי מדי פעם שיחות נפש עם זמרים שאומרים לי: 'אני יודע שאני שר זבל, אבל זה מה שקהל אוהב, אז אין לי ברירה'", אומר יוני רועה, מחשובי היוצרים במוזיקה הים-תיכונית. "אני לא מוכן ליצור ממקום של אין ברירה. אם הייתי רוצה, הייתי יכול ברגע זה להתיישב ולכתוב 13 להיטים בשקל עם טקסט בסגנון 'אוהב אותך לעד / רק לא רוצה לבד', שיעשו מהם רינגטונים וכולם ירוויחו בוחטות. אבל בכל השנים שאני במקצוע ראיתי אמנים מביאים להיטים ענקיים, ושנה אחרי אף אחד כבר לא זכר אותם. כמה זמרים גדולים באמת הז'אנר הים תיכוני הביא בשנים האחרונות? קובי פרץ עובד יפה מאוד, ושלומי סרנגה עשה קפיצת דרך ענקית מאז התחיל להקליט בעברית, אבל הם דוגמאות בודדות".
יוני רועה הוציא בימים אלה לרדיו סינגל כפול מתוך אלבום אוסף בשם "תחנת איסוף", שיראה אור בעוד כחודש וחצי. באוסף הוא מבצע בעצמו 12 מלהיטיו הגדולים, שרובם נכתבו במקור לאחרים, כאשר בסינגל מופיעים "כותל המזרח", ששר במקור דקלון ו"מנואל", ששרה גליקריה. "האוסף הזה הוא בפירוש תוצר של דרישת הקהל", מסביר רועה, "יש לצידי נגנים המופיעים איתי כבר שנים והם אמרו לי: 'יוני, קהל בהופעות מופתע בכל פעם מחדש לגלות שאת כל השירים האלה אתה כתבת', והם צדקו. החלטתי אחת ולתמיד לארגן תיעוד מסודר של יצירה רבת שנים שאני גאה בה מאוד, וזה גם סוג של סיכום ביניים בקריירה העוברת עכשיו לשלב הבא".
הנפילה הכלכלית עם מועדון ה"ברלה"
רועה, בן 45 כיום, הוא הראשון להודות ששלוש השנים האחרונות היו אולי הקשות בחייו אישית ומקצועית. אחרי שביסס מעמדו כאחד הכותבים המבוקשים בז'אנר הים תיכוני, עם עשרות להיטי ענק ברזומה ורקורד כמפיק ומנהל אישי ואמנותי שסייע לזמרים כמו אלי לוזון, אביבה אבידן ושלומי שבת לפרוץ למעמד כוכבי על, החליט לפני 11 שנים להפוך למבצע. במקביל השקיע סכומי כסף גדולים בהקמת מועדון ההופעות "ברלה" בקיבוץ להבות חביבה. עסקה שכשלה וסיבכה אותו בחובות כבדים שאילצו אותו, בין השאר, למכור את ביתו בנתניה. רועה נכנס לדיכאון עמוק, ובמשך חודשים ארוכים לא כתב שירים חדשים.
"אי אפשר ליצור כשקמים בכל בוקר עם כדורי הרגעה ולא יודעים מאיפה יהיה כסף לשרוד את החודש, שלא לדבר על להחזיר חובות", הוא אומר. "רק בחצי השנה האחרונה התחלתי לחזור לעצמי, מעיין היצירה מתחיל שוב לנבוע, עברתי עם המשפחה לבית חדש, את המועדון מפעילים כיום בהצלחה שני חברים שלי שקנו את חלקי במקום כדי לעזור לי לצאת מהתסבוכת שנקלעתי אליה. זו הייתה התנסות איומה שלמדה אותי הרבה על מה באמת חשוב בחיים. היצירה היחידה שלי בשנים האלה הייתה האלבום 'זעפרן', שיצא לפני שנתיים".
-זה היה אלבום רוק כבד בלי להיטי רדיו. דווקא במצב של משבר כלכלי בחרת ביצירה שהסיכויים המסחריים שלה היו מראש אפסיים.
"כשאני שומע כיום את האלבום אני שלם איתו לחלוטין. היה לי ברור שהוא לא יצליח, אבל הוא היה חייב לצאת כמו שיצא. אפילו בשם 'זעפרן' מופיעה המילה 'זעף', שהיא בדיוק המקום בו הייתי אז. הייתי חייב לפרק את הכעס והתסכול, ואיזה מקום טוב יותר לאמן לשחרר בו מועקות מאשר אולפן ההקלטות?".
"שילמתי מחיר אישי כבד על הדרך שלי"
- לא היה עדיף להתפשר קצת, להביא שניים שלושה להיטים, להרוויח מאות אלפי שקלים ולסיים את המשבר הרבה יותר מהר וקל?
"ולמכור את הנשמה לשטן תוך כדי? אין סיכוי. זה היה הורס אותי יותר מכל משבר נפשי או כלכלי. יש לי דרך בה אני הולך עוד הרבה לפני עידן הרינגטונים, כי חאפרים בתעשייה תמיד היו ותמיד יהיו. בתקופה בה כתבתי לאלי לוזון את 'איזו מדינה', ולאביבה אבידן את 'פרי גנך', לא באו אלי עשרות אמנים ורצו להיטים בשקל? לא הסכמתי אז ואני לא מסכים גם כיום. וכן, שילמתי מחיר אישי כבד.
"אנשים בז'אנר הים תיכוני טוענים נגדי שאני מתנשא, מרגיש שאני טוב מדי עבורם, שמחו בנפילה שלי. אבל השירים שלי, והאוסף החדש מוכיח את זה, רק משתבחים עם השנים. אפילו 'איזו מדינה', לצערי, הופך עדכני יותר ויותר. אלו המשמיצים אותי הם אנשים שהתחננו ממני בזמנו לשירים ולא קיבלו, כי אני זה שלא היה מוכן לרדת לרמה שלהם. מפיק מקצועי כמו אבי גואטה, או אמנים אמיתיים כמו אלי לוזון, שלומי שבת, זהבה בן, חיים משה ומרגלית צנעני ידברו בשבחי בכל הזדמנות".
"אני הכנסתי את הניהול האמנותי למוזיקה הים-תיכונית"
"עובדה שאני האיש שהכניס בגיל 22 את המונח 'ניהול אמנותי' לשוק. מי ידע בכלל מה זה? מי הקליט עם נגנים חיים ובאולפן מקצועי? זמרים היו עובדים עם אורגן קסיו על בטריות על עשרת השירים הראשונים שהיו כותבים להם ומוציאים אלבום. את המילה 'קונספט' מישהו הכיר? חשבו שזה מגיע בקופסאות קרטון".
- אתה כבר עובד, במקביל, על אלבום חדש?
"כן, אבל לוקח את הזמן. נותן לעצמי עד סוף 2010 להוציא שירים חדשים".
-מה הסיכויים שתיקח שוב תחת חסותך אמן חדש, ותבנה אותו מאפס?
"זה החלום שלי. אני מחפש כבר שנתיים חיבור כזה ולא מוצא. מבצע, או מבצעת, שכאשר אשמע את הקול שלהם ארגיש שזה משהו שאין כמוהו בארץ. אלי לוזון ושלומי שבת היה מבצעים כאלה. לא היו אז זמרים ששרו כמותם. אם אחווה שוב ריגוש מאמן חדש אעמיד לרשותו את כל הניסיון והיכולות המקצועיות שלי".