"גארדן סיטי מובמנט" ("Garden City Movement") הוא ההרכב האלקטרוני הישראלי הלוהט של השנה האחרונה, עם הישגים יפים בפסטיבלים (גלסטונברי, פיוז'ן, יוניטד איילנד) ובביקורות (פיצ'פורק, דה פיידר) בחו"ל, והערצה מקומית גדולה, כולל בגלגלצ.

ההחתמה שלהם בסוכנות CAA, שמייצגת גם את רדיוהד, בוב דילן, קנייה ווסט, דאפט פאנק, קראפטוורק וגוריאלז, זיכתה אותם בהכרה בינלאומית כאחד ההרכבים המעניינים בז'אנר. בחודש יוני האחרון הם יצאו לשני סיבובי הופעות באירופה, בשבע מדינות. החודש הופיעו באנגליה, אוסטריה וסלובקיה, כולל השתתפות בפסטיבל WAVES וחימום לרופוס וויינרייט.

"אני לא מרגיש שעפים עלינו"

בשבועיים הקרובים ימשיך הטריו - יואב סער, רועי אביטל ויוני שרוני, לקצור את הפירות, עם הופעה בחיפה (13.10), הופעה בפסטיבל של קבוצת "תדר" במתחם "Bloom Tel-Aviv" בדרום העיר (16.10, לצד האנג'לסי, לא כוחות, אריאל זילבר, עוזי נבון, בום פם ועוד) ובפסטיבל אינדינגב (23.10).

את כל זה הם עושים אחרי פחות משנתיים של עבודה משותפת ובסך הכל צמד EP'S (אלבומים קצרים) שהוציאו, מה שנשמע מוזר גם ליוני שרוני, כותב הטקסטים של ההרכב, ובעברו עיתונאי מוזיקה. "כיף לשמוע שאתה אומר שאנשים 'עפים' עלינו, אבל אני לא מרגיש את זה כל כך. זה כנראה נע בין אנשים. אני שמח שאוהבים. אתה יוצר משהו, מישהו מתחבר אליו, מה צריך יותר. כל יצירה שלך שמישהו אוהב יש ממנה תחושה חמימה של 'יש!', זה קרה".

-למה זה קרה? איך נהייתם הדבר הכי לוהט?
"זה לא שאנחנו מרגישים כזו אהדה בארץ כמו להקות אחרות במה שמכנים בתקשורת 'אלטרנטיב'. אתה לא יכול להשוות אותנו ל'אנג'לסי', למשל. אני פחות מרגיש,  עדיין קשה לי לקבל אהבה ולהאמין שאוהבים אותנו. אני מפחד להתעורר ולראות שזה לא נכון. אולי הבאנו משהו שהיה חסר קצת לאנשים, או שרוצים להתחבר אליו. אני מאמין שאם אתה עושה משהו אמיתי ומגיע ממקום מאוד אישי, ממקום אמיתי וכן, אז אם זה טוב יש סיבה שאנשים יאהבו את זה".

-אולי זה בגלל התגובות מהעולם, כל הביקורות עד היום טובות.
"זה נכון. אולי כי אנחנו מישראל אז מופתעים שכתבו עלינו משהו טוב בפיצ'פורק. אגב, אנחנו לא היחידים, 'ועדת חריגים' היו לפנינו. זה קורה לאמנים מישראל. גם לנו, לאט לאט. דברים יוצאים החוצה. אני מרגיש שהסכר נפתח ושבשנה הבאה יש דברים מעולים על הפרק. כיף ליצור ושדברים יוצאים מתל אביב וישראל ומקבלים הד טוב. ישראלים גם אוהבים לתמוך במשהו ישראלי שמפורגן בחו"ל. לא גאווה לאומית, אבל גאווה תרבותית. אני לא חושב שמה שאנחנו עושים זה הכי טוב. ואני עוד הכי הפחות צנוע משלושתינו. אנחנו מנסים לעשות משהו שאנשים יאהבו ושאנחנו נאהב, ושמספר סיפור אישי".

"כיף שאנשים המציאו מילים ל-'Move On'"

-איזה סיפור המוזיקה מספרת?
"אני כותב טקסטים באופן עצמאי, המוזיקה זה כולם יחד. הטקסטים זה מה שקורה לי בחיים. עברתי חיים מעניינים ולקחתי את זה קצת לאקסטרים. אבל השיר אף פעם לא יהיה על משהו שאתה רואה בעין. לא שיברון לב רגיל, אלא תמיד מורכב ו'הפוך על הפוך' ומתוחכם. למשל 'Move On' זו דוגמה מעניינת. מעולם לא פרסמנו את מילות השיר ואנשים ציטטו אותו ועשו לו קאברים ועיוותו את המילים, המציאו. אנשים הזיזו את השיר לחיים שלהם. פתאום שינו משפט שנשמע להם אחרת, כי אין טקסט רשמי פרסום. כמי שכתב את השיר זה כיף שאדם שמע שיר, התחבר, ולקח אותו לחיים שלו. זה ממש מרגש".

-מה אתה רוצה להגיד בכתיבה?
"זה לא 'קחו עכשיו מסר', אלא קחו סיפור וקחו אווירה. באי.פי. השני יש משהו לא ממומש שמתבטא בארבעת השירים. הראשון זה יותר אווירה. אם אני אספר את הסיפור שלי, זה יקלקל הכל. אני אוהב לשלב השפעות מסרטים, ספרים, דברים שראיתי ויזואלית, אינפוטים מחברים ללהקה. אבל זה לא יהיה עם מסר. אני לא בא להטיף לאף אחד וגם הלהקה לא בנויה לזה".

-אולי הרגישות התרבותית שלכם הדליקה אנשים. היכולת שלכם להביע תחושות אישיות והשפעות תרבותיות דרך המוזיקה.
"לא חשבתי על זה ככה, אבל זה נכון. יש טקסטורות תרבותיות שחשוב להעביר ואנשים מרגישים טקסטורה, דרך סאונד וויז'ואל, למשל ניואנסים תרבותיים שעוברים בסאונד. עכשיו שאתה אומר, אני חושב שזה ככה".

-יש יוצרים שהשפיעו עליך? עליכם?
"הכל תלוי בזמן ההקלטות של הדברים. אנחנו אוהבים מוזיקה ותרבות וחוקרים קדימה. האי.פי הראשון הושפע בין היתר מבמאים איטלקיים, אבל כל אחד הביא את שלו. יואב הביא אמירה ממוזיקה אתיופית. את האי.פי. השני עשינו בחודשיים בחורף הקודם, וההשפעות הן פחות חיצוניות ויותר סביב אווירה אישית. אני ממש זוכר את החורף, האולפן, התחושות שהרגשנו. פחות תלוי סרט אלא רגש".

"הרעיון הוא לחפש את הרעיון התרבותי ואז לכתוב סביבו"

-ועכשיו אתם עובדים על אלבום ראשון?
"כן, עובדים על אלבום בכורה שאני מקווה שייצא השנה, לא יודע מה יהיה. כרגע אנחנו מחפשים קו ועיצוב כללי. מחפשים מה הקו הארטיסטי הכללי שעוטף את הרעיון ומשם ניגש להקלטה. אנחנו לא כותבים שירים אלא מחפשים השפעות מדברים מהתרבות ומביעים את זה החוצה. לפעמם ליוצרים אין סבלנות לזה. אנחנו באווירה של מה קורה עכשיו, מה מרגישים, מה בא לנו להביע. הרעיון הוא לחפש את הרעיון התרבותי ואז לכתוב סביב מה שיבוא. זה מה שישפיע על המוזיקה".

-וכשאתה כותב, אתה גם מביע מה האחרים מרגישים?
"כן, בטקסטים אני לוקח על עצמי להביע את האחרים. הקרבה לאנשים האלה, לנסוע יחד להופיע, זה ממש קשה. הכל מאוד רגיש לפני הופעות. אתה לומד אותם יותר. בטקסטים אני אביע מה שאני קולט מהם, אבל הרוב יבוא מעצמי, עם כמה שיותר לשתף את כולם. אצלנו כל אחד משלים את השני בצורה מושלמת. כל אחד טוב במשהו והאחר משלימים לו. הכל נעשה בצורה בוגרת ונעימה. לפני עשר שנים כילדים זה בטח היה נראה אחרת. היום אנחנו בני 25-28, במקום הרבה יותר מפוכח. אווירה של בואו ביחד, הכל ביחד. עובדים על השירים יחד, מתחברים אליהם יחד. צריך להביא את הכל למינימום אגו, אחרת זה לא יכול לקרות".

הופעה ב"בוילר רום" תל אביב

-ישראל מחלחלת ליצירה שלכם?
"אני מניח שזה פחות יחלחל למוזיקה שלנו. אנחנו יותר אוניברסליים. גם דברים שקורים באפריקה ואמריקה, החולי בעולם, פחות מחלחל אלינו. מצד שני, הכל יכול להיות. אנחנו לא באים מתוך ניתוק. אנחנו חיים את החיים פה, אבל ביצירה שלנו אנחנו רוצים להתייחס לדברים יותר אישיים, בעולם הרגש, טקסטורות נפשיות יותר מעניינות מהמילקי בברלין".

-ומוזיקה ישראלית?
"אני בקיא במוזיקה ישראלית, גדלתי עליה, שמעתי לא מעט. באופן אישי אני מאוד מכיר, כולל בנבכי האייטיז, בעיקר דרך סצנת אנשי 'התדר' שמסביבי. אבל אווירה ישראלית לא מחלחלת להשפעות עלינו. אולי דברים ששמעתי חלחלו, אבל אי אפשר לשים את האצבע".

"בעוד עשרים שנה יגידו עלינו 'ככה מוזיקה ישראלית נשמעה אז'"

-אולי זה סוד הקסם, שכולם מחפשים משהו שהוא לא מפה?
"אולי בעוד עשרים שנה יגידו עלינו 'ככה מוזיקה ישראלית נשמעה אז'. להקות כמו 'הקליק', 'כרומוזום' ו'ז'אן קונפליקט' הושפעו מאירופה, מבלגיה. היום אתה קורא לזה 'אייטיז ישראלי'. אנחנו אולי נשפיע בעתיד ויקראו לנו 'מוזיקה ישראלית'".

-גם אין אצלכם כוונה מסחרית.
"יהיו כאלה שיגידו שאנחנו מסחריים. גם אנחנו רוצים להצליח, להגדיל את הקהל, לגעת ביותר אנשים. כוכבים בינלאומיים - אנחנו לא מכוונים לשם. אם זה יקרה, כיף גדול. עושים מוזיקה שנגישה לקהל רחב. היתה לנו שנה מעולה והיה כיף להיות במצעד של mako וערוץ 24. אנחנו רוצים לתת למי שאוהב אותנו עוד סיבות לשמוח ולהתרגש. זו הסיבה שאנחנו עושים את זה, לגרום לאנשים להרגיש משהו - טוב, עצוב, שיחדור אליהם, שייקחו אותו איתם הלאה".

-אז מה הציפיות?
"אני מקווה שנצליח יותר וגם הסצנה האלטרנטיבית תגדל. יש אינדינגב ויש עוד אנשים שלא שמעו עלינו. בכל הופעה יש מישהו שאומר שהוא בא במקרה ואהב אותנו. בפייסבוק מישהו כתב לנו שעבר פרידה ושהשיר שלנו זה כל מה שהוא היה צריך. זה הכיף. מישהו ששברו לו את הלב ואנחנו נתנו לו עזרה עם השיר. זה המון בשבילנו, שגרמנו למישהו להרגיש אחרת, יותר טוב. זה מדהים, זה הכי כיף לנו".