איימי וינהאוס מתה, ומהערב כבר יתחילו ההספדים, טקסי הזיכרון והקיטש. קצת אחריהם יגיעו בוודאי גם חגיגות הציניות של חברות התקליטים - האוספים, הדי.וי.די, הספרים, החומרים שלא הספיקה להוציא ואלה שלא הספיקה להקליט. השלב השלישי יהיה מופעי המחווה, בהם הבריטים הם אלופי העולם.
אבל היום הוא יום עצוב במוזיקה. יום שבו אלוהי הרוקנ'רול אוסף אל חיקו עוד קורבן של ההצלחה. עוד חברה ל"מועדון ה-27" הנוראי, עוד זמרת, אמנית, יוצרת, שריגשה מיליונים עם קולה המיוחד והמוזיקה שלה, ועכשיו עלתה למעלה לרגש את המלאכים.
אבא של איימי הספיד אותה כבר לפני ארבע שנים
וזה הזמן להזכיר שאביה של איימי ויינהאוס, מיץ' (מיטשל), כתב לה הספד לפני ארבע שנים לקראת הלווייתה, כי העריך כבר אז שהסמים יחרצו את גורלה כשאושפזה עקב צריכת סמים. "כתבתי הספד לאיימי בעצמי בחודש שעבר. כשהיה לה את ההתקף האחרון והיא נלקחה לבית-חולים, באמת חשבתי שזה עלול להיות 'זה'". אמר מיץ' ווינהאוס בראיון ל-BBC, כבר באוקטובר 2007. "הרופאים אמרו לנו שאפילו שאיפה קטנה נוספת מסם כלשהו יכולה להרוג אותה", הוסיף.
ווינהאוס האב הפנה את רוב ההאשמות והאחריות לבעיותיה כלפי בעלה דאז בלייק: "כשגיליתי שבלייק נתן לה שוב סמים, לא יכולתי להאמין. זה בדיוק כמו שמישהו יכוון לראש של האקדח. לבלייק יש השפעה רעה עליה ואני לא מתכוון יותר להעמיד פנים שזה לא כך. איימי אחראית אמנם למעשיה, אבל עד שהוא נכנס לתמונה היא הייתה נגד סמים קשים באופן נחרץ. כדי שאיימי ובלייק יתגברו על בעיות הסמים שלהם, הם חייבים ללכת לחוד, לשיקום ובלייק לא יתן לזה לקרות. לא איכפת לי בכלל מהבריאות שלו, אלא בעיקר מזה שבתי תהיה מאושרת. בסופו של דבר, היא הבת שלי, היא חזקה מאוד ואני אוהב אותה". כנראה שהתקוות ההן של האב, לא הועילו והיום הסיוט הכי גדול שלו התגשם. מצמרר (מיקי נירון).
זמרת גדולה, שכל כך חבל עליה
היום העצוב הזה כל כך שונה מאותו יום סתווי ושמח, בבית משפחת ווינהאוס, משפחה יהודית מסאות'גייט שבאנגליה, ה-14 בספטמבר 1983. התינוקת איימי ג'ייד ווינהאוס הגיחה לאויר העולם לאבא מיטשל ולאמא ג'ניס. משפחה מהמעמד הבינוני, אבא נהג מונית ואמא רוקחת, ששמעו ג'אז בבית, אח בכור בשם אלכס ותינוקת עם עיניים יפהפיות שכל החיים לפניה. או שלא.
החיים של איימי ווינהאוס, מלבד עבודה ככתבת בידור מתחילה ברשת "וורלד אנטרטיימנט", ששרה ג'אז בשעות הפנאי, ייזכרו בצדם האפל בעיקר בזכות המוות הידוע מראש שלה, כמכורה קשה לסמים ולאלכוהול, התמכרות שנגרמה כתוצאה מחוסר יכולת להתמודד עם ההצלחה המדהימה שלה כזמרת בצד המואר.
ואיימי ווינהאוס, למרות הכל ולפני הכל, היתה זמרת גדולה, שכל כך חבל עליה.. עם קול עמוק, קול חודר, קול עוטף. היו כאלה שאמרו עליה שהיא הזמרת הלבנה עם הקול ה"שחור" הכי גדולה מאז אלביס פרסלי. זמרת בריטית-יהודיה-לבנה, שחזרה אל ה-RN'B והבלוז השחורים באלבום "Back To Black", והחייתה ז'אנר שלם של זמרות לבנות ששרות סול.
זה היה בסך הכל אלבומה השני (אחרי "Frank" שלוש שנים קודם) וכבר בו היא הגיעה לשיאה. באלבום אחד, מלא בלהיטים ובמוזיקה מצוינת, הצליחה ווינהאוס לחבר קהלים ואהבות מוזיקליות של אנשים שונים כל כך, צעירים ומבוגרים, לבנים ושחורים, טהרני ג'אז ובלוז לצד חובבי רוק ומכורים לפופ - איימי ווינהאוס היתה הקול הגדול של שנות האלפיים שכולם חיכו לו וכולם פתאום אהבו, ואהבו לאהוב.
היא שרה באותו אלבום ממש על התמכרות ב"Addicted" ועל נסיונות גמילה כושלים ב-"Reahab" וסיכמה את הכל במשפט אחד פשוט שמסביר הכל: "You Know I'm No Good".
חמשת פרסי ה"גראמי" בהם זכתה ווינהאוס לפני חמש שנים על אותו "Back To Black" - האמנית-אישה הבריטית הראשונה שמגיעה להישג הזה - פתחו את הדלת לזמרות נוספות, אדל ולילי אלן, למשל. וכל זה קרה בהפקת מארק רונסון, אותו מארק רונסון שיופיע כאן בחודש הבא והבטיח להביא איתו את איימי להופעה בארץ.
חברה חדשה במועדון ה-27
מה שבטוח, איימי ווינהאוס היתה זמרת עם קריירה קצרה מדי, קורבן של ההצלחה של עצמה. ווינהאוס היא מהיום חברה חדשה במועדון המוות, "מועדון 27", הנורא, בו חברים הכוכבים המנוחים ג'ימי הנדריקס, ג'ניס ג'ופלין, ג'ים מוריסון, קורט קוביין, בריאן ג'ונס מהסטונז ורוברט ג'ונסון - כולם מתו בגיל 27 (ענבל פרלמוטר ז"ל עשתה את זה 3 חודשים לפני שהגיעה לגיל), חלקם מאלכוהול, חלקם מסמים, חלקם כי לא ידעו להתמודד עם ההצלחה. אצל איימי ווינהאוס צריך לסמן את המשבצת "כל הסיבות נכונות".
האם כמו קורט קוביין איימי ווינהאוס העדיפה "להישרף מאשר לדעוך?". היא כנראה לא בחרה להצטרף למועדון הזה. זה פשוט קרה. עוד צירוף מקרים נדיר. אלוהי הרוקנ'רול אוהב כנראה לקטוף אותם בדיוק בנקודה הזו, בגיל האמיתי, שבו זה או להמשיך לחיות את החלום הגדול או להתבגר ולצעוד אל עבר עתיד שמתחיל להתבהר, להתחיל לקחת אחריות על החיים. ואיזה כוכב רוק שחי על הקצה רוצה להתבגר, רוצה עתיד בהיר, רוצה לקחת אחריות, רוצה להודות בבגידת הגוף?
איימי ווינהאוס כנראה לא רצתה באמת לחיות
איימי ווינהאוס כנראה לא רצתה. לא באמת. היא הרגישה ששיאה מאחוריה. שכבר הגיעה לנקודת הקצה שלה. הלחץ עליה היה בלתי פוסק. כל העולם ראה אותה מנסה להשתקם. כל העולם הגיב בעצב מהול ברחמים מהול בחיוך (כי אי אפשר שלא לחייך) למראה מפגן האימים שלה על הבמה בבלגרד לפני כחודש. עצוב שמה שנשאר מהכוכבת האהובה הזו הוא סמרטוט מסומם, אבל זה מה שיש.
רבות נכתב על נסיונות הגמילה והשיקום שלה לפני שנתיים באיים הקאריביים. אחרי שהתדרדרה קשות בעקבות הצלחתה ונפלה לסמים, הצליחה, כך הבטיחו לנו, לאסוף את עצמה. אבל גם זה היה כבר פאתטי. היא כתבה שירים לאלבום חדש, התקשרה לאמנים ושרה להם בטלפון , החלה בהקלטות ואף סגרה על הופעות בלונדון. בהמשך פורסם כי הצליחה לגייס שוב את מפיק-העל מארק רונסון שיסייע לה.
בין מופעי האימים בקאריביים ובבלגרד בהפרש של שנתיים לא השתנה כלום
אבל כנראה שבין מופע האימים בפסטיבל הג'אז בקאריביים לפני שנתיים, לבין מופע האימים לפני חודש בסרביה לא השתנה אצל איימי ווינהאוס כמעט כלום. ולמה שישתנה. היא היתה כבר ב"רוקנ'רול", היא כבר היתה הרוקנ'רול עצמו, על סף התפוצצות, כשהלחץ מסביב גובר, העצבים מרוטים, הרגשות חשופים. והיא שוב ושוב ניסתה להיגמל ושוב ושוב מצאה מפלט באלכוהול ובסמים. אולי גם בסקס, בטח שבשירים. אבל מה עוזרים לך שירים טובים כשאתה מת.
לטוב ולרע, איימי ווינהאוס היתה כוכבת רוק'נרול מהאגדות. רוקנ'רול כמו שגדלנו לאהוב לפני שהיינו חייבים לשכוח אותו, כדי לזכור לקום בזמן בבוקר. ברוק'נרול כזה הכל לכאורה מותר, הכל אפשרי, וגם המוות הוא חלק מהעניין, מהמשחק, מהבלגן. המוות די בטוח הוא אורב בפינה, המוות אינו מחוסר עבודה, והמוזיקה ממשיכה להתנגן בדרך לגן העדן, היכן שאיימי ווינהאוס נמצאת עכשיו ובאייפון שלה מתנגן כנראה רק שיר אחד: "This Is The End" של "The Doors", ואם היא תוריד רגע את האוזניות מהאוזניים ג'ים מוריסון יוכל לשיר לה אותו בחי. כלומר במת.