ב-21 בספמבר יעלו הראפרים סאז וסגול 59 יחד על במת ה"זיגו דום", האולם הענק באמסטרדם, ויבצעו יחד את השיר החדש "In The Beginning" בליווי תזמורת בת 30 נגנים, לעיני 17 אלף איש זה יקרה במסגרת הקונצרט הבינלאומי "Masterpeace" שמארגן האו"ם למען השלום. מטרת האירוע היא לקרב בין מדינות ועמים שנמצאים בסכסוך, ולהפגיש על הבמה אמנים ממדינות עוינות. כך ייצג סגול 59 (חן רותם) את ישראל, בעוד שסאז, שהוא ערבי-ישראלי בשם סאמח זאקוט, ייצג את מה שבאו"ם מכנים "פלסטין". צוות וידיאו של האו"ם אף הגיע ארצה בשבוע שעבר כדי להכין עליהם סרטון שישודר באירוע.

לסאז אין בעיה, כך מתברר, לייצג את "פלסטין", למרות שהוא לא רוצה שידביקו לו תוויות. "אני מייצג את עצמי ואת המשפחה שלי", הוא אומר. "אני לא אוהב שמדביקים תוויות. אני ראפר אתני-בינלאומי והולך להופיע שם בזכות היכולות, ההתמדה שלי, הכישרון. יש לי קריירה כבר 15 שנה, אני עושה מוזיקה מכל הלב. הגעתי למעמד בזכות עצמי. אני מאוד בקיא ומעורב במה שקורה פה ויש לי הרבה כבוד לפרויקט הזה, ולהופיע שם זה חלק מההוויה שלי. גם הייתי מעורב פוליטית וחברתית וזה היה חלק מההתבגרות שלי בקריירה, אבל היום אני תכלס במוזיקה, המוזיקה והאהבה זה הדת שלי".

-אתה תייצג שם את העם הפלסטיני?
"אני לא נציג העם הפלסטיני. כאמן זה כבוד, זה לא קללה. זה כבוד לייצג את העם וזה חלק מההוויה שלי. המילה 'פלסטין' היא רק מילה. אני, עצם העובדה שנולדתי ערבי בישראל, אני רואה בזה גשר. כפלסטיני ערבי אני הגשר שיוצר את האמצע. למרות התקופה הקשה שעברה אני לוקח את זה לעצמי, לא מוריד את הראש. אני מייצג אחווה, צדק וחופש. לא את הלאום או הדת".

-אפשר לגשר על השנאה בין יהודים לערבים?
"היו לי עכשיו שנה שנתיים מטורפות החו"ל וראיתי דברים. יש הרבה סכסוכים בעולם. זה לא הסכסוך היחידי, עם כל הכבוד לתחושת הקורבנות והייאוש - יש עוד עמים שסבלו - אירופה, אפריקה. איפה אנחנו לעומת סוריה ועיראק? אז צריך להגיד תודה. תכלס אני קורא לעצמי 'אופסימיסט', כמו הסופר אמיל חביבי. אני לא מרים ידיים אף פעם. קל מאוד להוציא סינגל מלחמה או שירי שנאה ולהצליח על גבי מלחמה. לעשות שלום זה יותר קשה. אני אוהב להילחם קשה, אוהב שהחיים קשים, מפותלים ובסוף אגיע למטרה. אני חושב חיובי ותמיד על חצי הכוס המלאה. התבגרתי".

-מה הרגשת במלחמה?
"תחושה לא נעימה. אנחנו תמיד באמצע. אנחנו משלמים מחיר משני הצדדים. זה לא כיף ולא נעים. אף אחד לא רוצה מלחמות ולא בלגנים. זה לא טוב ואני מקווה שזו פעם אחרונה".

במקביל מוציא סאז סינגל חדש, "Girl Next Door", שמחבר אנגלית וערבית. "זה הדבר הבא", הוא אומר. "יש לי הרבה אמונה בסינגל ובאלבום שעשיתי. אני מכין שלושה סינגלים לשוק הבינלאומי, מתוך פרויקט שאני עובד עליו כבר שנתיים. הוצאתי כבר שני אלבומים בארץ ובחו"ל, עשרות סינגלים ופרויקטים. בשנתיים האחרונות אני מופיע באירופה וארצות הברית. בסינגל הזה אני רוצה להביא משהו חדש שלא היה עד היום".

-ראפרים ששרים בערבית יש הרבה.
"אני מציג עצמי כראפר אתני. אני מנגן על פסנתר ודרבוקה, שר עושה ראפ ושולט בשלוש שפות. באירופה לא מבינים ראפר עם רקע ערבי או מזרח תיכוני כי הם מושפעים מהמערב ועושים ראפ כמו כולם. אני מביא נישה שלא קיימת, משהו מהמזרח למערב, מזרחית עם היפ הופ, רוק ואתניות. אני האמן היחידי בארץ שהופיע בגלסטונברי שלוש שנים רצוף. אני האמן הערבי הראשון בישראל שהופיע שם, פורץ דרך. הופעתי בעשרות פסטיבלים. גרמניה, פריז, כבר 3 חודשים אני טס לפסטיבלים הכי גדולים, צ'כיה, סלובקי,ה מחמם את הבלקן. המוזיקה שלי, הכישרון זה מה שמדבר, לא הדעה הפוליטית או הלאום. הלאום שלי מוזיקה, הדת שלי אהבה".

אין תמונה
"אפשר לעשות שלום עם אויבים. כל צד צריך לקבל מכות מספיק חזקות כדי להבין שזה שווה לו". סגול 59

הצד השני בהופעה באירוע של האו"ם הוא סגול 59, חן רותם, שמסתבר שהחברים מהאו"ם הם אלה שהגיעו אליו. "פנו אלי בזכות עשייה של הרבה שנים", הוא אומר. "יש לי רקורד. לפני 14 שנה הייתי הראשון בארץ ששר בעברית וערבית, יחד עם שאנן סטריט ותאמר נפאר, ולאורך השנים בפעילויות ופרויקטים. אני מכיר את סאז הרבה שנים. אנחנו נהיה הראפרים היחידים שם, נתחלק בשיר חצי חצי, אני בעברית הוא בערבית ושנינו יחד את הפזמון. זה מופע עם קונספט יפה - עשרות אמנים מארצות יריבות שמבצעים יחד דואטים בכל מיני סגנונות. המטרה שלנו היא להראות צד אחר של ישראל".

-רגע אחרי המלחמה.
"הם התחילו לדבר איתנו עוד לפני 'צוק איתן'. אני מנסה להראות שישראלים ופלסטינים יכולים לדבר ברמה הכי בסיסית, להופיע יחד ולעשות דברים ביחד, בלי פוליטיקה. עצם זה שישראלי ופלסטיני חברים הרבה שנים ועושים שיר יחד, זה מסמל הרבה ויכול לתת תקווה ואופטימיות לאלה שאיבדו אותה בזמן האחרון".

-איך הרגשת במלחמה?
"רע מאוד. היה לי אח בתוך עזה ועוד אח במילואים מחוץ לעזה. תחושה קשה, בלבול, אובדן דרך, חוסר החלטיות ואסטרטגיה. בעיקר הטריד אותי שהחברה הישראלית נחשפה בפרצוף מאוד מכוער. דיברו על חוסן אזרחי, אבל בפועל הלכו מכות ברחובות והשמיצו אחד את השני. הרבה דברים צפו על פני השטח וחשפו שבר עמוק בחברה. אולי טוב שהדברים האלה נחשפו עכשיו".

-המבצע נראה לך מיותר, או שהיית בעד?
"אני בעד לדבר עם האויבים שלנו. ברור שצריך צבא חזק ואי אפשר לשבת בחיבוק ידיים ושרק יכו אותה. אני לא מצדיק את החמאס. אבל לצערי אין לנו תוכנית ואסטרטגיה. אנחנו רואים רק דרך הכוונת, לא רואים שנים קדימה, לא מוכנים לויתורים. ראשי המדינה צריכים להתנהל כאנשי חזון אסטרטגים, לראות כמה עשורים קדימה, אחרת כל פעם נצא בתחושת הפסד כמו עכשיו. אני חי במדינה שאני אוהב אותה וגאה בה, אבל אין לה גבולות מוסכמים. אנחנו אחראים לגורל של שני מיליון איש בעזה שגורלם לא ברור. אין הרבה מקומות בעולם שלא ברור מה קורה שם".

-אז מה הפיתרון?
"ישראל עושה ויתורים רק אחרי שהיא חוטפת פיגועים. ביבי הוא ראש הממשלה שנתן הכי הרבה לערבים, אחרי בגין שהחזיר את סיני. אנחנו עושים ויתורים אחרי שחוטפים על הראש, מדינית וצבאית. מצבנו הרבה יותר גרוע מלפני עשר שנים. והעולם מאמין לנראטיב הפלסטיני לא לנראטיב שלנו. נהיינו מדינה מפונקת, רוצים פתרון קצר. מדינה שרוצה הכל מהר, במהירות של סטטוס בפייסבוק. לא צריך להיכנס להיסטריה. אנחנו מדינת היסטריה ופאניקה, רוצים הסכם בבוקר וחייל שבוי בערב. במלחמת יום כיפור בשלושה שבועות נהרגו 2600 חיילים ואת השמות פרסמו הרבה אחרי. וגם אז מעט שמות בטלוויזיה אחרי המלחמה. פה מצייצים בטוויטר על די.אן.איי של חייל שנהרג לפני שעה. והנה אחרי ארבע שנים ראש ממשלה מהימין עשה שלום עם מצרים. זה מראה שאפשר לעשות שלום עם אויבים. כל צד צריך לקבל מכות מספיק חזקות כדי להבין שזה שווה לו. זה מה שאני אומר. אני רוצה שראש הממשלה שלי בישראל יידע מה אנחנו רוצים. צריך ראש ממשלה עם חזון ואסטרטגיה שיודע לאן הוא מוביל למקום טוב יותר ויודע להסביר את זה לעולם".

-מה דעתך על הראפר הבריטי שהצטרף לדאעש וערף את הראש של העיתונאי?
"אחוז אחד מהראפרים מוציאים שם רע לכל השאר".

-והצל?
"אין תגובה".

אין תמונה
"אחוז אחד מהראפרים מוציאים שם רע לכל השאר". אל ג'יני

הצל במסיבה
"אין תגובה". הצל | תמונת AVI: mako