היום, ט"ז בשבט, מציין עולם המוזיקה הישראלית והזמר העברי ארבע שנים למותה של שושנה דמארי ז"ל, מלכת הזמר העברי, שנפטרה ב-14 בפברואר 2006 בגיל 83. דמארי נחשבה משך שנים ארוכות כ"קול של ישראל", והיתה למעשה הדיווה הראשונה בארץ, זמרת שהיא ושירתה "גדולים מהחיים".
שושנה דמארי, ילידת 1923, עלתה ארצה מתימן עם משפחתה בגיל שנתיים. היא החלה לשיר עוד כנערה בסטודיו לדרמה ובהקלטות לרדיו המנדטורי. ב-1939, בגיל 16, הצטרפה לתאטרון בידורי, שם שרה לראשונה את להיטה הגדול ביותר "כלניות", שחיברו נתן אלתרמן ומשה וילנסקי. בתקופת ההעפלה לחופי ארץ ישראל שרה לעצורים היהודים במחנות המעצר הבריטיים בקפריסין.
זמרת העצמאות
את עולמה קנתה דמארי בתקופת מלחמת העצמאות, בשנים 1947-1949, אז שרה את "הן אפשר", "בת שבע", "הקרב האחרון", "הטנדר נוסע" ו"היו זמנים", שהעלו את מוראל החיילים, אשר אהבו במקביל גם את יריבתה הגדולה של דמארי משך שנים ארוכות, יפה ירקוני.
_c.jpg)
_c.jpg)
_c.jpg)
_c.jpg)
_c.jpg)
_c.jpg)
_c.jpg)
_a.jpg)
_a.jpg)
_a.jpg)
_a.jpg)
_a.jpg)
_a.jpg)
_a.jpg)
אחרי המלחמה המשיך שיתוף הפעולה הפורה של דמארי עם המלחין משה וילנסקי בשירים כמו "צריך לצלצל פעמיים", "הורה ממטרה", ,מול הר סיני" ועוד רבים. בין להיטיה אז היו גם "אני מצפת" ו"הרועה הקטנה מן הגיא". בהמשך אף כיכבה בתאטרון ובקולנוע.
כלת פרס ישראל
בשנת 1988 זכתה לקבל את פרס ישראל לזמר עברי. באותה שנה גם עשתה קאמבק גדול עם הלהיט והאלבום "אור". להוקרה מיוחדת בשנים האחרונות בחייה זכתה כאשר הקליטה שני שירים לאלבום "ממעמקים" של "הפרויקט של עידן רייכל".
השיר "הביטו אל האור" נכתב על ידי חמוטל בן-זאב והולחן על ידי דורון לוינסון במיוחד עבור שושנה דמארי ז"ל, לרגל חודש הזמר העברי תשס"ב (2002). הוא בוצע לראשונה על ידה באירוע פתיחת חודש הזמר העברי בבית הנשיא. בשיר נחרזו שמות שיריה הגדולים והוא השיר האחרון שהקליטה דמארי באופן עצמאי אחרי אלבומה "אור".
"הביטו אל האור"
זו אני הרועה הקטנה / זו אני מצפת, התזכור? / לילה לילה עוד הולכת אליך / ואתה שמאיר כמגדלור
עדיין כאן, אני ושירי / משלט עזוב לאור זיכרונות / חוזרת הביתה לביתי שלי / עם שני שושנים והמון מנגינות
פזמון: כבר שרתי על אהבות / כבר שרתי על מלחמות / עכשיו הגיע הזמן לשיר / שירי תקווה וחלומות
והארץ עוד תשקוט / כלניות יעטרו את חיינו / ואדם לאדם אז ידע, הן אפשר / הקרב האחרון היה ואיננו
היו זמנים, אותם אני זוכרת / ואם רוחנו לפעמים סוערת / זה יעבור, כמו טנדר שנוסע / הביטו אל האור, הוא בכולם נוגע
פזמון: כבר שרתי על אהבות / כבר שרתי על מלחמות / עכשיו הגיע הזמן לשיר / שירי תקווה וחלומות
אזכרה לשושנה דמארי ז"ל במלאות 4 שנים למותה תערך בבית הקברות ברח' טרומפלדור בתל-אביב ביום שישי 5 בפברואר בשעה 11:00