להקת כנסיית השכל מציינת בשנה הקרובה 20 שנה לפעילותה ושוב ממציאה את עצמה מחדש. הפעם עם התזמורת האנדלוסית הים תיכונית אשקלון, בניצוחו של תום כהן. שיתוף הפעולה איתם מוליד כעת את השיר והקליפ "מעל הים", היוצא כסינגל ראשון שמבשר אלבום בעקבותיו.
את "מעל הים" כתב והלחין חבר ה"כנסייה" רן אלמליח. את העיבוד וההפקה עשו חברי הלהקה עם כהן, שתזמר את השיר עבור האנדלוסית, שמתפקדת כאן כתזמורת ערבית קלאסית המתחברת עם להקת רוק חדשה ועשירת צליל.
"המחשבה היא על אלבום עם התזמורת שעדיין מתגבש"
"השיר הזה מדבר על העיקרון שבו גם אם לוקחים אותך מהמקום הטבעי שלך עדיין נשאר לך הזיכרון ממנו", אומר סולן הלהקה יורם חזן. "המילים אומרות שאפילו בדגים שגדלים בנהרות יש זיכרון של ים או ציפורים בכלוב שזוכרות את החופש. אצל האדם תמיד יישאר הזיכרון לאיפה שהוא אמור להיות. ומעבר לזה יש את האווירה של יום העצמאות וחוסר החיבור של הבחורה בשיר לאווירה בחוץ".
-אתם בדרך לאלבום שלם עם התזמורת?
"המחשבה היא על אלבום עם התזמורת שעדיין מתגבש, ייקח לו זמן. החיבור איתם נוצר דרך רן (אלמליח) ועמי (רייס) שהפיקו את הפרויקט של ריטה והיתה מחשבה לעבוד עם תום כהן שהוא המפיק והמנצח של התזמורת. ככה הם הכירו אותו, קלטו כמה הוא מוכשר והביאו אותו לאלבום החדש".
-כבר עבדתם עם תזמורת ב"אוטוביוגרפיה", במה עכשיו זה שונה?
"זו תזמורת אנדלוסית, ערבית, מזרחית. ב'אוטוביוגרפיה' עשינו גרסאות כיסוי לעצמנו וכאן אמחנו כותבים שירים חדשים. כאן מתחילים אלבום לושם התחלנו ממופע, זה אחרת. המוזיקה של האנדלוסית, אני שומע את ההיסטוריה שלה, יש לה רבדים עמוקים מאוד. לא היינו בטוחים שהשירים שלנו יכולים להתאים לחיבור איתם ובסוף יצא שעטנז מאוד מלהיב. למשל בשיר החדש התזמורת מנגנת ליין של עבד אל והאב המצרי, ליין מקורי שלו, ולחשוב שזה מתחבר לשיר ישראלי זה מדהים, החיבור הוא רוק עם אנדלוסי".
"התאכזבתי מאיך שהתקבל האלבום הקודם"
-בעצם את ממציאים את עצמכם מחדש.
"אנחנו תמיד רוצים לנסות משהו חדש. אנחנו חושבים בכל תקליט איך לא לחזור על עצמנו ואיך למצוא דרכים מענינות לעשות אותו. כל תקליט נשמע אחרת ובא מכל מיני כיוונים. הפעם זה עם האנדלוסית והחיבור עובד מצוין".
-מוזיקה אנדלוסית מחברת אותך למרוקאית? יש סיכוי ששוב תשיר במרוקאית כמו ב"קאנה וואחדה"?
"אנדלוסית זה מרוקו ומצרים ועוד מקומות, למעשה זו מוזיקה קלאסית ערבית. לגבי שיר במרוקאית הכל יכול להיות, אבל לא בהקשרים כאלה אנחנו בוחנים אלמנטים. המרוקאית בשיר ההוא יצאה בתמימות נתנו לזה לקרות. אולי כן נעשה שר במרוקאית, אבל זה לא מחויב המציאות".
-האלבום הקודם "שרות של אנשים" עמד בציפיות שלכם?
"אני באופן אישי קצת התאכזבתי מאיך שהוא התקבל, כי זה אלבום שצריך להקשיב לו כחתיכה אחת. לא היה בו שום שיר שיקרע את הרדיו. זה אלבום שלם, לא ניסיון לכתוב שירי רדיו. אז זה כאילו אכזבה, אבל הדרך היא לעשות אלבומים כי זה מה שאנחנו יודעים לכתוב - חטיבת שירים שתתאר הלך רוח מוזיקלי ואנרגיות של תקופה. אנחנו כותבים ועושים חזרות שנה שלמה ובסוף אלבום שלנו מתאר תקופה שלמה שהלהקה מתעסקת בזה, ולא שיר בודד. בדיעבד אולי הוא היה קצת קשה באיזושהי צורה, אבל זה עוד מוקדם להגיד".
-אולי הבעיה היא שאחרי 20 שנה בשטח אין לכם בסיס קבוע של קהל גדול שיקנה אלבום חדש שלכם.
"הבסיס לא נמדד בכמויות. יש אנשים שהם איתנו 20 שנה. אנחנו מכירים אותם, מהראשון לאחרון. צריך להוכיח את עצמך כל פעם מחדש וזה טוב, זה מלחמה טובה לאתגר את עצמך, שהקהל ירצה להמשיך להקשיב לך".
"התרומה שלנו היא בהלך רוח ובסאונד שלנו שמוטבע"
-המלחמה הזאת יושבת בראש כשניגשים לאלבום חדש?
"לא, כי אתה כותב שיר מדף חלק. אתה לא יכול להתחיל לחשוב על ההצלחות והכישלונות, אתה תמיד כאילו כותב שיר ראשון בחיים, זה הניסיון. אני ורן תמיד בחרדה על השיר הבא, איך אכתוב ומה אכתוב. אני בא ממקום נקי, לא ממחשבה איך הקהל יקבל את השיר. לפעמים יש יותר ולפעמים פחות. ידענו עליות ומורדות ואנחנו בסדר גמור עם זה. 20 שנה, אני לא יודע אם היתה בארץ להקה שהיתה פעילה ככה ברצף בלי הפסקות ופירוקים באמצע, זה חתיכת תקופה".
-מהי התרומה הייחודית שלכם למוזיקה הישראלית, לרוק הישראלי?
"הלך רוח, וסאונד שמוטבע. שומעים שיר שלנו ומיד שומעים שזה אנחנו. הגיטרה של דוד, הכתיבה של רן, הקול שלי, שלא דומה לכלום, וישר מבינים במה מדובר, וזה התגבש משך עשרים שנה".
-אתה מרוצה?
"אני אף פעם לא שואל את עצמי את זה. אנחנו תמיד בראייה קדימה, לא נשענים אחורה וחושבים ככה. מבחינתנו 20 שנה זה רק נתון. אנחנו נהנים תמיד לעשות את הדברים הבאים".