עידן רייכל והפסנתר באירוע השקה (צילום: אורית פניני)
"האלבום הוקלט תוך כדי התעסקות בצמתים שהשפיעו על המצב הנפשי שלי". עידן רייכל | צילום: אורית פניני

"רבע לשש", האלבום החדש של "הפרויקט של עידן רייכל", הגיע למעמד "אלבום פלטינה" על מכירת 35 אלף עותקים ימים ספורים אחרי יציאתו. הנתון הזה הופך את עידן רייכל למנצח הגדול של הפסח הנוכחי בכל מה שנוגע למכירות, לפחות עד שיגיעו נתונים רשמיים על האלבום החדש של אייל גולן והאוסף המשולש של שלמה ארצי. אבל רייכל, כדרכו, שומ על צניעות: "אשרינו שזכינו, שהתברכנו, אני וכל הזמרים והנגנים שהשתתפו ב'פרויקט' , באלבום הזה ובאלה שלפניו, שהקהל מעריך אותנו ואת היצירה שלנו", הוא אומר.

האלבום של רייכל כולל שירים שיצאו כסינגלים: "עכשיו קרוב" בביצוע תמיר נחשון, ו"בלילה" בביצוע עידן חביב, וכן שירים כמו "הרוח הזו", "עולם שלם", "חיים פשוטים" בביצוע אמיר דדון ו"אנא אנא ווה אינת אינתה" בביצוע מירה עוואד. כמו גם שיר בגרמנית בביצוע הזמר אנדראס שול, ושיתופי פעולה עם אנה מורה בפורטוגזית, ויו פארקה טורה בצרפתית ומרתה גומז בספרדית. באלבום בן 16 הקטעים מבצעים שירים גם ענת בן חמו, ליאת ציון, ישי ריבו, שי צברי וכמובן עידן רייכל עצמו.

-רייכל, מאיזה מצב מנטאלי הגעת לאלבום הזה?
"סיימנו את האלבום והסיבוב של 'בין קירות ביתי' והרגשתי שאני רוצה שינוי. לא ידעתי לאיזה כיוון להוביל, בסוף בחרתי בדרך שנמשכה בארבע השנים האחרונות. התחלתי ליצור שירים בעקבות הנסיעות בעולם, החלטתי להשאיר עיניים ואוזניים פקוחות בכתיבה, הופעתי עם עם אינדיה ארי, זמרת זוכת "גראמי", בארצות הברית והיתה לנו חווייה מטורפת, הופעות 'סולד אאוט' באולמות עם קופה פתוחה, חומרים באנגלית, שניים שלושה טורים באמריקה. שם התחלתי לכתוב על צמתים שאדם עובר בחיים. כתבתי שירים חדשים בעברית שהתגבשו לאלבום. גם הופענו המון בחו"ל, הלהקה של 'הפרויקט', והיינו במצב הכי ראוי להקלטה. מתוך המון הופעות הופק אלבום בהופעה שיצא לפני שנתיים. ואז היה חשוב לי לחזור למקום של הנגן. נפגשתי עם ויו פארקה טורה בטרמינל בברלין, אני כקלידן ישראלי והוא כגיטריסט אפריקאי. אמרתי לו שאני רוצה לחזור לנגן וניגנתי איתו איזשהו זמן. כל אלה היוו צמתים שהשפיעו על המצב הנפשי שלי. האלבום הוקלט תוך כדי התעסקות בצמתים האלה".

-כשאתה ניגש לאלבום חדש, מאיפה הביטחון שהקסם יעבוד גם הפעם?
"השאלה היא שאלה של הגשמה, לא של הצלחה. אם יש ילד בן 8 שכותב שיר ושם במגירה אז השיר קיים, והוא יכול להיות נהדר, אבל הוא שיר פחות מוגשם. השאלה היא מה זה הצלחה. אם אתה מקליט את השיר - זכית, וההקלטה תצא באלבום? זו זכות, השיר יושמע ברדיו - עוד זכות, יאהבו אותו אנשים - זו ברכה, יתחברו ויבואו לראות הופעה שלך - זה כבר נס ברמה אחרת. זו לא כתיבה מגויסת, אלא דוקומנטארית, שמתחברים אליה או שלא. הפרויקטים שעשיתי עם אינדיאה ארי או ויו פארקה טורה, ידעתי שאין מה לשחרר אותם בארץ, אבל האלבום עם ויו היה מקום ראשון באייטיונז. לא כל דבר מתאים לכל קהל ומה שמתאים יוצא".

עידן רייכל, עטיפת אלבום, רבע לשש (צילום: אלדד רפאלי)
"גם באלבום הזה לכל שיר את יש המשפט שהוא הדי אן איי שלו". רייכל על עטיפת "רבע לשש" | צילום: אלדד רפאלי

-איך קורית הכתיבה שלך?
"תמיד יש משהו שמגרה אותי, איזה משפט. כמו מנה של שף שהדי.אנ.איי שלה זה בסוף סוכר ומלח. בצורה הזאת, אמר לי שחקן גדול, כששאלתי איך הוא בוחר הצגה חדשה לשחק בה, הוא אמר שהוא קורא את התסריט ומוצא משפט אחד שהוא הדי.אן.איי של ההצגה או התסריט. גם אצלי כל שיר מתחיל או נגמר ממשפט אחד שהרעיון מתפתח ממנו. 'מה הזמן מסמן לי, זה הכל שאריות של החיים', היה משפט שממנו הכל מתפתח. אתה אומר ת המשפט הזה ובעצם נגמר השיר,אבל מהמקום הזה אתה מפתח את השאר. או 'אם תלך, מי יחבק אותי ככה', זה נשמע כמו סטיקר, אבל מפה אתה יכול לפתח. גם באלבום הזה לכל שיר את יש המשפט שהוא הדי אן איי שלו. 'כל מה שתמיד חלמתי, הכל בשבילי, כאן יש עוד זמן, הכל ישתנה בלילה'. אתה כותב את המשפט הזה ותוהה לעצמך מה מתפתח ממנו לבית ופזמון, ואז בתים ופזמונים. באלבום הראשון היה בכל שיר רק בית ופזמון, זה היה הדי אן איי של השירים".

-אז בבסיס אתה מייצר סיסמאות, סלוגנים, אתה סוג של קופירייטר.
"המטרה של קופירייטר היא למכור מוצר, לתאר מושא במשפט אחד ולמכור. אתה תמיד יכול להגיד שאתה מבטא את עצמך ברגש או מוכר רגש. במשפט 'אני אוהב אותך' אתה לא מוכר לה סטיקר, אבל בזה מסתכם כל הרעיון. אתה יכול לסכם הכל במשפט אחד אחרי שתיקה ארוכה וזה כל העניין. אתה קופירייטר של רגשות, אבל זה הדי אן איי של האהבה שלכם".

-איך אתה מסנן שירים?
"לעריכה צריך מרחק. סופר שכותב 700 עמודים העורך יוריד לו ל-450, זה כואב כי הוא אוהב גם את ה-250 הנותרים. צריך להיות עם מספיק יושר פנימי כדי לצאת מהשירים, להתסכל עליהם ממרחק ולבדוק האם זה ישרת אותם ואותך כן או לא. אני יודע שכל שיר שיצא ממני ימצא את מקומו למקום אחר. שיר יכול להגיע לפסקול של סרט או לפרויקט אחר. אין לי חשש ששיר לא יגיע לאן שמגיע לו להגיע אליו".

-ללהק את "הפרויקט" זו בוודאי עבודה קשה.
"אני יכול להבין בזמן מאוד קצר מאוד, עניין של דקות, אם אדם יכול לנגן את התפקיד או לשיר את השיר המסוים. אני יכול לזהות אם זה היהלום המתאים, וכל יהלום דורש ליטוש. מתוך ערימה של בוץ אתה עושה ניקוי וליטוש, השאלה היא אם יש לך את הכלים הנכונים. לא כל יהלום צריך את אותם כלים. יש זמרים שמקליטים בסלון בבית, או מול מיקרופון בפעם הראשונה, יש כאלה שצריכים אולפן ספציפי ומיקרופון ספציפי ואפילו כיסא ותאורה שנוחים להם. התהליך המהיר הוא לדעת כן או לא, אם זה היהלום שחיפשת. הליטוש עצמו מאוד קשה מדויק וסיזיפי".

-יצא לך שם של פרפקציוניסט-על. מתי אתה נהנה?
"כל הזמן, כי יש לי זכות גדולה לעשות רק את מה שאני רוצה. יש אמנים גדולים שצריכים לכלכל עצמם ולהגשים את עצמם בדברים אחרים. יש לי זכות לעשות רק מה שבא לי. אנחנו חיים את האלבום מהבוקר עד הלילה. כשאתה חי אתה במצבי רוח לפעמים, טיפה כעוס לפעמים, אבל בגדול צריך כל יום להגיד תודה על מה שיש. זה כמו שתבוא אליך דודה שלך ותגיד מה אתה מבואס יש ילדים בהודו מסכנים, אבל לפעמים אתה מבואס. על פניו אין לי סיבה להיות לא שמח. אם זה קורה זה בגלל שאני טיפה צולל לתהליך וקצת מותש או באפיסת כוחות".

-אז מתי אתה מרשה לעצמך לחייך ולהתרווח, להגיד לעצמך "עשיתי את זה"?
"זה כמו ניצוץ. כשאני שומע דברים טובים מהרמקולים, אתה שומע שזה קורה, שהאמת הפשוטה עוברת, שכמעט הצלחת לבטא במילם את מה שחשבת, שהצלחת להביא זמר לנקודה הזו. מרגש אותי לשמוע שילדים בבית ספר לומדים עברית עם 'בואי', או לראות את שושנה דמארי עולה איתנו לבמה בסוף חייה. לשמוע אמהרית פעם ראשונה ברדיו, או מרוקאית בפלייליסט עם שמעון בוסקילה. אלה רגעים מכוננים בזמן ואני נהנה בזכותם. הניצוצות האלה הם לונה פארק אמיתי".

-וכשאתה מביט על מה שעשית עד כה?
"אני שמח שהיו לי את האנשים האלה לצדי, יחד נכנסו בסערה בדלתות הכי מעניינות, הגשמנו כל מיני חלומות. פעם עליתי לבמה באולם 'אפולו' בניו יורק, האולם האגדי של מנהטן, לשתי הופעות 'סולד אאוט' אחת אחרי השנייה ואמרתי לקהל שזה לא חלום כי אפילו לא חלמנו להיות שם. אני לא מתעסק בהגשמה של חלומות, אלא בלזהות דלתות מעניינות להיכנס בהן בסערה. שמח שעשר השנים האלה שהיינו ב'פרויקט' נתנו לנו אפשרות לבחור. יכולנו גם להפסיק מבחירה אבל המשכנו. יש הרבה צעירים שממלצרים כי משהו לא קרה, לא היתה להם אפשרות לבחור, תודה לאל שלי יש".

-מה הווייב שאתה מקבל פה בארץ מקולגות, מקנאים בך לפעמים?
"אני לא בקשר עם קולגות. בקשת הרחבה אני שמח לראות ב'פרויקט' אמנים מוכרים מו שמעון בוסקילה ואמיר דדון שחוזר ל'פרויקט' באלבום הזה, או דין דין אביב, שושנה דמארי ז"ל, שבאים לשיר איתי. או לכתוב שיר עם ריטה, את 'מחכה' שעשה דברים יפים. יש כל הזמן עשייה. אין לי יכולת לדעת אם מפרגנים לי או לא, וזה גם פחות רלוונטי. לפעמים יותר קל לפרגן מתוך שפע. מי שבנקודה חזקה קל לו להגיד שהוא אוהב אחרים. מי שלא בשפע ולא הולך לו הוא ריק ואין לו מה לתת. אני לא שופט מישהו על המצב, זה מה שזה".

-בוודאי הציעו לך להשתתף ב"כוכב נולד" ו"דה ווייס". הרי אתה למעשה מנטור של הזמרים שעובדים איתך.
"להיות שופט או מנטור לא מעניין אותי. הפורמט בתוכניות האלה מביא מוזיקה ישראלית לפריים טיים ולכן זו עשייה מבורכת. אני שמח שרואים את התוכניות, שהן מחזיקות מסך יותר מכמה אנשים בבית עם מצלמות נסתרות. אני שמח על העשייה. כדי להשתתף בזה אני חושב שצריך להיות דמות טלוויזיונית טובה וחזקה על המסך. אני הייתי מסכם הכל בחצי דקה: 'תאמינו בעצמכם, תעבדו קשה, תאמינו תמיד בדרך שלכם, כדי שתוכלו להגיד 'עשיתי את זה בדרכי שלי'. זה מחזיק מסך שתי דקות, בסוף התוכנית היתה יורדת וחבל".

עידן רייכל ומשפחת נתניהו בארוחת הערב (צילום: לע"מ)
"איש לא יודע אם אני בימין או בשמאל, דעותיי הפוליטיות לא ידועות". רייכל והנתניהוז | צילום: לע"מ

-לא חששת להביע את דעתך בנוגע לשירות בצה"ל, למשל, אבל אף פעם לא כתבת שיר פוליטי.
"את הדעות לא יודעים כי העשייה המוזיקלית שלי היא לא פוליטית, אולי היא חברתית, אבל זה לא רלוונטי לדעה שלי. אם יש אמן שכותב על עניינים פוליטים יש סיבה להקשיב לדיעותיו. איש לא יודע אם אני בימין או בשמאל. אני אוהב את הארץ אבל זה כולם, כולם אוהבים את הארץ. תיקח טייסים, יש שם כאלה שהם מרצ ויש כאלה שהצביעו לימין המפה הפוליטית. בדרך כלל שומעים התבטאויות שלי בנושאים אחרים. למשל, אני לא יכול לשאת אמנים שמדברים בגנות המדינה שלנו בתקשורת העולמית בשבל להרוויח נקודות זה מחליא. התקשורת העולמית תאהב לשמוע אמן או אמנית שמדברים בגנות המדינה, ליצור פרובוקציה. מי שמוכר את המדינה בשביל למכור אלבומים או כרטיסים הוא בעיני אמן קטן מאוד ואיש קטן מאוד".

-אתה מתכוון לאביב גפן?
אני לא אומר שמות ולא את השם הזה. אני כן אומר את הדעה שלי בזמני מלחמה. למשל הטור שכתבתי עכשיו על 'עמוד ענן'. דווקא התקשורת העולמית עושה איתי ראיונות למיליוני קוראים בהודו או צופים באל ג'זירה או אפילו ל'ניו יורק טיימס'. רוצים את הדעה לי כי היא אותנטית ולא דעה שמנסה להתחנחן על קהל מסוים. אין לזה שום קשר לימין ושמאל. אני לא חושב שאנשי שמאל מתייחסים בצורה לא ראוייה למדינה ולא חושב שאנשי ימין הם הפטריוטים היחידים. ממש לא".

-איך אתה ניגש למופעים בקיסריה ביוני הקרוב?
"אלה הופעות שכולנו מתרגשים ומגויסים אליהם. למופע החדש יש אתגרים, לדעת מה ייכנס ומה לא, בעזרת כל הצוות על הבמה והצוות מאחורי הקלעים, כדי שנוכל ליצור את המופע הכי ראוי".

-חשבת על מופע עם כל המבצעים מכל האלבומים?
"אולי בפארק הירקון בעוד חמש שנים, מופע פתוח לכולם, עם דין דין אביב, מרתה גומז, אנדראס שול, לראות את כולם מגיעים לבמה, נראה אולי מישהו ירים את הכפפה הזו".