רגע לפני גמר "הכוכב הבא" התייצבה השופטת ריטה מול מצלמות רשת CNN, הרשת המובילה בעולם בשידורי חדשות גלובאליים, כדי לספר על הקשר המיוחד שיוצרת המוזיקה שלה (באלבום בפרסית "השמחות שלי") בין ישראלים לאיראנים, ועל הפערים שקיימים בין שתי המדינות.
את הראיון קיימה כריסטיאן אמנפור, מי שנחשבת לאחת הכתבות הותיקות והמוערכות בסי.אן.אן בפרט ובעולם בכלל, ומומחית לענייני המזרח התיכון, שלא תמיד אוהבת בדיווחיה את ישראל. לפני הראיון הציגה אמנפור את ריטה כ"ריטה יהאן פורוז, שנולדה באירן, אבל היא אחת הזמרות המצליחות בישראל כבר שלושה עשורים. היא ידועה למעריצה כ'ריטה', והפתיעה אותם כאשר הוציאה בשנה שעברה אלבום שכולו בשפת אימה הפרסית. אבל במקום שתזכה מהם לכתף קרה - האלבום הגיע ל'זהב' תוך שלושה שבועות. באירן, היכן שמוזיקה מערבית אינה מותרת באופן רשמי, האלבום של ריטה יחסית פופולרי. שוחחתי איתה על איך זה להיות אייקון בשתי מדינות שאין ביניהן יחסי אהבה".
אמנפור: ריטה יהאן פורוז, ישראלית ששרה מוזיקה פרסית, זה סיפור ארוך ומורכב, איך זה התחיל.
ריטה: "עזבתי את אירן עם הוריי בגיל 8. הוריי אמרו לנו לא להגיד שם שאנחנו יהודים, למרות שבכלל לא היו בעיות. היחסים עם יהודים וישראלים היו נפלאים בשנות ה-70'".
אמנפור: איך היתה חווית הקליטה בישראל?
ריטה: "זו תרבות שונה לחלוטין. המנטליות האירנית מורכבת משכבות, שחלקן גלויות וחלקן נסתרות. המנטליות הישראלית מאוד פתוחה, חופשית, מיידית, קופצנית. הייתי בהלם כשהגעתי לבית ספר. חשבתי שכולם משוגעים, כי הם היו כה חופשיים".
"אין ריב בין העם הישראלי לעם האירני"
אמנפור: איך הפכת לזמרת מצליחה בישראל?
ריטה: "זה היה החלום שלי להיות זמרת. עבדתי ממש קשה, למדתי ואימנתי את עצמי לילות שלמים כדי שזה יקרה, כדי שכל מדינת ישראל תקבל אותי. עברו מאז 26 שנה וזה עדיין מפליא אותי, האהבה, הקבלה".
אמנפור: הפכת לסנסצייה בישראל. המוזיקה שלך הגיעה לפסגה. שרת לראשי המדינה ולאורחים רמי מעלה מחו"ל. שרת את ההמנון הלאומי באירועים ממלכתיים. אבל היחסים בין ישראל לאירן לא טובים. איך זה גורם לך להרגיש, לעשות את כל מה שעשית?
ריטה: "אני רוצה להגיד משהו חשוב. אין ריב בין העם הישראלי לעם האירני. זה בין הממשלות או המנהיגים או משהו כזה. אני מאוד אירנית ומאוד ישראלית, ואני הוכחה חיה לכך שהדברים יכולים לחיות אחד עם השני בצורה מדהימה".
אמנפור: איך הפכה המוזיקה שלך לפופולרית באירן. את הרי לא יכולה להופיע שם ולא להיות מושמעת באופן רשמי, היא אסורה שם.
ריטה: לא ידעתי שהאלבום הפרסי שלי ממש מוכר באירן ונמכר שם בשוק השחור ושהוא הפך ללהיט. התחלתי לקבל עשרות מיילים מאירנים שכתבו לי: 'תודה לך שאת מראה את הצבעים האמיתיים של התרבות שלנו לעולם'. הכי חמוד מביניהם כתב לי: 'ריטה, אני כל כך רוצה לצפות בהופעה שלך, שגם אם העונש הוא שלוש שנות מאסר ושבעים מלקות, אני עדיין רוצה לראות אותך מופיעה".
ריטה: "אני מאמינה שיום יבוא ואופיע באירן"
אמנפור: האם יום אחד תזכי להופיע באירן?
ריטה: "אני מאמינה שכן. אומרים - שלח את ליבך קדימה, ואז נסה להגיע אליו".
אמנפור: היתה להקה כשעוד היית חיילת. אחר כך הצלחת עם אלבומים בעברית. למה החלטת להקליט אלבום בפרסית?
ריטה: יש לכך הרבה סיבות. אני מאמינה שבגיל מסוים אתה מתחיל להרגיש מחובר יותר לעצמך. התגרשתי לפני חמש שנים, מתתי, ונולדתי מחדש, לדעתי, הרבה יותר חזקה כאדם וכאישה. הרגשתי שאני חייבת להקליט את פס-הקול של חיי ושל חיי משפחתי. הזיכרון הראשון שלי הוא שאמא שלי מושיבה אותי על השטיח, עם רגליים משולבות, מניחה לפניה כרית, ואני יושבת על הכרית, היא מנדנדת אותי, שרה לי שירי ערש ובוררת אורז. הייתי חייבת לעשות את זה".
אמנפור: את מכירה את הקמפיין הישראלי "אני אוהב את אירן", ואת הקמפיין האירני הנגדי?
ריטה: בטח. לכן רציתי לעשות את זה, רציתי להמשיך. אנחנו מדברים, אנשים לאנשים, יש בינינו חומה, וכמה שיותר נשרוט אותה ונעשה בה חורים קטנים... אנחנו, האנשים, ניקח אחריות על חיינו וגורלנו, ונעשה זאת - כך נבין שאין בינינו שום ריב".
בסיום הראיון ביצעה ריטה את משירי האלבום "השמחות שלי", בפרסית כמובן.