בהיסטוריה המפותלת של המוזיקה הישראלית והזמר העברי שמורה פינה חמה של נועם הליכות ויפי קול לרוחמה רז. היא גדלה בבית מסורתי-דתי ושמעה זמירות שבת כילדה. בלהקות הצבאיות קראו לה "הזמיר מירושלים", והזמירה לא הכזיבה. "בארץ אהבתי השקד פורח", "חלומות", "ההר הירוק", "שלג על עירי", "רקפת", "לכל אחד ירושלים", "ערב קיץ ויונים", "אגדת שלושה וארבעה", "למה לא" ו"בכרמי תימן" הם רק חלק מהקלאסיקות שלנו שיצאו מפיה בקול גבוה וזוהר, עליו שמרה עד היום.
"הסכמתי שישחררו את הרוצח של אחותי"
זה נשמע כמו סיכום של הקריירה, אבל בגיל 57, רגע לפני יום העצמאות, מוציאה רוחמה רז את השיר החדש "אנגן שירייך" (מילים ולחן: אבי אוחיון), שמוקדש, איך לא, למדינת ישראל. היא מארחת בו בקולות את מאור תיתון מ"דה ווייס", וכן, היא מרגישה פטריוטית מתמיד כשהיא שרה אותו.
"ב'אנגן שירייך' יש אמירה של מי אני פה בארץ הזאת ולמה אני אוהבת להמשיך ולנגן את הארץ הזאת", היא אומרת. "מאז ששרתי את 'בארץ אהבתי' הבנתי שאני רוצה לחבר בשירים שלי את האישי עם הכללי, אני רוצה לשיר את שירי הארץ הזו. אני מאוד אוהבת את הארץ וכואבת אותה. חוויתי דברים. אחותי, מרים צרפי, נהרגה בפיגוע בקו 405 בשנת 1989. למרות הכאב שלי ושל המשפחה אני אוהבת את הארץ ועושה דברים חברתיים, מתנדבת למען משפחות שכולות. נרתמתי גם לעניין השחרור של ג'ונתן פולארד ואני לא רואה בזה משהו פוליטי. כשעמד על הפרק שחרור גלעד שליט ביקשו לשחרר את רוצח אחותי והבעתי הסכמה והופעתי בעצרות להחזרת גלעד. כך יצרתי קשר עם נועם שליט ועכשיו התחברתי לנושא פולארד, כדי להשפיע על שמעון פרס. אני מחברת את העשייה שלי לארץ הזאת. חשובה לי השפה העברית והלשון העברית. הבנות שלי מכירות את הזמר העברי על בוריו. הבת שלי עובדת בזאפה ויוני רכטר הציע לה להחליף את הזמרת שלו בהופעה כי היא יודעת את כל המילים על-פה. מי שאוהב זמר עברי מחובר לארץ, ויש עוד מקום לזה. יש המון ערבי זמר, כל השנים, זמרת הארץ היא חלק מאיתנו".
-התחברת בשיר הזה ליוצר צעיר ולזמר צעיר.
"בחרתי בשיר עם נימה עכשווית מבחינת העיבוד וכן, היוצר אבי אוחיון שיוצר גם לאחרים. ברקע שר מאור תיתון שהוא זמר יוצא מהכלל, שילבתי אותו והוא מאוד התרגש. אני רוצה להמשיך לעשות את מה שאני אוהבת ולהישאר עדכנית ועכשווית. הזמר העברי והשפה עברית מלמדים אותנו גם להתנהג כמו שצריך. אם מדברים בעברית נכונה ולא ב'יאללה' וסלנגים זה משפיע עליך וגם על הסביבה. אמנים יכולים להשפיע על הקהל כשחשוב להעביר את המסר. אני שרה את המסע לארץ ישראל של שלמה גרוניך כי חשוב לי להדגיש את יהדות אתיופיה וכך בנויה גם ההופעה שלי. אני קשורה מאוד לתרבות המסורתית, לא החרדית האדוקה, שמאוד קשה לי איתה ועם כל מה שקורה מסביב לאחרונה עם כל ההדחקה של נשים החוצה. כל נושא מקומות ישיבה אחרים באוטובוסים - זה לא החינוך שאני גדלתי עליו בבית, שזה לקבל את האחר כמו שהוא ולכבד את התרבות של האחר.
"הבעיה של הזמרים הותיקים היא שהשוק מוצף בצעירים"
-והוצאת עוד שיר, את "כלה"
"לפני חצי שנה בתי הבכורה לימור התחתנה ורחל שפירא כתבה לי את 'כלה' וקובי אפללו הלחין. הפתעתי את בתי בחתונה ושרתי לה את השיר. מאז מבקשים ממני לשלב אותו בחופות כי הוא מאוד מרגש. קובי אפללו הלחין אותו במיוחד לקול שלי כהערכה לזמרת כמוני כי אמא שלו אוהבת אותי. הקשר נוצר כשב'היכל התהילה' שרתי את 'מה שהלב שלי בחר' ואמא שלו קראה לו לראות אותי בטלוויזיה. הוא מאוד התרגש ואהב, ויצר לי את השיר.
-היית ב"היכל התהילה", התרבות הישראלית לא שוכחת את הותיקים?
"יש את הזמרים הגדולים שעדיין מופיעים ומצליחים ולא צריך לומר את שמותיהם, כולם יודעים. הבעיה של האחרים היא שהשוק רווי ומוצף בזמרים צעירים ששרים קאברים בתוכניות וחושבים שאחרי זה העולם נפתח בפניהם. יש כאלה שכן, אבל הם מעטים אתה צריך ייחוד בקול ולהיות אמן שבונה רפרטואר. 'כוכב נולד' זה נפלא, השאלה מה אחרי זה. יש כאלה שאין להם את זה וזמרות פורשות כי הן הבינו שהן נופלות. לדעתי זה היה מעשה נבון של יובל דיין לפרוש, כי היא רוצה לבנות את עצמה".
"אם לא שירי ארץ ישראל מה ישירו בטקסים? על האני הפרטי, האישי, המסכן?"
"אני למדתי מוזיקה ופיתוח קול לפני הצבא ולקחתי הרבה השתלמויות בתחום המוזיקה וכל הדברים האלה מאוד העשירו אותי כזמרת. בזכות זה גם שמרתי עד היום על היכולות של הקול שלי. הרבה זמרים יורדים בסולם כשהם מתבגרים ואני עולה גבוה יותר, ולפעמים אני מורידה את עצמי בכוח. אני מאמינה בעבודה קשה ולא במשחקים כמו של תוכניות ריאליטי.
"ב'היכל התהילה' היה רצון לקדם את הזמר העברי וכל מה שעשיתי יצא באור חיובי. הגעתי למקום שלישי וזו היתה חוויה מיוחדת שאני לא מצטערת עליה. זו היתה עבורי הזדמנות להגיע לקהל צעיר, קהל שחשב ש'חלומות' זה שיר של אייל גולן ומתחבר אליו עכשיו מחדש כשיר שלי. אני מופיעה בטקסים ואירועים וצעירים מחמיאים לי וזה מרגש אותי. אני יכולה להגיד באופן כללי שהישראלים מחפשים את הדבר הבא והתקשורת מחפשת את הדבר הבא. אבל אם התקשורת תדע לתת לותיקים שמתעקשים על האמנות היא רק תרוויח. אני לא מתביישת שאני אוהבת את שירי הארץ, אחרת מה ישירו בטקסים? על האני הפרטי, האישי, המסכן? אני מאמינה בלתרום לחברה במשהו קטן לא רק לעשות לעצמך, ככה נהיה חברה הרבה יותר טובה. כי אין לנו ארץ אחרת לטוב ולרע. ואני מתחברת לשמחה ואני נורא פטריוטית. אני שומעת על ישראלים שנוסעים לחו"ל ולא מתנהגים כמו שצריך וזה מקפיץ אותי להטיף לשמור על התרבות הישראלית. יש בנו צדדים יפים שלא רואים אותם כי זה לא צהוב מספיק, אז לא מראים את זה בטלוויזיה".
"מי ששולט במדינה זה לא הקדוש ברוך הוא, אלא הממשלה"
-מה מרגיז אותך?
"שאנחנו לא מספיק מאוחדים. מה שקורה בין החילונים לחרדים. הסיפור של בית שמש, שלא שומרים על החוק. מי ששולט במדינה זה לא הקדוש ברוך הוא, אלא הממשלה ולדעתם מותר לגנוב מהמדינה. אני באה מבית דתי ואני מאוד חוששת מהקרע העמוק שמתהווה. לא סתם אמרו שבגלל שנאת חינם בית המקדש חרב. מה שקורה עם החרדים זה מאוד מדאיג, ואלה לא המתונים אלא הקיצונים. לדתיים מתונים וציונים אני מאוד מתחברת".
-איך הגעת לנושא פולארד?
"מחמלה שאני מרגישה למענו. פנה אלי יו"ר העמותה לשחרורו עדי גינזבורג ונעניתי והחתמתי חברים על עצומה ופניתי לנועם שליט, ולא בגלל שתמכתי בהחזרת הרוצחים בשחרור גלעד. חשבתי שחתימה של גלעד תעורר הד מיוחד כלפי פרס, ובגלל שאנחנו עם מאוד אנושי, למרות זה לא אותו דבר, לא אותן נסיבות. פולארד היה מרגל שנשלח מטעם המדינה והוא במצב קשה. אתה יודע מה אומרים על מי שמציל נפש אחת. זה המקום שממנו הסכמתי לעשות ולהתראיין. במאבק למען גלעד אמרתי שצריך לשחרר את רוצח אחותי והיה לזה הד מאוד מיוחד. להגיד 'לשחרר את פולארד' זה פחות פופולרי כי הוא עשה לנו נזק תדמיתי, אבל עברו 27 שנים. אפשר עדיין להציל אותו".
"כואב לי שזנחו את פולארד והוא נשאר הקורבן היחידי"
-אבל זה לא בידינו.
"לפרס יש הרבה נקודות זכות בעולם. אני מזדהה עם זה. כואב לי שזנחו את פולארד והוא נשאר הקורבן היחידי, וכשפרס הולך לקבל אות מיוחד מהנשיא אובמה אז אפשר לנצל את ההזדמנות המיוחדת לבוא עם איזו קבלה. מצדי שיגידו שזה רק בשביל פרס, בלי ביבי, מה זה משנה הקרדיט. אני למען הקהילה. גם קיבלתי בעבר פרס מהמועצה לארץ ישראל היפה על התנדבות לקהילה ואני יודעת שאחרי הכתבה יבואו לבקש ממני להתנדב, אז למדתי לסנן, אין לי ברירה. אני עושה את הקצבה החודשית שלי".
-את מצליחה להתפרנס כזמרת?
"כן, ומימנתי מכספי את הקלטות השירים. אני יכולה להתפרנס. בארץ אחרת הייתי עשירה ואפילו רק על שיר אחד שהבאתי לפנתיאון של הזמר העברי. יש לי כמה שנכנסו לקלאסיקה ועוד שירים שלא כולם קיבלו את אותה חשיפה. הוצאתי שמונה אלבומים ויש עוד הרבה שמושמעים ברדיו".
-המשכת לשיר אחרי שאחותך נהרגה?
"עשיתי הפסקה כשהבנות נולדו. גרנו אז בקיבוץ גלאון ליד קרית גת. היינו שם חמש שנים ומאז כבר 21 שנה אני גרה ברעננה. כשהפכתי לאמא לא רציתי לצאת מהבית והיתה לי את הפריבילגיה של קיבוץ. יצאתי להופעות אחרי חצי שנה. עשיתי שני תקליטים בקיבוץ, את 'בלב מולדת קטנה' ואת 'חדשה בעיר', עבדתי עם שם טוב לוי. היו לי כמה שנים שבהן שרתי פחות כי לא יכולתי לגדל את הבנות בשלט רחוק, כדי להיות גם אמא טובה. אני אישה מאוד תזזיתית ואני מספיקה ביום לעשות המון דברים. אני גם מורה לשירה ופיתוח קול ויוגה והתנדבות. אבל להיות אמא זה תמיד בראש סדר העדיפויות ותודה לאל הצלחתי עם הדבר הזה ויש לי שתי בנות מקסימות ואיכותיות. הגדולה לימור גוטסבינר-רונן עבדה ב'חטופים' כעוזרת במאי".
"יש לי סף רגישות נמוך שהוא הכוח והחולשה שלי"
-את נראית טוב לגילך.
"זה בזכות היוגה. אני מודעת לבריאות. אדם בריא זה לא אדם שמן. אני עושה יוגה כמעט כל יום וזה שומר על הקול ועל הגוף. אני לא אוכלת ג'אנק פוד. אוכל זה משהו שאוכלים אותו בצורה רוחנית ולא חייתית. המראה החיצוני זה כרטיס הביקור, במיוחד על במה. אז אני שומרת על המשקל בגלל הבריאות וללא ספק החיצוניות שלי חשובה בכלל בחיים ובמיוחד על הבמה. אני על הבמה מגיעה לבושה ומאופרת, זה אלף בית של להופיע בפני קהל. ביום יום אני עממית ופשוטה. באמת".
-מתי בכית בפעם האחרונה?
"קל מאוד לגרום לי לבכות - בהלוויות, בסרטים, כשמישהו צעיר שנפטר או נהרג. למשל כשבאסון הכרמל נספתה בת של חברים. בהיכל התהילה בכיתי בלי סוף כל פעם שנזכרתי בבנות. אני בקלות מתרגשת ובקלות שמחה. יש לי סף רגישות נמוך שהוא הכוח והחולשה שלי".
"המון חלומות מתנפצים בדרך לתקליטייה של גלגלצ"
-את מרוצה ממעמדך בתרבות הישראלית, בזמר העברי?
"מי שאוהב זמר עברי מבין את המקום שלי ומכבד אותו. צריך להזכיר את זה בתקשורת ובחינוך בבתי הספר, את נושא הזמר. בכלל, בטקסים ממלכתיים אני חושבת שצריך לתת מקום, וגם בגלגלצ צריך להיות מקום לדברים האלה, לאמן הבוגר. אני מקווה שבגלגלצ לא מסתכלים על גיל הזמר אלא על השיר עצמו. אני מקווה שיתייחסו גם לותיקים יותר".
-אבל את מושמעת ברשת ג' ובגלי צה"ל.
"יורם רותם ב'ארבע אחר הצהרים' בגלי צה"ל עושה לי חסד ורשת ג' זו תחנה יוצאת מהכלל. גם 'שבת עברית' ב -103FM זה דבר נפלא. גלגלצ היא תחנה בעייתית ורוב האמנים מאוד לא מרוצים מזה. יש שם פרגון לשירים לועזיים, שאם יתנו חצי מזה לזמרים ישראלים, במיוחד כשהשוק רווי ומוצף והמון חלומות מתנפצים שם בדרך לתקליטיה - דברים יראו אחרת".
"אני לא רוצה להיות מפורסמת, רק להגיע לליבם של אנשים"
-אולי יש יותר מדי זמרים בארץ.
"אני גם חושבת. כמו השיר של אריק איינשטיין, 'כל אחד רוצה להיות זמר'. הרגע האמיתי הוא למצוא את המיוחדות שלך. צריך למצוא את האישיות הבימתית שלך והערכים שלך ואיך את רוצה להשפיע ולרגש. בגלל זה אייל גולן יש אחד, שלמה ארצי אחד, חוה אלברשטיין אחת, יש זמרים שידעו לבנות את עצמם. כואב לי על יוצאי 'כוכב נולד' שלא כולם עובדים היום. באמת יש יותר מדי זמרים. השוק מוצף, ההיצע ענק, הרבה מעל הביקוש. ברדיו מקבלים טונות של שירים כל יום וגם אני במשחק הזה. אותי משדרים ברשת ג' כי אני מביאה את עצמי,
אני נורא מתעקשת על האמנות שלי ולהתייחס בכבוד למילה המושרת, וכל עוד אני במצב קולי מצוין ומעבירה את הידע שלי והסודות לתלמידים אז אני רוצה להמשיך ולשיר. כשאני ארגיש שזה פאתטי אדע למצוא את עצמי במקום אחר".
-איפה תופיעי ביום העצמאות?
"כל שנה, כבר חמש שנים, מזמינים אותי להופיע בבסיס בית-ליד, הם לא מוותרים עלי, מתעקשים שאבוא ואני שומרת להם את היום הזה. אני גם מופיעה בטקסי סיום של תארים אקדמיים. קהל צעיר מתחבר אלי. אני לא רוצה להיות מפורסמת, רק להגיע לליבם של אנשים".