כבר די הרבה זמן שעידן עמדי לא התראיין, בטח שלא בעיתונות הכתובה. "נמאס לי שמדברים איתי על דברים שוליים כמו החיים האישיים שלי, החברה שלי, הצבא, שמנסים להוציא ממני צהוב. אני שונא את זה. לכן סירבתי להרבה הצעות להתראיין", הוא אומר. "אני רוצה לדבר על הדברים שחשובים באמת בהקשר של המוזיקה שלי והשירים והדברים שאני עושה, וחיפשתי איך אפשר לעשות את זה הכי טוב. אולי עכשיו זו ההזדמנות".
-אתה רוצה להרביץ תורה בעם ישראל?
"הטון שלי הוא לא לוחמני , אבל חשוב לי שמה שאני אומר יגיעו לאנשים. חשוב לי שישמעו את האמת האמיתית ישר מהלב, והמהות זה מה שחשוב. אני מבין שאנשים מענייני אותם עוד דברים".
-למשל שאתה מחפש לעבור דירה?
"למשל. החברה שלי מתחילה ללמוד פוליטיקה, ממשל ואסטרטגיה, היא רוצה להיות יועצת פרלמנטרית".
-של חבר הכנסת עידן עמדי, כמו שאמרה אמא שלך?
"אמא שלי מפרגנת לי יותר מדי. כשהייתי ממש קטן, בן כמה חודשים, לקחו אותי לרופאה כי היתה לי פריחה בעור. הרופאה אמרה שזה פריחה שיש רק למי שנהיים אחר כך אישים ציבוריים, אז אמא שלי אמרה שאהיה חבר כנסת. בסוף הם נדפקו, יצא להם זמר".
ועוד איזה זמר. עמדי, מקום שני בעונה השמינית של "כוכב נולד", הוא האנטי-תזה לעידן העכשווי בעולם המוזיקה הממוסחרת, הממותגת והמשווקת. הוא לא רוצה להיות כוכב בשום צורה, אפילו מתכחש למילה הזו בתוקף, ומצליח למרות שהוא כמעט ולא מופיע בתקשורת. יש לו מעריצים בכל פינה בארץ, והכוח שלו ב"שטח" הרבה יותר גדול ממה שנראה לעין. ולראייה - אלבומו השני "בזמן האחרון", יצא לפני ארבעה חודשים והגיע למעמד "אלבום זהב" על מכירת מעל ל-15 אלף עותקים. וזאת אחרי שכזכור, גם אלבומו הראשון הגיע ל"זהב" על 20 אלף עותרים והלהיט המוביל מתוכו "כאב של לוחמים" נהיה שיר השנה בכל המקומות, קונצנזוס מקיר לקיר.
"בזמן האחרון" ממשיך את המגמה, בגרסה משוכללת יותר. עמדי לקח על עצמו באלבום הזה את תפקידו של דובר הדור, ששר על כמה קשה פה, אבל כמה אסור לוותר. הוא מביע ביקורת, אבל נשאר אופטימי. האלבום השני מעצים עוד יותר את היותו אחד הסמלים החדשים החזקים של ישראל הישנה והטובה. מפקד קרבי, פטריוט, אחד כזה שמעדיף לנשוף שפתיים ולהמשיך לסחוב את האלונקה הכבדה עליה שוכבת מדינה מפרפרת, בזמן שאחרים כבר מזמן פרשו מהמסע כדי לעשות לביתם.
-מה היא המהות של האלבום הזה?
"בעיקר לנסות לפרש דברים שקשורים אלי, איך אני מרגיש כלפי הזוגיות שלי, אלוהים, החברים שלי. כל שיר במקום אחר. יש את החוויות מהצבא ב'נגמר' ו'דברים יפים לראות' על המחאה החברתית והחברה שלי. המטרה היתה ליצור חיים סביב אלבום שמתנגן, ליצור עולם סביב השירים".
-מה שבולט אצלך זה שהאני הפרטי מתחבר עם הלאומי הכללי, כמו אצל שלמה ארצי.
"אני מושפע ממנו ללא ספק. אני מאוד אוהב אותו. זה התחיל לפני 5-6 שנים כשהתחלתי להקשיב לסיפורים שמאחורי השירים. השיר 'שישה' היה הסיפתח. אני אוהב את מה שהוא מנסה לעשות. הוא אף פעם לא שיגרתי מדי, הוא בא לדבר על הדברים, זה מתחבר לעולמות המוזיקליים שלי, שאני מנסה להוציא".
-אז בוא נחבר את הפרטי ללאומי.
"בעיני הדור שלנו בעייתי. יצא לי להסתובב ולדבר עם תלמידים בבתי ספר תיכוניים, בני 18 בוגרים, שהולכים לצבא ולנהל חברות - החלום של כולם זה להיות עשיר ולהצליח בענק, שיהיה להם כסף. החלום הישראלי היום הוא גשמי כמו שלא היה מעולם. מהללים כסף ופרסום יותר מהמהות. לי זה מפריע. אני חושב שאני דינוזאור ואולי אני צריך ליישר קו עם העולם, כי ככה זה יהיה, ורק בדורות שאחרינו זה יתאזן".
-אולי אנחנו בתקופה שבאמת אנשים הבינו שהם צריכים לדאוג לעצמם.
"זה נכון שהדור שלנו במובן הכלכלי נפל מאוד קשה. ההורים שלי לא יכולים לעזור לי בדירה, ואני אולי אולי אצליח לעזור לילדים שלי. אבל מעבר לזה יש בעיה מוסרית. יש הרבה יותר נסיונות וגירויים מבחוץ. אני שואל את עצמי שאלות על דברים שפעם לא דיברו עליהם בכלל. היום, עם כל האינטרנט והסמארטפונים וכל הקדמה אנחנו רק הולכים אחורה כל הזמן. הדור הזה פחות אכפת לו ממה שקורה. הוא עייף קצת. אני מסתכל על חברים שלי ומדבר עם מורים בבתי ספר תיכוניים - התיכוניסטים היום מאוד חריפים, לא אוכלים לוקשים, אי אפשר לעבוד עלינו. בשיר 'גם וגם' אני אומר שהיום זה כמו פעם, אבל לא הבנו את זה כי היינו טיפשים. אולי לפעמים טוב להיאחז בבורות".
-ואיפה אתה בכל זה?
"אני יכול להסתכל על בני גילי שהם שונים ממני, אבל אני שוחה איתם באותה בריכה ונופל לאותם בורות. לכן אני אופטימי שהדור הזה מבין שיש משהו לא בסדר במדינה שלנו ומחפשים את הדרך לעשות שכן יהיה בסדר".
-הדור הזה עשה את המחאה החברתית.
"נכון, יש נקודות זכות גדולות. אבל בעוד מאה שנה ידברו על מה שהמציאו בשנים האלה, על קפיצת מדרגה טכנולוגית. אותי אבל מאוד מפחיד מה יהיה הריאליטי עוד 30 שנה. אני לא מצליח לדעת מה הוא יהיה, לדעתי די הגענו לסף. אני שואל את עצמי בהרבה מקומות מה העניין, מה אנחנו מחפשים. אם אנחנו מסתכלים על עצמנו כישראלים אז בואו נסתכל פחות חיצונית על מה קורה בארצות הברית. כי ככה אנחנו מאבדים את התרבות שלנו - רואים מה מוכרים בחו"ל ומביאים את זה לפה. הייתי רוצה לראות משהו שחוזר, אפילו במובנים הכי פשוטים. חינוך שמשתנה בבית ספר, יותר תוכניות אירוח בטלוויזיה, הדברים הכי בנאליים ופשוטים".
-למה תוכניות אירוח?
"תוכניות שבהן יוצר יכול לדבר עם המראיין על האישיות שלו. היום ההתעסקות היא קודם כל רכילותית וצהובה, לא בבן אדם ובמה שיש לו להגיד, אלא תדמיות וסטיגמות שנדבקו ואז מדברים. זה מה שיפה במוזיקה, שחוצה מחסומים. נגיד שולי רנד ואביתר בנאי - השיח עם החרדים קשה, אבל התרבות עוקפת מחסומים. הרובד הכי בנאלי שלא צריך לדבר עליו הוא גיוס ולא גיוס ושוויון בנטל. אלה דברים שמבשילים, ומבשילים מעצמם, ויכולים לעקוף את זה, לדבר תרבות ולנסות להיות אחים, עם אחד. אבל אולי אני תמים".
-אתה בעד איחוי שסעים.
"מפריע לי שהפכנו לאויבים אחד של השני. סבא שלי ז"ל היה בנאי, פועל כפיים, לא מרצה באוניברסיטה. היתה אחדות, הדלת היתה פתוחה, אורחים היו באים. היום יש אגואיזם, כל אחד בשביל עצמו, וקשה לי עם ההרגשה הזו. אני לא רואה טעם בלהיות אומה אם אנחנו לא ביחד. הרב לאו אמר שעמים מעטים קוראים לעצמם 'אומה' או 'ניישן' ושהיהודים קראו לעצמם ככה. אולי איבדנו את התכונות הייחודיות האלה, או שאנחנו בדרך לאבד".
-אנשים מגדירים את עצמם דרך שנאה לאחר.
"מהמקום של אוהד בית"ר ירושלים - זה בורות של קהל. אנשים לא יודעים שהיתה בצה"ל יחידת צ'צ'נים שחיסלה מחבלים בעזה יותר מכל אוהדי בית"ר ביחד. להגיד שהצ'צ'נים הם מוסלמים ולכן שונאים אותם זה מבורות, זה לא דרך של יהודי וישראלי. אם משה רבינו היה חי הוא לא היה מסכים לזה".
-אז מה עושים איתם?
"מי שפוגע בנו - שמים אותו תחת התגית של מחבל וצריך למצות איתו את הדין. אני לא אומר עונש מוות, כי אני לא שופט. תכניס אותם לחמישה מאסרי עולם. צריך להבין שמאוד חרה לי עניין הכתובת באבו גוש. ערביי אבו גוש הכי מקבלים ישראלים במסעדות שלהם ומפנקים, לכן זה הכי כואב. אנשים בשוק נחלאות בירושלים ערבים ויהודים יושבם יחד. התקשורת מלבה את האש בין יהודים לערבים, מזרחים ואשכנזים וחילונים וחרדים - בטוח. לצלם חרדי שלא עומד בצפירה? האח שלי חרדי והוא עומד בצפירה יופי, ודקה אחרי זה הוא קורא תהילים, שחצי מהישראלים לא עושים. בן אדם צריך לדבר איתו בגובה העיניים ואז זה מסתדר".
-איך אתה עם אלוהים?
"אני עוד מברר את הקשר. אני אדם מאמין. אולי אחרים קוראים לזה קארמה או טבע. זה שאני מדבר איתך עכשיו כזמר זו הוכחה ניצחת שיש משהו שמסובב את הדברים. אז זה מתקרב ומתרחק בהתאם למה שקורה לי בחיים. יש דברים שקשה לי ויש דברים שקל לי. אנחנו משפחה חילונית עם אח שחזר בתשובה. בארוחות שישי אתה תמיד פוגש דעה שניה ויש דיאלוג, פותחים גמרות, הלכות, מדרשים, עולם נפרד שאני מנסה לברר אותו. לשלמה ארצי, אפרופו, יש את השיר 'אלוהיי' שבו יש הרגשה שהוא מבין שיש אלוהים, אבל לא מרגיש אותו. אצלי יש ימים שיותר ויש ימים שפחות".
-הקשר ליהדות מתחבר אצלך למה שאמרת על פני הדור?
"בדיוק. יש ערכים יהודיים נטו. היהדות היתה 'ואהבת לרעך כמוך', ותסתכל מעבר ותראה קדימה. אני בא לדבר נטו מהמקום התרבותי רוחני. יש לנו 3000 שנים מאחורינו של תרבות. אפשר להאמין יותר או פחות, אבל אלה המרחבים שלנו. כמו שאהוד בנאי אמר - אין לנו את המרחבים הגיאוגרפיים שיש לאמריקנים, אבל יש לנו מרחב זמו עצום שבו אתה יכול לנסוע קדימה ואחורה, ומהם נוציא מנגינה או שיר. לצערי אנחנו מאבדים את זה ומנסים להעתיק משהו חיצוני. אני מנסה לחיות את זה ולדבר מהמקום הזה".
איזה מקום?
"תמיד אומרים לי למה אתה חי ככה, רגיל, הולך למכולת ולשוק וסוחב סלים ושוטף כלים ואת הבית, לא מתפנק, חי בצניעות. אני לא עושה את זה מצניעות, וזה לא קשור. אם אני יוצר ומנסה לתת ביטוי לרגשות של אלה שחיים מסביבי, אם אני כותב את מה שמרגישים אנשים בני גילי עד גיל 30 או 40, אז אני לא יכול לחיות במגדל השן ושתהיה לי עוזרת ולנסוע ב-BMW שחורה, כי אני לא ארגיש מה שהם ירגישו. זה לא צניעות שהיא בכוח, זה בא מלחוות את החוויה כמו שהיא באמת, כדי שתוכל להבין מה קורה עם אחרים. התמזל מזלי ששיריי מגיעים לאחרים, וחשוב לי המקום הזה, שאני אחיה את החיים כמו כולם ולא אסתכל מלמעלה. עושים את זה אנשים שאני מאוד מעריך, אהוד וברי ואביתר, הם חיים את מה שהם כותבים. אם אתה עושה את זה - יכולים לא לאהוב אותך, אבל אי אפשר לקרוא לך שקרן, כי האמת היא מנקודה שמכירים בה".
-אתה מרגיש אמיתי עם זה שעשו ממך פוסטר של המילואימניק הייצוגי?
"הייתי לפני שבועיים במילואים ואני לא ייצוגי זה בטוח, כל הזמן העירו לי שהחולצה מחוץ למכנסיים. ועכשיו ברצינות - זה מוזר, אבל יכול להיות מובן, בגלל ש'כאב של לוחמים' יצא והצליח והוביל אותי לנקודה הזו. אני לא מתבייש בצבא. אני שר עליו וכותב וזה מעניין אותי. לפעמים יש הגזמה בנושא כמו עם 'עמוד ענן', שדי נסחפו עם כותרות כמו 'עידן עמדי יצא לחזית'. חוץ ממני גייסו עוד כמה עשרות אלפי מילואימניקים. זה שגייסו אותי זה לא ידיעה כזו מרעישה, אז זה צורם קצת. הבייבי שלי זה המוזיקה והפריע לי שאני לא יכול לשיר לאנשים במקלטים. אז כשנפלו קסאמים בדרום נסעתי ליורם סוויסה ב'רדיו דרום' ושרתי למאזינים. שעה אחר כך, מהאולפן של 'רדיו דרום', דידי הררי העלה אותי לשידור אצלו, בשבע תחנות במקביל, ובדיוק אז הקפיצו אותי".
-רק בישראל.
"כן, העולמות מתערבבים, זה הזוי. הרגע אתה עם הגיטרה ואכלת שווארמה ברדיו, ושניה אחרי זה אתה אורז תיק שלא ראית הרבה זמן. זה חלק מההוויה הישראלית, דברים שאני לא רוצה שהם יעלמו, כי המקום והחברים חשובים לי במובן הכי גברי, טיפוסי ובנאלי שיש - לראות חברים, לשתות קפה, להיות איתם במקומות קשים, זה דבר חשוב. הלוואי שבמבצעים הבאים, נקווה שלא יהיו, ואולי זה יהיה כשאהיה בן 45 ואלך להופיע לאזרחים. עד אז אני במילואים".
-מה זה בעיניך ישראליות?
"זו השאלה הכי קשה שיכולת לשאול אותי. אני לא יכול להפריד. המהות ההיסטורית היא חלק מזה, אני לא מבין את זה בלי ההיסטוריה. הובילו אותנו שישה מליון אנשים שניספו בשואה, הם הובילו אותנו לכאן. עצם זה שהם היו שם יהודים ובגלל הסיבה שהם יהודים החליטו להרוג אותם. אני שר על זה שיר שכתב הרב לאו. אצלי יהודי וישראלי זה יחד. אני מהמתנגדים הראשיים להחליף את המילה 'נפש יהודי' בהמנון. לישראליות יש שורש שהולך הרבה יותר אחור מבחינתי".
-ככה תרצה לחנך את הילדים שלך?
"כן, חשוב לי מאוד. הילדים שלי, כל פעם שאני מדבר על זה זה מפחיד. זה מפחיד היום ילדים. איזה חינוך הם יקבלו? איך תעשה את זה כי טוב? אני רוצה שהם יהיו אנשים טובים, תלמידים טובים. כל אחד רוצה ילדים חכמים וטובים בספורט. לי חשוב שיהיו בני אדם טובים, שהמורה תגיד שהבן עשה דברים טובים בכיתה, שעזר לילד שהרביצו לו. שיזכרו אותו כילד טוב ומיוחד. מוזר לי לדבר כאבא בלי ילדים. יש לי כלב בשם סנייפ על שם ווסלי סנייפס השחקן. באילוף לא אכפת לי שהוא יהיה הכי טוב, אלא שיגידו איזה כלב חמוד ושובה לב יש לך".
-יש ילד באופק?
"זה מעניין אותי, מעסיק אותי. אין לי תאריך. בעזרת השם, אם אני וזוגתי שתחיה נחליט שהדבר הבא זה חתונה, מהר מאוד יגיעו ילדים".
-מי ישיר בחתונה שלך?
"יהיה דיסק. גם בנושא החתונות אפשר לעשות שיהיה כיף, אבל שהאורחים לא יובכו. השופוני הזה לא מדבר אלי".
_g.jpg "עידן עמדי הבימה (צילום: אורטל דהן)")
-הרי בסוף האישה תקבע.
"לכן אין טעם במה שאני אגיד. הכל יוחלט מלמעלה".
-מרים קובעת לך דברים?
"ממש לא. אני לא יודע אם קל להיות איתי. יש לי את הג'וקים שלי, כמו לפתוח גיטרה ולנגן בארבע בבוקר, לא יגידו לי כן או לא. אבל יותר אני לא רוצה לדבר על הזוגיות שלי".
-למי הצבעת בבחירות?
"הייתי בהודו בבחירות. לא יצא לי להצביע. תמכתי באיזורים של נפתלי בנט. המקום הזה של חברתי עם הפן של הנוער שחובש כיפות סרוגות שעשו לו עוול בשנים האחרונות. בכלל, לתמוך במועמד אחד זה מוזר. בהרבה דברים כלכליים אני תומך בשלי יחימוביץ', יש לה שם דברים אדירים, אז קשה לתמוך רק באחד. אבל כאמן שהולך ותורם ומתנדב - מטורף לראות כמה הדתיים מתנדבים ותורמים וזה דבר חשוב".
-למה בנט?
"יש דברים שהוא דיבר עליהם, כל מיני רפורמות מבחינת מדיניות, קרבה בין חרדים לחילונים, מדיניות כלכלית שהוא מחפש, דברים חברתיים, וגם הרגשתי שהוא בין היחידים שמדבר על זה שנהיה מאוחדים וננסה לאחד. הברית עם לפיד הוכיחה את זה. אם הם היו באים לאימון קראטה יחד לא בטוח שהם היו חברים הכי טובים, אבל עובדה שיצרו אחדות. אני מחפש מקום שיהיה מקרב אחד לשני ובנט ניסה להגיע לשם והלב שלו ישר".
-אתה בעד שלום? פשרה טריטוריאלית?
"זה לא עניין של לא לוותר על כלום. אם מחר היו אומרים לי שמחר יהיה שלום ונאכל גלידה בעזה - אני חותם על מה שאתה רוצה. צריך להבין שאין שיח כרגע, אין עם מי לדבר. הם מפולגים בעצמם, שזה כמו המצב שלנו, עסוקים בלתקוף אחד את השני, כל מי ששם נראה מושחת, גנב ושקרן ואני לא בטוח שצריך ליישר קו אצלנו לפני שמתקדמים קדימה. לצייר את בנט והכיפות הסרוגות כקיצונים שלא מוכנים לשלום זה עוול מאוד גדול. אתה יודע שזה לא ככה, זה לא אמת".
-אם אני נותן לך להיות ראש ממשלה לשבוע, לחודש.
"לא מתאים לי ראש ממשלה".
-פעם אמרת שאתה לא בטוח שאתה רוצה להיות זמר. והיום?
לפעמים החיים זורקים אותך לאן שלא ציפית. להגיד שזה המגרש הביתי ושאני הכי טוב בו?. לא יודע. אני לא אומר שאני מוזיקאי או יוצר. אני אומר שאני זמר, וזה מוריד מהעול של מוזיקאי ויוצר. אם ישאלו אותי על אקורדים של שיר שכרגע אני שומע ברדיו - אין לי אוזן של סינגולדה ואני לא רוצה ליפול. אני זמר שכותב שירים, אולי עוד כמה שנים אהיה מוזיקאי. בינתיים היום אני רוצה להיות זמר. באלבום הראשון לא הייתי בטוח, והלוואי שזה ימשיך ויתגשם. זה דבר הרבה יותר גדול ממה שחשבתי. אני אגיד דבר חמור מאוד: אני באמת כנראה אפסיק רגע לפני שאעשה משהו שאני לא מאמין בו. בעיקר מבחינתי זה להתעסק במוזיקה ובכתיבה, אולי גם של תסריטים או ספר, לא יודע מה ייצא מהכתיבה. אני צריך להישאר נאמן לעצמי ובתחום שלי בלי להתפזר".
-אז למרות שאתה יודע לסלסל לא תיתפס שר מזרחית-כפיים בחתונות.
"אני לא חושב ולא יודע לכתוב את זה בכלל. אני לא שופט את מי שעושה את זה. כל אחד עושה את הבחירות שלו בחיים. מי שרוצה לעשות כסף בחתונות - אין לי בעיה עם זה, זה גם מכובד בעיני. לא צריך להיכנס לכיס של אף אחד. אז מי שרוצה לעשות מוזיקה לחתונות שיעשה. הכי חשוב כשנגיע לסוף אם נצטער על מה שבחרנו. צריך גם לדעת מה אתה משאיר אחורה ומה זה עושה לאנשים. השאלה היא האם כל הכסף שבעולם יביא לך אושר? אז מה, תשאיר אחריך 50-60 דירות? אני לא סובל במקום שלי. אני מבטא את עצמי בכתיבה. אם לא אצליח לבטא את עצמי אהיה במקום אחר ואפתח נגריה. אולי אני זקן משעמם פרימיטיבי, אבל הפסקתי להתנצל על זה שאני משעמם".
-יש כמה עשרות אלפים שקנו את הדיסקים שלך וחושבים ההפך.
"זה המקום לפרגן לצוות שאיתי ולהפקה שאיתי, אנשים שהולכים איתך כל הדרך. אתה בפרונט והפרצוף שלך מוביל וכשיש חגיגה של אלבום זהב - כל אחד נתן חלק, וזה כיף, רגע של נחת. בשלבים שלנו זה רק רגע. בגיל יותר מבוגר יהיה אפשר לנשום לתקופה ארוכה יותר".
-מחמאה לאגו?
"זו מחמאה לאגו ובגלל זה אני לא תולה את זה אצלי בדירה, אלא בבית של ההורים. אני לא רואה את ההיגיון שאשב ליצור שירים חדשים ואראה את הפרצוף שלי במסגרת זהובה, זה נרקיסיזם. בסופו של דבר אני חושב שאם אתה מתעלם מכך שזה הרבה מזל ועבודה קשה ועזרה מאנשים ורק עשרה אחוז כישרון - אז אתה מקדש את עצמך כעגל זהב, וזה לא אמת. אני לא טמבל נטול כישרון, אבל בשביל למכור 15 או 20 אלף עותקים, יש הרבה מרחק שצריך לעבור, והרבה תחנות בדרך, ואנשים שעזרו, ואתה חייב לתת להם את הקרדיט".
-כבר כותב את האלבום הבא?
"אני כותב תמיד. הנחל זורם במקביל לעבודה. אני עובד עכשיו על תסריט. כתבתי, גנזתי, התחלתי ואני לא סגור אם זה סיפור או תסריט. אני גם מתחיל ללמוד כתיבה, אז אולי ייצא מחזה או תסריט. העולם הזה חדש ונפתח לי כרגע, הלוואי וייצא מה משהו".
-ומה הכותרת שלך לראיון הזה?
,תיתן אתה כותרת. שמת אותי במלכוד של רוקסטאר. אני לא רוצה להרוס עם כותרת משעממת. אולי שאני מחפש שיהיה טוב, אבל לא יודע איך עושים את זה".