שלומי שבת אלבום זהב
"אחרי שמכרת 400 אלף קשה להרגיש ש 20 אלף זה הישג". שלומי שבת | צילום: עודד קרני

בשנים האחרונות התבשרנו חגיגית שוב ושוב על מותו של פורמט האלבום שנמכר על גבי דיסק חוקי. הצריבות, ההורדות מהאינטרנט, הבאסטות הפיראטיות והעדפת הקהל את הלהיט הבודד על פני היצירה השלמה - כל אלה גרמו לתעשיית המוזיקה להספיד את המוצר העיקרי שלה ולחפש לו חלופות שמותאמות יותר למהפכה הטכנולוגית.

אלא שנתוני מכירות של אלבומים ישראלים מהזמן האחרון מעלים את השאלה האם השמועות על מותו של הדיסק החוקי היו מוקדמות. רשימת האלבומים שהגיעו לאחרונה למעמד "אלבום זהב" על מכירת למעלה מ 20 אלף עותקים כוללת את "אני שר אלייך" של שלומי שבת, "כמה אהבה" של קובי פרץ, "סהרורי" של ליאור נרקיס, "שיר חדש" של אהוד בנאי ו"שירת רבים" של דוד ד'אור. בשנה החולפת הגיעו ל"זהב" גם "בא מן השתיקה" של קובי אפללו, "מבול" של קרן פלס, "דברי" של עלמה זהר, ואלבומי ההופעה החיה של אייל גולן ושלומי שבת ופבלו רוזנברג. לעומתם "רמזים" של ריטה עבר כבר את 50 אלף העותקים וממשיך להימכר בקצב קבוע.

בנוסף, האלבומים החדשים של מאיה בוסקילה, גלי עטרי ועברי לידר כבר דילגו מעל רף ה15 אלף (לידר מגרד את הזהב) ואלבום הבכורה של דנה לפידות נמכר בכ 14 אלף. אלבומי הסולו של אברהם טל ודין דין אביב נמכרו ב 7000 עותקים. עכשיו ממתין שוק המוזיקה לעדכונים לגבי האלבום השלישי של "הפרויקט של עידן רייכל", ששני אלבומיו מכרו כרבע מיליון עותקים. גם אם המספר הזה נראה כרגע דמיוני, עדיין צופים לרייכל למכור כ 60 אלף.

"הקהל הישראלי שמרן"

אין תמונה
"אני גאה ב 15 אלף שמכרתי עכשיו כמו ב 80 אלף של האלבום הראשון". בוסקילה

"כאשר אני מנהל משא ומתן מול חברת תקליטים נקודת המוצא היא שהאמנים שאני מנהל ימכרו הרבה עותקים חוקיים", אומר אסף דרעי, מנהלם האישי של גלי עטרי, ריקי גל, הראל סקעת וקרן פלס. "אין מצב בו מנהל בכיר בחברת תקליטים יגיד לי: 'אף אחד כבר לא מוכר דיסקים כיום ולכן תאלצו להסתפק בפחות'".

-מצד שני, נדמה שהתעשייה פועלת מנקודת ההנחה ש"כבר לא מוכרים דיסקים". אז מה האמת?
"אני מייצג אמני מיינסטרים שפונים לקהל יעד רחב מאוד, חלקו מבוגר ומעדיף לקנות דיסק בפורמט הישן והטוב. קהל שלא מבין מספיק, או לא מעוניין, להוריד שירים מהאינטרנט. זה לא סוד שהקהל הישראלי שמרן, בכל תחום. באמריקה ובאירופה מעמד הדיסק אכן דעך כמעט לחלוטין, אבל אצלנו עדיין שומרים לו אמונים. אני מניח שנותרו לדיסק עוד כמה שנות חסד בשוק המקומי, והתוצאות באות לידי ביטוי במכירות. אנחנו כבר לא במצב בו מכירות של 80 אלף עותקים לדיסק מצליח הן עניין שבשגרה, אבל אמן מבוסס עם גרעין מעריצים גדול עדיין ימכור כמויות יפות".

"הקהל הישראלי מאוד מדויק", טוען עופר מנחם, דובר חברת התקליטים "הד ארצי", המתפקד גם כמנהלה האישי של דנה לפידות. "הם יודעים בדיוק מה הם רוצים, וכמה הם מוכנים להשקיע בתמורה. אם נותנים להם את הסחורה שהם דורשים אז הדיסקים כן יימכרו. לא בכמויות שהיינו מורגלים בהן לפני כמה שנים, אבל יימכרו".

-אז למה התעשייה מבכה כבר שנים את פורמט הדיסק?
"כי על כל אמן מצליח יש עשרה שלא, ואז מפסידים עליהם כסף, כי תהליך הפקת דיסקים עדיין יקר מאוד, למרות ריבוי האולפנים הביתיים. כולנו מתאימים את עצמנו למציאות חדשה, בה מכירות של 15 אלף עותקים למאיה בוסקילה, ועל אחת כמה וכמה לדנה לפידות שזה אלבום ראשון שלה, נחשבות הישג. בו בזמן אנחנו יודעים שלפני כמה שנים שתיהן כבר היו מגיעות לפלטינה".

"אין פיתרון להורדות באינטרנט"

"התעשייה תלויה כיום בצרכני מוזיקה שרוכשים דיסקים, או גולשים שמורידים מוזיקה מאתרים חוקיים ומוכנים לשלם על התענוג", אומרת אשת יחסי ציבור מובילה. "תעשיית המוזיקה עדיין לא מצאה תשובה לגולש באינטרנט שיכול להשיג בחינם כמעט כל שיר חדש. החברות מנסות כל הזמן טכניקות שיווק ורעיונות חדשים, אבל פיתרון אמיתי אין. אפשר להוזיל עוד ועוד, להמציא פורמטים מדליקים כמו 'דיסק או קי' שמיועד למכשיר הסלולרי או ל-Ipod, אבל אי אפשר לחלק מוזיקה בחינם, שזה בדיוק מה שהאינטרנט מאפשר".

-אז למה כולם "מוכרים ובוכים"?
"כי כל אמן, מטבעו, אוהב להביט בחצי הכוס הריקה. לא יגידו: 'איזה יופי שמכרתי זהב'. יגידו: 'אם לא היה האינטרנט הייתי יכול למכור פלטינה כפולה', כמו שלפני כמה שנים האשימו את הבאסטות הפיראטיות. תמיד יחשבו מה היה קורה אילו. במקום להגיד 'שיחקנו אותה' אומרים: 'כמה שנים אחורה היינו מוכרים הרבה יותר'. זה קצת קטנוני. ומצד שני, אף אמן לא יוותר על פוזת הצילום עם אלבום זהב ביד. אמנים צריכים ורוצים חיזוקים. רוצים להראות: 'הנה, אוהבים אותי', וטרם נמצא ביטוי חלופי לאהבת הקהל מלבד מכירות. תמיד יהיה צורך במספרים כמדד להצלחה".

דנה לפידות בהופעה 3
"לפני כמה שנים היא היתה מוכרת פלטינה". דנה לפידות | צילום: שוקה כהן

שלומי שבת מאשר: "אחרי 400 אלף עותקים לאלבומים 'שלומי שבת וחברים', קשה פתאום להחזיק אלבום זהב ביד ולהרגיש ש 20 אלף זה ההישג הכי גדול בקריירה שלך. מצד שני, בתוך עמי אני חי ואני יודע שזה כן הישג. כבר לא מובן מאליו שמישהו ייכנס לחנות ויקנה עותק חוקי של הדיסק שלי".

"המציאות משתנה", מסכימה מאיה בוסקילה, "כשהוצאתי את האלבום הראשון שלי היה לגיטימי מבחינתי לפנטז על מכירות של 80 אלף עותקים ואכן הגשמתי את זה. היום, אני גאה באותה מידה במכירות של 15 אלף עותקים של 'שוברת שתיקה' ואני מאמינה שהאלבום יגיע לזהב. זה הישג משמעותי באותה מידה".

"אמנים רבים הופכים עצלנים", מסכם יוני רועה, "במצב קשה כל כך בשוק המזיקה, צריך לתת את הנשמה כדי שאנשים ילכו לחנות וייקנו דיסקים חוקיים. צריך להשקיע, לאסוף את השירים, הנגנים והמעבדים המוזיקליים הכי טובים, לשבת באולפן גם שנתיים ושלוש אם צריך. אמן שעושה את זה מצליח למכור, אין חוכמות. לראייה 'רמזים' של ריטה".

-אז מה תאמר לכל הטוענים: "אף אחד כבר לא קונה דיסקים"?
"שיפתחו את העיניים ויעשו חשבון נפש. אמן שכל מה שמעניין אותו זה להקליט על רגל אחת כמה רינגטונים שהתחפשו לשירים כדי שיכניסו לו כסף מהיר לכיס ולקנות BMW חדשה, שלא יתפלא אם קהל יחזיר לו בסופו של דבר אותה מידה של זלזול. יש תסמונת רבת שנים שאומרת: אם אני מוכר, ההצלחה כולה שלי. אם אני נכשל, אשם 'המצב'. הכול תירוצים. מוזיקה איכותית באמת, אין קדמה שתצליח לעצור. היא תמיד תמצא דרך לפרוץ".