תחרות תחפושות: ליידי גאגא מול מיילי סיירוס

לפני חמש שנים חדרה לעולמנו חייזרית בשם ליידי גאגא, ששינתה את התפיסה הויזואלית של עולם הפופ. גאגא הפכה את הפופ למיצג אמנותי-אופנתי, והחליפה מראה, אימג', דימוי ואמירה ויזואלית על בסיס שבועי ולפעמים יומי. אם בשנות השמונים כולם התפלאו מכך שמדונה מחליפה תסרוקת פעם בחודשיים, אצל גאגא המעריצים כבר למדו לחכות לאאוטפיט חדש אחת לשעתיים. ככה זה בעולם המהיר של הרשת.

השימוש של גאגא בחומרים, מבשר ועד מתכת, והיכולת שלה ליצור שוב ושוב ספקטרומים חדשים וריגושים חדשים באמצעות התלבושות שלה, ותוך כדי כך להביע את מה שיש לה לומר על העולם, הפכו לסמלה המסחרי. קשה היום להפריד את גאגא מהחיבור בין אמירה פרובוקטיבית לויזואליה חריגה, כפי שהוכיח המופע נתנה בסוף השבוע בפסטיבל sxsw.

למה להשקיע בתלבושת אם אפשר פשוט להתפשט

בשנה האחרונה קמה לליידי גאגא מתחרה צעירה שהיא האנטי תזה שלה. במקום להתאמץ ולהדהים את כולם עם בגד או מתקן חדש שאותו היא מנסה ללבוש - מיילי סיירוס פשוט מתפשטת. חושפת. מראה הכל. מוציאה לשון. כמעט בכל הזדמנות. העירום שלה הוא לא טבעי ומושרש ונעשה כלאחר יד כמו זה של ריהאנה, שבאה מתרבות אחרת לגמרי. מיילי סיירוס מתפשטת כהצהרה, כהתרסה, כמי שאומרת בשם בני גילה "אנחנו לא יכולים לעצור וגם לא נעצור". כלומר, קאט דה בולשיט, תנו להיות מה שאנחנו באמת.

סיירוס בונה את המימד הויזואלי שלה על הבמה ומחוצה לה כפנטזיה צעירה, שפונה לעולם הרגשי של נוער וילדים, ומבוגרים שנהנים להתיילד עם קריצה. בדומה לפרסומות הסלולריות חסרות הפשר, היא מעלה על הבמה מופע בדיוני, דימיוני, צבעוני, עם גמדים וענקים, תחפושות של בעלי חיים, יצורים בעלי זהות מינית לא ברורה, דמויות קומיקס והעתקים מסדרת טלוויזיה לפעוטות. על כל זה היא מלבישה את הפרובוקציה המינית והעירום, ויוצרת מטען שהוא נפיץ באופן מיידי, פורנו-פופ, אירוטיקה מתפרצת עטופה באריזות צלופן מרשרשות. במימד הויזואלי שלה, מיילי סיירוס היא בובת מין בשר-ודם ארוזה במופע לקטנטנים.

פורים הגיע, ואיתו גם פורמט תחרות התחפושות. זה הזמן להכריע מי מבין שתיהן מתחפשת טוב יותר (כנראה שגאגא) ומי חוגגת ושמחה בכיף גדול יותר את התחפושות שלה ושל חבריה (כנראה שסיירוס). ומה דעתכם בנושא?.