בעוד כשבוע תנחה איגי וקסמן יחד עם יואב קוטנר את ערב המחווה למתופף המיתולוגי ז'אן-ז'ק גולדברג ז"ל, שבימים אלה מלאו שנתיים לפטירתו. וקסמן, מתברר, היא האמן האחרון שגולדברג הקליט עבורו שיר. מדובר ב"משחקת עם בובות", שיצא לפני כשנתיים באלבומה הרביעי "מסתובבים", אותו תבצע בערב המחווה ולצדו שני שירים חדשים לגמרי, שיופיעו באלבומה הבא, שיוקלט, כך היא מקווה, בקרוב.
"הייתי חברה של ז'ק ואפיק פלג, שיזם ומפיק את הערב, שאל אותי אם בנוסף לשירים אני רוצה גם להנחות והסכמתי", מסבירה וקסמן. "כחובבת אייטיז חלמתי לפגוש את ז'ק אבל כשניסיתי הוא כבר לא חי בארץ ואיכשהו התפספסנו. בהופעת האיחוד של 'הקליק' בבארבי לפני כמה שנים הפגישו בינינו וזו היתה אהבה ממבט ראשון. כשהקלטתי את 'מסתובבים' הוא בא לנגן וכך יצא שלשמחתי ולצערי הייתי האחרונה שהוא ניגן איתה ואז הוא חלה. בדיעבד הסתבר שהוא היה חולה הרבה זמן, אבל אף אחד, כולל הוא, לא ידע. הוא טס לבלגיה ונשאר שם עד מותו".
-שמרתם על קשר?
"כשהוא היה בהוספיס בבלגיה היינו מדברים בטלפון. יש לי הקלטות שלו שהקלטתי בפלאפון שאני לא מסוגלת לשמוע אותן עדיין כי הגעגועים אליו רבים מאוד".
-לקראת הסוף הוא הרגיש שנטשו אותו?
"ממש לא. נסעו המון לבקר אותו, משלחות של חברים. עשינו לו ערב התרמה מאוד גדול והוא היה איתנו און-ליין מאחורי הקלעים וקיבל וידיואים. הוא נגנב שהוא לא יכול להיות. אמר שזו שערורייה. הוא רצה לבוא אבל לא הרגיש מספיק טוב. הוא כל הזמן חשב שתכף הוא ירגיש טוב ויוכל לחזור לארץ".
-מה הפך אותו לדמות מיתולוגית?
"האישיות הצבעונית. הוא היה מצחיק, שנון ומוכשר. היה מעניין וכיף להיות בחברתו. היה לו ווייב מדהים. איש יצירתי שתמיד רצה לנגן ולעשות. זו כנראה הסיבה שהוא הסתדר בהרבה הרכבים. כולם אהבו אותו כי היה נורא כיף להיות איתו, לשהות במחיצתו. הוא היה שטותניק ומצחיק והיה כיף להסתובב איתו. הוא גם ניגן בהרכבים חשובים כמו פורטיסחרוף, 'הקליק' ו'הפליטים', אבן דרך ברוק. מתופפים חלמו להיות כמוהו, כמו הסטייל שלו. בקליפים של 'הקליק' רואים שהוא היה תופעה ואישיות. זה היה הייחוד שלו מעבר לכישרון".
-אם כבר הזכרת את "הקליק", למה הם לא משתתפים?
"אל תשאל אותי. לא יודעת. תשאל את המארגנים של הערב. עובד אפרת מ'הקליק' כן מופיע עם 'אור כשדים'. וברי משתתף למרות שזה לא פורסם בהתחלה. אני לא יודעת למה".
-זה לא רגיל שעורכים ערב מחווה למתופף. את חושבת שלולא הוא היה מנגן עם גדולים כמו אהוד בנאי, פורטיס וסחרוף הוא היה זוכה לזה?
"אני לא יכולה לדעת, אבל הוא נגע לכולם בלב. כולם מאוד אהבו אותו. קשה למצוא ברוק המקומי מישהו שכולם אוהבים ורוצים להוקיר ולזכור באהבה. להלוויה שלו שכרנו אוטובוס ונסענו יחד. כולנו חיקינו אותו עם המבטא המיוחד, צחקנו וסיפרנו סיפורים. אומרים את השם שלו וזה גורם לך לחייך. החותם שלו על המוזיקה מאוד גדול. אתה שומע שיר ושומע שזה הוא. זה הסטייל שלו. הוא ניגן עם מיטב האמנים וכולם מתגעגעים אליו. זה לא דבר נפוץ, שיש מישהו שלכולם יש רק מילים טובות להגיד עליו. הוא היה אדם נדיר".
-יכול להיות שכמתופף הוא יותר התאים לסאונד של האייטיז ולכן אחר כך פחות לקחו אותו להקלטות?
"אני לא יודעת. אולי זה התאים לאייטיז. בניינטיז הוא לא היה פה ועבד כמלטש יהלומים בבלגיה. הוא מאוד התגעגע לחזור ולנגן פה עם החברים. הוא תמיד אמר: 'הם רק מחממים לי את הכיסא'. בחלק השני של הערב אנחנו לוקחים טרקים מוקלטים שלו, משמיעים ומג'מג'מים על זה. חשוב להגיד שהכסף מהערב הזה הולך לקרן של עמותה שתקדם נוער בפרויקטים מוזיקליים שמיועדים להנציח את שמו. אחת המטרות היא להקים חדר חזרות למתופפים צעירים במחירי עלות, חצי חינם, משהו מאוד מגניב".
-מה את יכולה לספר על האלבום שלך?
"שהוא יהיה לזכרו של ז'ק. אני מאוד מקווה להוציא אותו בשנה הקרובה".