גבריאל בלחסן, לשעבר חבר מוביל בלהקת אלג'יר המיתולוגית, הוא אחד המוזיקאים המוערכים ביותר ברוק הישראלי. בשנה שעברה זכה בלחסן לפרס עידוד היצירה מטעם אקו"ם, זכייה שאפשרה לו להוציא את האלבום הכפול "עתיד", שנבחר על ידי לא מעט מבקרי מוזיקה ל"אלבום השנה" במוזיקה הישראלית של השנה האחרונה.
תהליך יציאת האלבום לווה בסרט תיעודי חזק בשם "גם כשעיניי פקוחות", שיצר הבמאי אופיר טריינין. הסרט זכה בפסטיבל דוק-אביב האחרון בפסח, ושודר בערוץ 2.
הסרט מתאר את הקלטות האלבום אחרי שבלחסן, שאושפז ואובחן כסובל ממאניה דיפרסייה, משתחרר מהאשפוז ומתחיל לעבוד על אלבום סולו. המחשבה שלצורך ההקלטות יצטרך לעזוב את משפחתו במושב הדרומי ולעבור לתל אביב מפחידה אותו. הבדידות העירונית, הלחץ, השינה שמתערערת והטוטאליות של המוזיקה שלו מוציאים אותו מאיזון, והמחלה מתפרצת ומכה שוב. אבל גבריאל לא מוכן לוותר, ונאבק כדי לסיים את אלבומו ולזכות להצלחה האומנותית לה הוא מייחל.
"אהבתי את הסרט, הוא אמיץ, אבל לא מייצג נאמנה את מה שעברתי"
בימים אלה נמצא בלחסן במצב מורכב, את החגים האחרונים הוא מגדיר כ"קטסטרופה. איך שהוא הצלחתי לצלוח אותם", ולמרות זאת הוא מספר לנו: "אני בסדר, מאוזן מתמודד ונודד, בסוף אני אמצא את הפינה שלי".
-אהבת את הסרט?
"בטח שאהבתי, אהבתי את העובדה שהוא נוצר ביד מאוד רגישה, עם המון אמפטיה ורצון אמיתי להראות את התמודדות היומיומית עם מחלה מאוד קשה. אשר מלווה אותי הרבה שנים. זה סרט אמיץ ולא צהוב כמו שחששתי שיהיה".
-אתה מרגיש שהזרקורים מופנים אליך יותר מפעם?
"כן, ברור. אני מקבל מיליארד תגובות דרך שיחות טלפון ומכתבים. זה קצת מלחיץ, אבל אני ממש בדרך שלי, שבה אני לא מפחד לדבר על המחלה. כדי לפתוח צוהר לצופים. הסרט הוא מסע של כמה שנים, שבהן תיעדו אותי ואני תיעדתי את עצמי, זו הייתה הזדמנות בשבילי להראות לקהל הרחב וגם לקהל שאוהב ומתחבר למוזיקה שלי את האדם שמאחורי היצירה, ומה הסיבה שבגללה אני כותב על החומרים שנמצאים באלבומים שלי".
"למרות הניסיון להראות את המציאות - זה עדיין סרט"
-האם הסרט מייצג לדעתך באופן נאמן והוגן את התהליך שעברת?
"לא, למרות הניסיון להראות את המציאות וההשתדלות של שחר בן חור ואופיר לדייק זה עדיין סרט, רצף המאורעות שמוצגים בסרט לא מסודרים לפי הסדר הכרונולוגי. בנוסף לא הכל אפשרי להראות בסרט".
-אתה זוכה לכבוד שמגיע לך כיוצר?
"אני חושב שניתן לראות זאת בשטח. השנה זכיתי בפרס אקו"מ לעידוד היצירה, האלבום האחרון "עתיד" זכה למספר גדול של ביקורות נלהבות בכלי התקשורת, וגם מהקהל. האלבום נמכר בצורה יוצאת דופן ובנוסף התגובות של הקהל ליצירות גורמים לי להרגיש שאנשים מעריכים את המוזיקה".
-ההצלחה גרמה לך להעריך את עצמך יותר?
"אני חושב שתמיד הערכתי את מה שאני עושה. הפרסים והתגובות נותנים חיזוקים, ומפתיע לגלות שהרבה אנשים מוקירים ומתחברים למה שאני עושה מבלי לעבור את מה שאני עברתי, מתוך נבכי נפשם והתלאות שעברו עליהם בחיים".
-מה מעסיק אותך בחיים חוץ ממוזיקה?
"ספורט. אני מתאמן בחדר כושר עם טראנסים ברקע, עובד כרגע על השריר של הירך האחורי".
"אני רוצה שיהיה לי את הכוח לחזור ולהופיע בפני הקהל"
-חוץ מהטראנסים, לאיזו מוזיקה אתה מאזין כרגע?
"לשקט שהכדורים עושים".
-האם יש כרגע אהבה בחייך?
"לא, אני מחפש... אני מחפש את האחת שתוכל להכיל אותי ולקבל ממני הרבה בחזרה".
-מה אתה מאחל לעצמך לשנה החדשה?
בריאות, יציבות שקט, מוזיקה טובה ואהבה. אני גם כותב אלבום חדש, ורוצה שיהיה לי את הכוח לחזור ולהופיע בפני הקהל".