אם חשתם במשב רוח מרענן לאחרונה, יתכן שהוא מגיע מהשיר החדש של ריף כהן, "Helas". אחרי הצלחת אלבום הבכורה שלה שכלל את השירים "J'aime" ו"A Paris", ריף שהתה שנה בצרפת ואספה תבלינים וסגנונות ממחוזות שונים עד שניגשה ליצירת אלבומה השני. האלבום הזה עתיד לצאת בראש השנה הקרוב, ובינתיים, היוצרת הגיעה לאולפן ערוץ 24 כדי לספר למנחי "הבילויים" אסף אטדגי ועינת ארליך על מה שעבר עליה בתקופת היעדרותה.
השהות על קו צרפת-ישראל הביאה מגוון השפעות לחייה, אך באופן מפליא הכל הוביל לכיוון אחד: Fאנק. "שמעתי מוזיקה מצרית על כביש 1" היא מספרת, "יש לי בעיה באוטו שהרדיו קופץ לי למוזיקה ערבית. כל הזמן אני שומעת גלגלצ – ואז בום, מוזיקה ערבית. יש לזה גרוב שלקחתי לעצמי, וזה גרוב שהוא בעצם פאנקי. באתי מצרפת ושם מה שהכי חזק זה פאנק – ונגנבתי מזה". היא מספרת על השהות בצרפת והתובנות החדשות שהתהוו אצלה בתקופה זו, אך כשזה מגיע לאנטישמיות היא מגלה שההשפעה על חייה היתה עקיפה: "אני לא חוויתי אנטישמיות באופן ישיר, אבל כשבחורה חמודה ותמימה מפחדת להגיד לי שהיא ראתה משהו שכתוב עליו בעברית, מפחדת להגיד לי את המילה "עברית" כי אולי היא אומרת משהו לא יפה, כי "ג'ויף'" זו קללה – אז היא מפחדת להגיד את המילה יהודי, או את המילה בעברית, בצרפת 2015".
גם באלבומה הנוכחי אמה של ריף, פטריסיה, משתתפת בכתיבת השירים, ומביאה איתה אלמנטים מהמסורת המשפחתית. "זה שילוב מאוד יפה, כי יש המון פסיכולוגיה בפנים", היא מעידה, "מרגישים אפילו את סבא וסבתא בפנים. אמא שלי גדלה בתנאים מאוד מסוימים, היא ברחה מהבית, עלתה לארץ, התאהבה בישראל בשנות ה-70, כולם היו נראים לה מדהימים. היא לא האמינה שיש שוטרים יהודים ויש גנבים יהודים, זה פשוט נראה לה כמו חלום. אז האהבה הזאת השרופה לישראל - אני גדלתי בזה. ובעצם היא די הקדישה את החיים שלה, היא מאוד השקיעה בי". איך עובדת הכתיבה המשותפת? "רוב הזמן אנחנו לא באמת כותבות ביחד, אבל השיר הזה זה כן משהו משותף. באתי אליה עם מוזיקה מוכנה, והיא ראתה שיש בזה הומור כזה כמו סרט ערבי קיטשי, אז היא כתבה את הטקסט שהוא גם יחסית קיטשי על בחורה ששמה פייטים כדי לתפוס תשומת לב של בחור. אבל זה חמוד, צנוע. יש בזה הומור". ומאיפה הגיע הרעיון לשים חזיה על חולצה לבנה כפי שריף לובשת בקליפ? "זה נראה לי מגניב". נכון.