ענבל סמדר ליאת בנטוב שחור-לבן
"אנחנו משלימות אחת את השנייה". ענבל סמדר וליאת בנטוב | צילום: שי כהן-ארבל

ענבל סמדר וליאת בנטוב הן "שתיים", צמד זמרות ויוצרות שיצרו יחד אלבום בכורה משותף ומוציאות מתוכו היום את הסינגל הראשון והקליפ "עוד מעט". במקביל ליצירת האלבום השתתפו ה"שתיים" בהקלטות אלבומה של ריטה "רמזים", ליוו אותה בגיטרות אקוסטיות ובקולות. בהמשך אף ביצעו איתה במספר הופעות את השיר "אני גרה מול המים", שהלחינה ענבל סמדר למילים של יוסי בנאי ז"ל, ושאותו הן מבצעות גם בהופעותיהן.

"החיבור עם ריטה היה דרך המפיק גדי גידור, שקיבל סקיצות ששלחנו ונפגש איתנו", נזכרת ענבל סמדר. "הוא בעצם שאל אם אנחנו רוצות לתת לריטה את השיר ולהתארח בהקלטה. מבחינתנו זה היה מדהים כי שתינו מאוד אוהבות אותה".

-גדלתן עליה?
"כן, בין השאר גם עליה. יש לנו טעם דומה אבל לא זהה. אני אוהבת את ג'וני מיטשל, אלאניס מוריסט, טרייסי צ'פמן. הן מאוד שונות, אבל האמצע ביניהן קיים מבחינתי בראש. כילדה הייתי שומעת הרבה שלמה ארצי, תקליטים ישנים כמו 'דרכים' ו'חצות'".

"אנחנו מנגנות שעה ומקשקשות שלוש"

-איך התחברתן?
"הזמרת רונית רולנד הכירה את שתינו וחשבה שיכול להיות חיבור בינינו. פשוט התחלנו להיפגש ולנגן ונוצר חיבור חזק מאוד על בסיס מוזיקה והמון נגינה משותפת ואחר כך גם כשתי חברות. בהתחלה היינו ביקר מנגנות המון והיום יכול להיות שעה שאנחנו מנגנות ושלוש שעות שמקשקשות. במקרה אנחנו גם בנות אותו גיל. התחלנו ליצור יחד שירים ולהופיע עם שתי גיטרות אקוסטיות ועיבודים שעשינו בעצמנו".

-ואז "הד-ארצי" נכנסו לתמונה?
"שלחנו סקיצות עם כמה שירים שבין היתר היה שם גם את 'גרה מול המים' וחזרו אלינו. עשינו פרזנטציה של שתי גיטרות. היינו בקשרים עם כמה גורמים בתעשייה. ואז חיפשנו עם 'הד ארצי' מישהו שיהיה שותף לתהליך ולא יבוא מבחוץ, אלא חייב להיות איתנו יחד. הגענו לניר אוורבוך (פול סיימון, מדונה, "דסטניז צ'יילד", אפרת גוש, אמילי קרפל) שאיתו הסתגרנו שנה באולפן שלו, יום יום. זה הפך מצמד לשלישייה. ישבנו, שמענו המון רפרנסים, דברים שאנחנו אוהבים כמו ניק דרייק, ביטלס, קרן אן, שון לנון, שאנחנו מאוד אוהבות אותו.

"התחלנו עם ניר מלהשאיר את הבסיס של השירים כמו שהם נכתבו וניר בעצם לקח את זה למקום מאוד נכון. הוא הוסיף המון דברים והביא את השירים למקום שאותנו הוא מרגש ולנו הוא עובד. זו היתה שנה כיפית ומדהימה של הסתגרות והמון שעות יחד. ניר עשה עיבודים על מחשב ואחר כך צרפנו נגנים שהיה חשוב שהם ירגישו שייכות לאותו מקום ויוסיפו רגש".

"היצירה באה ממקום של מפגש וכנות"

-אתן כותבות ומלחינות הכל יחד?
"מתוך 12 שירים באלבום יש את כל האפשרויות: מילים ולחן של כל אחת בנפרד, מילים שלי עם לחן של ליאת, וההפך, ואפילו שיר שהיא יצרה את הבית ואני את הפזמון".

-נדיר ששני יוצרים עובדים ככה יחד.
"התחלנו לחשוב על זה כשהתחילו לשאול אותנו בפרזנטציות מי כתבה מה. היצירה באה ממפגש וממקום של כנות, של 'נעשה ונראה', ובאמת אחר כך עם כל השאלות באו גם מחשבות על מודלים של היצירה, כמו למשל מיכה שטרית וארקדי דוכין".

-על מה אתן כותבות?
"אני לא בדיוק חושבת על מה אני רוצה להגיד, אלא זה מה שיוצא החוצה. בדיעבד כשאני מסתכלת על השירים יש בהם משהו מאוד נשי ומאוד אישי והרבה דיבור בינך לבין עצמך על אהבה ובכלל. השיר הראשון, "עוד מעט", הוא ממש בינך לבין עצמך. השאלות שאתה שואל את עצמך כל יום: מה נכון לעשות, מה יקרה כשאהיה גדול ומתי אני אעשה את זה ואם תצליח להגשים את החלומות. ואז אתה מוצא מבפנים רוח כזאת שתתן לך אמונה ללכת בדרך שלך ולהשיג ולהצליח".

"אנחנו לא זוג ולא גרות יחד. לכל אחת המקום שלה"

-את אחראית לשורה "סוף שנת הצב".
"(צוחקת) שאלו אותי אם זה קשור לשנים סיניות. אבל אין שם 'שנת הצב'. זה בא מהמקום שאתה מרגיש שהחיים לא זזים, שאתה אומר 'נו כבר, שיקרה משהו, די כבר עם האיטיות'. בסוף שנת הצב אתה מקווה שתבוא ארנבת ואתה מחכה להתחיל לרוץ קדימה".

-איך עובדת הזוגיות ביניכן, אתן דומות באופי?
"זה קצת קלישאה אבל אנחנו משלימות אחת את השנייה ונהנות רוב הזמן להיות יחד, למרות שאנחנו לא זוג ולא גרות יחד, לכל אחת יש את המקום שלה. יש מדי פעם חיכוכים, אבל אנחנו דומות באהבה שלנו לדברים. אנחנו תמיד צוחקות כי לי מאוד חשובה הפתיחה של השיר, שחייבת להיות 'בול' ולליאת נורא חשוב הסיום. אם הוא לא בדיוק היא תגיד לי שזה לא יושב. בדרך כלל אנחנו מסכימות מה כן ומה לא אז הויתורים לא קשים".

-יש קנאת יוצרות?
"יכול להיות. אם יש אז היא הביאה אותנו למצוא את הביחד. הרבה דברים אנחנו עושות ממקום של להשלים אחת את השנייה. למשל, היתה לי מגינה עם שורה אחת והיתה לי הרגשה שליאת תביא משהו שיהיה חזק. השמעתי לה וממש מהר היא הביאה לי את השיר. דווקא מהמקום הזה זה נתן לנו חשק. אני חושבת שליאת היא יוצרת מדהימה ויותר מעניין לנו יחד מאשר שכל אחת היתה עושה לבד".