שמונה שנים אחרי שהוציא את אלבום האולפן המקורי האחרון שלו "פרשים", ושלוש שנים אחרי האוסף "הכוח לאהוב", בו הקליט מחדש את מיטב להיטיו בגרסאות חדשות (כולל שני שירים חדשים), מוציא מני בגר סינגל חדש וקליט במיוחד בשם "בייבי דול" ומנסה להוכיח שעוד כוחו במותניו בגיל 56.
"מה זה 56", תוהה בגר, "ברוס ספרינגסטין יותר מבוגר ממני ועדיין בשיא הכושר. אין לי בעיה, בגילי, לעמוד על במה עם הגיטרה החשמלית ולכסח. זה הכיף הכי גדול. מצד שני, אני לא תלוי בלעדית לפרנסתי במוזיקה. כבר הרבה שנים אני משלים הכנסה בהפעלת שירותי הסעות, עיצוב תיקים, כל עבודה המכבדת את בעליה ומביאה פרנסה. לא אגיד שזה תמיד אידיאלי, אבל הגעתי במהלך השנים למקום של שלווה עם עצמי. איכשהו הרוק, עם כל הרעש והווליום והעוצמות הנפשיות, זה המקום הכי שקט שלי בעולם".
הייתי ב"גן עדן" ועכשיו הלב פצוע
מני בגר, שבין שאר עיסוקיו מתפעל אולפן הקלטות בבעלותו, נחשף לראשונה בסוף שנות ה 70' כסולן להקת הרוק "גן עדן" שהוציאה אלבום אחד ונשכחה. אחרי פירוק הלהקה הוחתם בחברת התקליטים CBS (לימים NMC יונייטד) והוציא את האלבום "רוק תל אביב", ממנו הפך השיר "זה היה ביתי" ללהיט ענק ובגר סומן כתקווה הגדולה של הרוק המקומי. אלא שמני בגר היה תמיד מחוספס מדי, כנה מדי ונוצץ פחות מדי להפוך לכוכב על של ממש למרות שידע לא מעט להיטים. עכשיו, כאמור, הוא מנסה לפרוץ שוב אחרי שתיקה ממושכת.
"אני כותב ומלחין כל הזמן, אבל לא כל שיר ראוי להפוך ליותר מכמה שורות על דף", הוא אומר, "יש לי אולפן משלי, אבל כדי להוציא אלבום צריך להשקיע בהרבה יותר מההקלטות עצמן, כך שגם התארגנות פיננסית לפרויקט לוקחת זמן. בעיקרון, כל השירים לאלבום הבא כבר כתובים ומולחנים. אני מקווה ש'בייבי דול' יתפוס, ואז אוציא עוד סינגל או שניים ובהתאם לתגובות אני יכול להיכנס לאולפן ובתוך חודשיים יהיה מאסטר מוכן".
-אתה מופיע?
"התחלתי שוב, בקטן, לפני שלושה חודשים בערך. אני לוקח פסקי זמן ואז מארגן כמה נגנים וממשיך. הכול עניין של ביקוש. דווקא עכשיו, עם כל הנוסטלגיה לשנות ה 80', אני מרגיש התעוררות מחודשת. עניין של קהל צעיר בשירים ישנים שלי. הייתי רוצה לעשות סיבוב נוסטלגי, כמו שעשו לפני כמה שנים שרי, גבי שושן ועוזי פוקס, אבל קשה לי לחשוב על פרטנר מתאים. אולי אצטרף לסיבוב הנוכחי של תיסלם? אין לי איך ליצור איתם קשר, אז תכתוב שאני ממש בעניין. אולי הם ירימו את הכפפה".
"הרבה זמן לא שמעתי אמן חדש שריגש אותי באמת"
-אתה מתעדכן ברוק המקומי העכשווי?
"ברור. לאולפן שלי מגיעים אמנים והרכבים צעירים המבקשים עזרה, ואני מנסה לייעץ כמיטב יכולתי, ומגלה לא פעם יוצרים מוכשרים שברוב המקרים לא מגיעים לרדיו. אני מודה שהרבה זמן לא שמעתי אמן חדש שריגש אותי באמת. משהו שמתקרב לחברים של נטאשה בתחילת דרכם, אז בתוך כמה שניות של האזנה ידעת שמדובר בכישרון ענק. חלק גדול מגל הנוסטלגיה הנוכחי הוא תוצר של דלות החומרים החדשים. אפילו תופעה כמו 'כוכב נולד', שהוציאה מתוכה כמה מבצעים מוכשרים, לא הביאה בסופו של דבר ליותר מדי שירים מקוריים יפים באמת".
"בייבי דול" הוא, כאמור, אחד השירים היותר קליטים שהנפיק בגר בקריירה הארוכה והמפותלת שלו. מה שלא משנה את העובדה שמדובר בטקסט הרחוק מאופטימיות, כולו קינה חברתית מתמשכת מצד אחד ושיר הלל לרוקנ'רול הישן והטוב כמפלט לנשמה. "זה לא בהכרח שיר אוטוביוגרפי", מסביר בגר, "אני במקום אופטימי בחיי כרגע. מה שכן, בתוך עמי אני יושב וקולט שלא טוב לרוב האנשים".
-אתה מפיק את עצמך כבר שנים. חשבת להציע שיתוף פעולה למעבד מוזיקלי צעיר וחדשני שאולי ימציא אותך מחדש?
"עבדתי בעבר עם כמה מעבדים, אבל מאז העבודה עם ירוסלב יעקובוביץ' ב'רוק תל אביב' לא הרגשתי צורך אמיתי להיעזר בעוד מישהו. ירוסלב היה בית הספר הכי טוב שחוויתי בחיי, והעובדה שהוא עזב את הארץ וחזר לארצות הברית היא פספוס ענק למוזיקה המקומית. שמעתי שהוא בארץ עכשיו, בהופעה עם הרכב הג'אז שלו, ואני מת לפגוש אותו. יש לך מושג איך משיגים את הטלפון"?.