אין תמונה
"אני מתוחכם, מסובך, הקשיתי על הקהל שלי". שלמה גרוניך

שלמה גרוניך הוא תופעה נדירה בנוף המוזיקה הישראלית. מוזיקאי גאון שבדרך כלל הלך לצד האוונגרדי של הפופ והרוק, שילב לתוכם מוזיקה קלאסית וג'אז ומוזיקת עולם, ולא פעם עשה לקהל שלו חיים קשים. לצד זאת כמעט תמיד היו לו להיטי פופ כמו "שירים פשוטים" ו"סימפטיה", הצלחות כמו בפרויקט "המסע" עם הילדים האתיופים מלהקת שבא, וחיבור מיוחד לצד בידורי וקליל כמו עם התוכנית "זהו זה" ומאוחר יותר שלישיית "מה קשור".

על הבמה נחשב שלמה גרוניך לפרפורמר ש"משתגע" על הבמה, נכנס לאטרף, משתולל. למרות גילו זה ממשיך לקרות לו, לדבריו, גם בסדרת ההופעות החדשה שלו, אליה יצא בשנה שעברה, עם הוצאת אלבום אוסף משולש בסדרת "המיטב" של חברת אן.אמ.סי. בסדרה הנוכחית מארח גרוניך את אחינועם ניני, מירי מסיקה, שלישיית מה קשור, אלי ומריאנו וב-2 בפברואר יארח במועדון הזאפה בתל אביב את שם טוב לוי, חברו להרכב "קצת אחרת" (74'-75' עם שלמה יידוב), עם הרכב מלווה שכולל את עומרי אגמון בגיטרות ואייל מזיג ורון אלמוג - הבס-תופים של להקת "הדורבנים" לשעבר.

"הילדותיות שלי לא נעלמת"

-גרוניך, איך אתה בוחר את השירים למופע?
"דיברתי עם שמי, שם טוב, בטלפון, ולשנינו כבר מגרד באצבעות לנגן יחד, זה יהיה כיף גדול. לבחור שירים לא כל כך קשה, כי אני לא מאלה שצברו עשרות להיטים, כמו נגיד חברי מתי כספי, שכמעט כל שיר שלו הפך לנחלת הכלל. המוזיקה שלי מקורה יותר באוונגרד ותחכום. אני פחות צפוי, יותר מסובך, האקורדים פחות מובנים. אני גם רוצה לתת לקהל שירים שהוא מכיר בתלבושת אחרת ממה שמצפים לשמוע. אז אני מנגן את 'שירים פשוטים' ו'נואבה', 'אל נא תלך', 'סימפטיה' ו'רוזה מרציפן', אבל קצת אחרת וזה תענוג".

-למרות שאין לך הרבה להיטים שרדת יפה לאורך שנים.
"אני לא מאלה שיודעים לעשות את הדבר הנכון בזמן הנכון, אבל אצלי יש משהו אחר שמרטיט את המיתר. זה קשור ליכולת שלי להתרעננות תמידית, פוריות מתפרצת וזורמת וגם כשהיא נחלשת בעוצמתה היא עדיין מבעבעת. זה קשור אולי לילדותיות שלא נעלמת. משהו בסקרנות של הילד, בתום, בהתרגשות האמיתית מהדבר עצמו, מהמוזיקה. כשאני ניגש לעשות חזרות להופעה אני כאילו ביום הראשון שאבא שלי שם אותי ליד הפסנתר".

"הילדות שלי אומרות: 'אבא, תפסיק להיות כזה דרמטי'"

-על הבמה אתה מרגיש גם צורך לבדר?
"אני לא חושב על זה, עד שזה לא בא אצלי. כמעט שוב דבר לא בא ממדיניות, החלטה ורציו. זה הכל בתחושות ואינסטינקטים, ויברציות ואטרפים וניצוצות כאלה, זה מה שגורם לי להיטרף על הבמה, להיות מצחיק, לעשות פרצופים, מה שלא צפוי. אני מספיק מבוגר ולכן זה נקרא 'בידור', אבל לא בגלל שהחלטתי לבדר, זה חלק מהאישיות שלי, ההומור, הטירוף, התיאטרליות, הדרמטיות. הילדות שלי אומרות לי 'אבא, תפסיק להיות כזה דרמטי'. אבל אני שמח לשמח ולבדר את קהלי ולאתגר אותו ולעשות לו לא קל, כי אז הפורקן שווה הרבה יותר. אני גם אוהב לקבל תחושות מהקהל שמזינות את השצף שלי ומתייחס לכל קהל כאילו הוא הראשון שאני פוגש, הוא ההשראה שלי".

-לא תמיד הקהל הזה הלך איתך.
"לא הקלתי על הקהל שלי, הקשיתי עליו. אני אוהב ניסויים וניסיונות וקשה היה לעקוב אחרי. מה שהביא אותי לקונצנזוס היה הפרויקט עם עולי אתיופיה, נהייתי קולט עליה שעושה שירים עם ילדים. החיבור ההוא הכה הדים גדולים ועד היום יש חיבוק אדיר מקהל שיחד איתי מחבק את האתיופים".

שלמה גרוניך, ג'ון לנון בהיכל (צילום: ענבל מור)
"אני לא מאלה שיודעים לעשות את הדבר הנכון בזמן הנכון". שלמה גרוניך | צילום: ענבל מור

-וכשהצטרפת לגל החזרה למקורות?
"כשעשיתי את 'מסע אל המקורות' חלק מקהל אחר התקרב אלי וקהל שהיה איתי עזב אותי. המסע אל המקורות שלי ריגש במגזר הדתי ודחק קצת מגזרים חילוניים, וזה חבל לי, כי החילונים לא קלטו. אני לא גוער באף אחד אבל אני לא יכול להיות עקבי, זה אני, ואני גם לא יכול להתמרמר כי אני ממשיך ליצור ויש לי זכות גדולה ואני מרגיש בעל חסד שיש בי את המוזיקה ואני מחובר אליה ואוהב אותה".

"בשנות ה-70' הופענו בפני 40 איש, היום זה 400"

-אתה ושם טוב, ומתי, ושלמה יידוב ויוני רכטר היוותם בשנות ה-70' איזו קבוצה של יוצרים איכותיים. מה היה שם?
"גם בעולם וגם בארץ היה מין סוג של משב רוח שחלף בלבבות המוזיקאים והרטיט אותם לחיפושים מרגשים. למשל פרנק זאפה, יס, ג'נטל ג'יינט, לייט ביטלס, אלטון ג'ון, פאמילי, אמרסון לייק אנד פאלמר, רנסאנס, ואולי יש חוט מקשר, ברית סמויה, בינינו לבינם. אני מרגיש זכות שהייתי חלק מהשנים ההן והושפעתי מההד החיובי שלהן. באמת זכינו להיות בעשור שכזה, בלי ריאליטי וכוכב נולד, ומי שעף רחוק וגירד גבולות וטשטש אותם ונטרף והפתיע - זכה לתשומת לב. אבל לא בקלות. אז הופענו בפני 40 אנשים והיום זה 400, או יותר. לא חשבנו על זה אז. הרגשנו כמו ילדים שמשחקים במשהו".

-היו אז יותר אלכוהול וסמים או פחות?
"כשהייתי צעיר הייתי עולה לפעמים טעון, אתה יודע, השנים של הצעירות המרדנית וההרפתקנית. היום אני לא שותה, לא מעשן שום דבר חוץ מסיגריות, לא ממלא את עצמי בחומרים. אני בפוקוס כי המוזיקה מספיק חזקה להעיף אותי ואם אקח משהו אני חושש שאעוף יותר מדי רחוק. לפני כל הופעה אני מתרגש נורא. משני אנשים לפעמים יותר מאלפיים. אני נהיה חולה ואז אני אומר למיכל רעייתי שאני מרגיש לא טוב והיא אומרת כבר יודעת שמחר יש הופעה ואומרת זה יעבור לך בשיר הראשון".

"קשה להתחרות במחשוף או ריקוד של כוכבים"

-והיום?
"הבעיה של היום ההיצע הכל כך גדול והערבוב עם חישובי רייטינג. בטלוויזיה מפחדים שהצופים יזפזפו לערוץ אחר שיש בו מחשוף או ריקוד של כוכבים וקשה להתחרות בזה. או שיש את אותו זמר בכל המקומות, המצליח התורן.אי אפשר להתחרות בזה. אתה מנסה לרגע ואומר עזוב, תן לזה לחלוף ולקרות, אני אמשיך בשלי. אבל יש המון מוזיקאים מוכשרים בארץ, נגנים מעולים, כישרונות אדירים. בעיני שלומי שבן וארקדי דוכין ממשיכים את הדור שלנו".

-אם יזמינו אותך לספיישל משיריך ב"כוכב נולד"?
"בכיף גדול, באושר, אשמח מאוד, אם הם יהיו מספיק נאורים ויזמינו אותי. כוכב נולד התחיל אצלי בשלילה, באנטי. אני היקה פוץ הקטן, שגדל תחת חינוך קפדן של אבי המוזיקאי ששלח אותי לנגן שעות וללמוד תווים והרמוניה ונסעתי לאמריקה ללמוד תזמור וקומפוזיציה, רואה את אלה שבאים טבעי מהבית, עולים על הבמה ונוצץ להם העולם לרגע. היתה בי התקוממות אשנחנו עובדים קשה והם עושים צחוק.

"אבל זה השתנה אצלי דרך הילדות שלי שרואות כוכב נולד. דרכן אני לומד תמימות מהי. נרגעתי. הסתכלתי וראיתי ששרים שם יפה. אני בטוח שגם את השירים שלי הם ישירו יפה וכשהם יסתכלו לי בעיניים הם יתרגשו נורא".

>> שירלי נוב בקליפ "קסם"; עינב ג'קסון כהן בקליפ "שיר הרס"